בהחלטה בחדל״ת (מחוזי חיפה) 4186-07-20, שנדונה גם במסגרת חדל״ת 45231-06-20, בעניין לוריה־יצור מוצרי מזון בע״מ נ׳ אייס לקו בע״מ ואח׳ (1.8.2024), קיבלה השופטת ישראלה קראי־גירון בחלקה בקשה של נאמן החברה. בית המשפט הורה לאייס לקו להפסיק להשתמש באריזות הנושאות את שמה של לוריה ולאסוף מוצרים ששווקו לאחר תום ההרשאה החוזית. לעומת זאת נדחתה הדרישה לחייב את המשיבים בפיצוי של 200,000 ש״ח בגין הפרת סימן מסחר או גניבת עין, שכן לא הוכחו זכויות בסימן רשום, מוניטין או בסיס לפיצוי המבוקש.
מה הותר לחברה אחרת לעשות באריזות של לוריה?
לוריה פעלה בתחום מוצרי המזון הקפואים ונקלעה לקשיים כלכליים. בהסכם פירוק שותפות שנחתם בדצמבר 2018 הוסדרו גם הזכויות בשמה ובסמליה המסחריים. לפי ההסכם, חברת אייס לקו קיבלה הרשאה מוגבלת לשווק מלאי שכבר יוצר באריזות הנושאות את שם לוריה במשך שישה חודשים. הארכת התקופה בחצי שנה נוספת הותנתה באישור בכתב.
על אף המגבלות, אייס לקו המשיכה לשווק מוצרים באריזות של לוריה לאחר תום התקופה המוסכמת. המשיבים לא הכחישו את עצם השימוש המאוחר, אך טענו שנותרו אריזות מודפסות רבות ושהשימוש בהן נעשה לצורך חיסכון ולא מתוך ניסיון להפיק תועלת מן המוניטין של לוריה.
הפרת התחייבות חוזית אינה מוכיחה בהכרח הפרת סימן מסחר
בית המשפט קבע שהמשך השימוש באריזות מעבר לתקופה המותרת הפר את הסכם פירוק השותפות. על יסוד זה התקבלה הדרישה להפסיק את השימוש ולדאוג להסרת המוצרים הנושאים את שם לוריה. אלא שמן המסקנה החוזית לא נובעת בהכרח זכאות לפיצוי מכוח דיני סימני המסחר.
הנאמן לא הוכיח שלחברת לוריה היה סימן מסחר רשום. הוא גם לא ביסס טענה שלפיה מדובר בסימן מסחר מוכר היטב כהגדרתו בפקודת סימני המסחר. סעיף 57 לפקודה מבחין בין הזכות לתבוע בשל הפרת סימן רשום לבין האפשרות להגיש תביעה לגבי סימן מוכר היטב שאינו רשום, ובנסיבות שנקבעו לא הוכח הבסיס הדרוש לתביעה כספית כאמור.
מדוע לא נפסק פיצוי בגין גניבת עין?
סעד מכוח עוולת גניבת עין מחייב הוכחת מוניטין בעסק או במוצרים וחשש להטעיה ביחס למקורם. הנאמן טען שהשימוש באריזות יצר יתרון עסקי לאייס לקו, אך לא הציג תשתית מספקת לקיומו ולשוויו של המוניטין הנטען או לאופן חישוב הפיצוי בסך 200,000 ש״ח. לוריה הייתה מצויה בהליכי חדלות פירעון, ובנסיבות שתוארו לא הוכחה פעילות עסקית שממנה ניתן לבסס את הנזק שנדרש.
בית המשפט הדגיש כי גם אילו היה מוכח סימן רשום, לא ניתן היה לפסוק את הסעד הכספי שנתבע ללא תשתית לחישובו. הדברים ממחישים את ההבחנה בין האפשרות לדרוש הפסקת שימוש אסור לבין הוכחת נזק או זכאות לפיצוי. להרחבה ראו את המדריך לתביעת גניבת עין ואת המדריך לפיצויים בהפרת סימן מסחר.
הצו שניתן והגבלותיו
אייס לקו נדרשה להפסיק בתוך 30 ימים את שיווק מוצריה באריזות הנושאות את שמה של לוריה ולהימנע משימוש בשמה ובסמליה. ככל שנותרו מוצרים כאלה בחנויות נדרשה החברה לאספם בתוך אותה תקופה. נקבע מנגנון מותנה של 1,000 ש״ח ליום במקרה של הפרת הצו, בכפוף להוכחת המשך השימוש. הבקשה לפיצויים נדחתה וכל צד נשא בהוצאותיו.
ההחלטה ממחישה שלצורך אכיפת זכויות בשם מסחרי יש להבחין בין מקור הזכות החוזי, רישום הסימן ומוניטין שהתגבש בציבור. לכל אחת מן העילות נדרשת תשתית משפטית וראייתית משלה.
