בהחלטה בת״א (מחוזי תל אביב) 4407-09-25 אל.די.בי גלובל השקעות בע״מ נ׳ תרה קפיטל בית השקעות לנדל״ן ופיננסים בע״מ ואח׳ (30.10.2025), נתנה השופטת נועה גרוסמן צו מניעה זמני המגן על ארבע רשימות לקוחות ובעלי קרקעות שגובשו אצל המבקשת. בית המשפט קבע, בשלב הלכאורי, כי רק רשימות המכילות מידע עסקי מהותי שאינו זמין בנקל לציבור עשויות להיחשב לסוד מסחרי. הצו הוגבל לרשימות מסוימות ולמשך שנה ממועד ההחלטה, תוך שמירה על האפשרות של המשיבות להמשיך להתחרות באמצעות מידע ולקוחות שיאתרו באופן עצמאי.
המעבר מחברת שיווק נדל״ן לעסק מתחרה
אל.די.בי פעלה בליווי משקיעי נדל״ן ובאיתור עסקאות וקרקעות. שתי המשיבות האישיות, ליאל תורג׳מן ואורלי גלוז, העניקו לה שירותי שיווק ומכירות אך לא היו עובדות שלה ולא חתמו על הסכם העסקה או סודיות. לאחר שהחליטו לפעול באופן עצמאי, הקימו פעילות מתחרה באמצעות תרה קפיטל.
המבקשת טענה כי טרם הפרידה הועברו מתוך מערכותיה רשימות לקוחות ונכסים בהיקף נרחב, וכי המשיבות השתמשו במידע כדי לפנות ללקוחות וליצור עסקאות מתחרות. המשיבות טענו שחלק ניכר מן הפרטים פומבי, שהרשימות אינן שונות מספר טלפונים וכי שמירת מידע מסוים נועדה למעקב אחר עסקאות שבעדן ביקשו לקבל תמורה.
אילו רשימות לקוחות יכולות להיות סוד מסחרי?
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ״ט–1999, מגדיר סוד מסחרי כמכלול של מידע עסקי שאינו נחלת הרבים, אינו ניתן לגילוי כדין בנקל, סודיותו מעניקה יתרון עסקי, ובעליו נוקט אמצעים סבירים לשמירתו. בית המשפט הדגיש כי רשימת שמות או מספרי טלפון אינה מוגנת אוטומטית. יש לבחון אם אופן גיבושה והנתונים הנלווים אליה מקנים יתרון מסחרי ממשי.
חלק מן הרשימות שהציגה המבקשת כללו פרטים כלליים שניתן למצוא במקורות פתוחים. אחרות כללו פרטי קשר לצד מידע על פגישות, סטטוס התקשרות, עניין בפרויקטים מסוימים ומגעים עם בעלי קרקעות. רשימות מן הסוג השני עשויות לחסוך למתחרה השקעה משמעותית באיתור לקוחות ובפיתוח קשרים עסקיים, ולכן קיבלו הגנה זמנית. לניתוח התנאים להכרה במידע מסוג זה ראו את המאמר על רשימת לקוחות כסוד מסחרי.
העדר הסכם סודיות והאיזון מול חופש העיסוק
המשיבות לא חתמו על הסכמי סודיות. בית המשפט ראה בכך נסיבה המכבידה על המבקשת, אך לא מחסום מוחלט להגנה. גם בהיעדר הסכם כתוב נבחנות חובות אמון ותום לב והאפשרות שמידע מסחרי סודי ניטל ללא רשות. בשלב הבקשה הוצגה תשתית לכאורית התומכת בכך שחלק מן המידע הועבר שלא כדין.
החשש העיקרי הוא שצו מניעה גורף יהפוך למעשה להסכם אי־תחרות שלא נכרת בין הצדדים. לכן נקבע שאין לאסור על המשיבות להמשיך לעבוד בתחום הנדל״ן, לגייס לקוחות חדשים או ליצור רשימות עצמאיות. ההגבלה נועדה למנוע שימוש במידע מסוים שהושג במסגרת הקשר העסקי הקודם, ולא לשלול את זכותן של המשיבות להתחרות.
הראיות שהושגו באמצעות גישה למחשבים אישיים
המשיבות טענו כי חלק מהראיות שהגישה המבקשת הושגו שלא כדין מתוך מחשבים ותיבות דואר שהיו מוגנים בסיסמה אישית. בית המשפט הבהיר כי שאלת קבילות הראיות עשויה לדרוש בירור עובדתי ומשפטי מלא, לרבות אופן השגת החומרים והיקף ההרשאה לגשת אליהם. בשלב הסעד הזמני לא ניתן היה להכריע סופית בטענות העובדתיות הסותרות; לצורך הבחינה הלכאורית נמצא שהסברי המבקשת מספיקים.
היקף הצו שניתן ומשך תחולתו
בית המשפט הגביל את הצו לארבע רשימות מתוך נספח 7 לבקשה, ובהן רשימות בעלי קרקעות, לקוחות שהועברו לטיפול, לקוחות שהומרו ורשימה מפורטת של לקוחות קיימים. החומר המוגן כולל פרטים קונקרטיים על קשרי לקוחות, עסקאות ופרויקטים, ולא כל מידע שהיה מצוי בידי המבקשת. תוקף הצו נקבע לשנה מיום 30.10.2025, ולא עד תום ההליך העיקרי. המשיבות חויבו יחד ולחוד בהוצאות הבקשה בסך 30,000 ש״ח בתוספת מע״מ.
החלטה זו ניתנה בבקשה לסעד זמני ואינה פסק דין סופי בתביעה הכספית. היא ממחישה כיצד בית המשפט מבחין בין מידע עסקי מוגן לבין מידע הזמין לציבור, ומהו תפקידם של צווי מניעה זמניים ביחס לרשימות לקוחות בהגנה על נכס עסקי בלי להגביל את חופש העיסוק מעבר לנדרש.
