לאנדורה נ׳ בן שושן: הפרת סימן המסחר ציפורה אקספרס

בפסק הדין ת״א (מחוזי תל אביב) 22122-06-16 לאנדורה השקעות בע״מ נ׳ יעקב קובי בן שושן (18.9.2016), קבע השופט גדעון גינת כי השימוש בשם ״ציפורה street food״ למסעדת מזון מהיר מפר את סימן המסחר הרשום ״ציפורה אקספרס״ ומהווה גם גניבת עין. בית המשפט נתן צו מניעה וחייב את הנתבע לפצות את בעלת הסימן ב-40,000 ש״ח ללא הוכחת נזק, נוסף על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 36,000 ש״ח.

רכישת המותג ציפורה אקספרס והקמת העסק המתחרה

לאנדורה רכשה בשנת 2012 את הזכויות ברשת המזון המהיר ״ציפורה אקספרס״, לרבות הבעלות בשם ובסימן המסחר הרשום מספר 233249 בסוג 43. לפי הסכם הרכישה, הזכויות שנמכרו לה התמקדו במותג ציפורה אקספרס ולא בכל צירוף אפשרי של המילה ציפורה, שהייתה קשורה גם למותגים אחרים בתחום המסעדנות.

בן שושן הפעיל בגבעתיים עסק למכירת מזון מהיר, ששמו הקודם היה ״שניצל תמיר״. בהמשך החל להשתמש בשם ״ציפורה street food״ בשלטי העסק ובפרסומים. לאנדורה טענה שהשימוש נועד למשוך לקוחות המכירים את המותג שלה, תוך יצירת מצג של קשר בין העסקים. הנתבע טען כי לאנדורה אינה בעלת כל הזכויות במילה ציפורה וכי הסימנים, סמלי העסק ודרכי הפעילות נבדלים אלה מאלה.

האם בעלות בסימן מורכב מעניקה הגנה מפני צירוף אחר?

השאלה לא הייתה אם לאנדורה רשאית למנוע כל שימוש במילה ״ציפורה״, אלא האם השימוש הקונקרטי בשם ״ציפורה street food״ מפר את זכויותיה בסימן הרשום ״ציפורה אקספרס״. לצורך בחינת הדמיון המטעה יושמו המבחנים המקובלים בדיני סימני המסחר, ובהם המראה והצליל, סוג השירות וחוג הלקוחות ויתר נסיבות העניין.

בית המשפט ראה בשמות שני העסקים סימנים הדומים מבחינת המסר המסחרי שהם משדרים. בשניהם מופיעה המילה ציפורה לצד תוספת המרמזת על שירות מהיר, זמין ופשוט בתחום המזון. התוספת street food לא ניתקה את הזיקה לסימן הרשום; בנסיבות המקרה היא הייתה עלולה לחזק אצל הציבור את הרושם שמדובר בחלק מאותו מותג או בעסק הקשור אליו.

המוניטין וכוונת השימוש בנסיבות המקרה

לאנדורה הציגה נתונים על פעילות רשת ציפורה אקספרס, היקפי הכנסות ומספר סועדים. בית המשפט השתכנע שהסימן רכש מוניטין בקרב קהל הלקוחות הרלוונטי. לנתונים אלה נוספה קביעה עובדתית שלפיה הנתבע הכיר את שני המותגים ואת פעילות ציפורה אקספרס עוד לפני שהחל להשתמש בשם הדומה בעסקו.

ההכרעה לא נשענה על השערה מופשטת שלפיה שמות דומים בהכרח מטעים. היא התבססה על צירוף של מוניטין מוכח, קרבה בין השירותים המוצעים, אופיו של הצירוף החדש ואופן אימוצו. בית המשפט קבע שהנתבע ניסה להיבנות מן ההכרה שכבר זכה לה המותג של התובעת.

הפרת סימן מסחר וגניבת עין הן עילות נפרדות

לצד קביעת ההפרה של סימן מסחר רשום, נקבע כי התקיימה עוולת גניבת עין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ״ט-1999. לצורך עוולה זו נדרשים מוניטין וחשש סביר להטעיה ביחס לזהות העסק או לקשר בינו לבין עסק אחר. אף שההכרעה בשתי העילות התבססה בחלקה על אותן נסיבות, כל אחת מהן נובעת ממקור משפטי שונה. לניתוח המבחנים ראו תביעת גניבת עין בישראל.

צו מניעה ופיצוי ללא הוכחת נזק

בית המשפט קבע כי לאנדורה זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין גניבת העין. המצהיר מטעמה אישר שלא יכול היה להצביע על נזק כספי ממשי שכבר נגרם לעסקיה, אך הדבר לא מנע שימוש בסעד הקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות. בסופו של דבר נפסק פיצוי בסך 40,000 ש״ח.

נוסף על כך ניתן צו מניעה שנכנס לתוקף ביום 26.9.2016. המקרה ממחיש כיצד רכישת סימן מסחר מסוים, אף שאינה מקנה מונופולין על כל המילים המרכיבות אותו, עשויה להגן מפני שימוש בצירוף אחר היוצר זיקה מטעה לאותו מותג. לטיפול בסכסוכים מסוג זה ראו את תחום תביעות סימני המסחר.