בפסק הדין החלקי ת״א (מחוזי מרכז-לוד) 16634-07-16 מאסיב תקשורת בע״מ נ׳ מורן פריגוזין ואח׳ (28.8.2016), קבע השופט יעקב שפסר כי מפיץ של מערכות אינטרקום אחראי כלפי החברה ששיווק את מוצריה, לאחר שהחל לייבא מוצר זהה מאותו יצרן סיני ולשווקו תחת שמו. ההכרעה נשענה על הפרת כללי תחרות הוגנת וחובות אמון הנובעות מיחסי הצדדים, במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט לא הכיר בזכות בלעדית כללית של מאסיב בעיצוב המוצר התעשייתי, והותיר את שאלת שיעור הפיצוי להמשך ההליך.
מערכת אינטרקום אחת, שני שמות מסחריים
מאסיב עסקה בשיווק מערכות תקשורת ואינטרקום תחת השם המסחרי MASYB. מערכת האינטרקום שבמוקד המחלוקת כללה יחידה חיצונית עם מצלמה ולחצנים ומסך מגע פנימי לצפייה באורחים ולפתיחת הדלת. הנתבע, שפעל כמפיץ של מוצרי מאסיב לחנויות בתחום החשמל והתקשורת, החל לשווק מערכת שהייתה זהה למערכת ששיווקה החברה.
בדיון אישר הנתבע שמדובר באותו מוצר ובאותו יצרן בסין. ההבדל בין היחידות היה בעיקר בשם שהופיע עליהן: MASYB על מוצרי התובעת ו-LENON על המוצר שהנתבע החל לייבא. מאסיב טענה כי השקיעה בעיצוב המוצר ובפיתוחו וכי ההתקשרות עם הנתבע נועדה לשווק את מוצריה, ולא לאפשר לו להתחרות בה באמצעות הזמנת מוצר זהה מאותו ספק.
מדוע העתקת מוצר תעשייתי אינה מבטיחה זכות תביעה?
בית המשפט בחן את ההבחנה בין מוצר תעשייתי שהגנתו הטבעית עשויה להימצא בדיני המדגמים, לבין יצירה הזכאית להגנת זכויות יוצרים. בדין שחל בתקופת האירועים, מוצר תעשייתי כדוגמת מערכת אינטרקום עשוי היה להצריך הגנה במסלול המדגמים. העובדה שהמוצר זהה אינה יוצרת כשלעצמה זכות קניין רוחני בלעדית למשווקו.
בהתייחס להלכת א.ש.י.ר, ע״א 5768/94 א.ש.י.ר. נ׳ פורום בע״מ, בית המשפט הסביר כי אין להשתמש בדיני עשיית עושר כתחליף אוטומטי למשטר הרישום של זכויות בעיצוב. השאלה אינה רק אם המתחרה העתיק מוצר, אלא אם מתקיימות נסיבות נוספות המצדיקות סעד עצמאי מכוח הדין הכללי.
חובת האמון של מפיץ והנסיבות הנוספות
הנסיבות שקבעו את התוצאה היו מערכת היחסים המסחרית בין הצדדים והתנהלות הנתבע במהלכה. מאסיב הסתמכה על הנתבע כמשווק מוצרים מטעמה. לפי קביעות בית המשפט, הנתבע הציג מצג של המשך שיווק מוצריה ובמקביל פעל להשגת אותו מוצר מאותו יצרן לצורך שיווקו תחת שמו המסחרי.
בית המשפט ראה בהתנהלות זו הפרה של חובות נאמנות והימנעות מניגוד עניינים, והכיר באפשרות לבסס אחריות לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט על הפרת כללי התחרות המחייבים את הצדדים למערכת יחסים מסחרית נתונה. בכך נבדל המקרה מתחרות רגילה בין שני יבואנים של מוצר שאינו מוגן בזכות קניין רוחני.
מדוע פסק הדין עסק בחבות בלבד?
הצדדים הסכימו לפצל את הדיון כך שבתחילה תוכרע שאלת קיומה של חבות, ורק לאחר מכן, אם ייקבע בסיס לתביעה, תיבחן שאלת הנזק או ההתעשרות. בסיום פסק הדין החלקי קבע בית המשפט שקיימת חבות של הנתבע כלפי מאסיב והורה על הגשת סיכומים בשאלת הסעד הכספי. לפיכך אין לראות בהחלטה זו פסיקת פיצויים סופית או קביעה בדבר גובה הרווח שהופק.
ההכרעה מחדדת את ההבחנה בין הגנה קניינית בעיצוב, זכויות יוצרים בעיבוד מסוים ויחסי אמון בין שותפים מסחריים. מי שפועל להגן על מוצר תעשייתי ראוי שיבחן מראש את המסלול המתאים לאכיפת זכויות בעיצובים לצד הוראות חוזיות ברורות ביחס לייצור, להפצה ולתחרות.
