פייזר נ׳ אוניפארם: דחיית תביעת הוויאגרה והערעור שהתקבל

בפסק הדין ת״א (מחוזי תל אביב-יפו) 28676-05-13 Pfizer Inc., Pfizer Ireland Pharmaceuticals ופייזר פרמצבטיקה ישראל בע״מ נ׳ אוניפארם בע״מ ותרימה מוצרי רפואה ישראליים בע״מ (19.9.2019), דחתה השופטת תמר אברהמי תביעה בגין הפרת פטנט ישראלי מספר 109873, שעסק בשימוש בסילדנאפיל לטיפול באין אונות. המחוזי קבע כי פייזר אינה רשאית לדרוש סעד בגין תקופה החורגת מן ההגנה שהוארכה לפטנט קודם ביחס לתרופת הוויאגרה. שאלת תוקפו של הפטנט השני לא הוכרעה באופן סופי, וכל צד נשא בהוצאותיו. ההכרעה המרכזית בדבר מניעות וקיצור ההגנה נהפכה מאוחר יותר בבית המשפט העליון בע״א 7247/19 מיום 15.3.2022, והדיון הוחזר למחוזי לבירור הטענות שנותרו.

שני פטנטים והתרופה הגנרית תרים

פייזר שיווקה בישראל את התרופה ויאגרה, המכילה את החומר הפעיל סילדנאפיל (Sildenafil). לצד פטנט קודם, מספר 98482, שבקשר אליו ניתן צו להארכת תקופת ההגנה על בסיס רישום ויאגרה, החזיקה קבוצת פייזר בפטנט נוסף, מספר 109873. הפטנט המאוחר התייחס לשימוש רפואי בסילדנאפיל ובתרכובות נוספות לטיפול בתפקוד זקפתי לקוי. הוא הוגש לרישום בשנת 1994 ופקע ביום 2.6.2014.

אוניפארם החלה לשווק לפני פקיעת הפטנט המאוחר תכשיר בשם ״תרים״, שגם הוא מכיל סילדנאפיל ומיועד לטיפול באותה התוויה. פייזר טענה כי שיווקו מפר את תביעות הפטנט והגישה תביעה לסעד מניעתי, למתן חשבונות ולסעדים כספיים. סכום התביעה בעת הגשתה הועמד על 10 מיליון ש״ח. עם פקיעת הפטנט השתנתה הרלוונטיות של הסעדים הצופים פני עתיד, אך נותרה המחלוקת על ניצול הפטנט בתקופה שקדמה לפקיעתו.

אוניפארם הכחישה את ההפרה ותקפה את כשירות הפטנט. לטענתה, השימוש הרפואי הנתבע היה ידוע או מובן מאליו, והתביעות נוסחו בהרחבה שאינה הולמת את מהות האמצאה. היא העלתה גם טענות ביחס לניצול פטנט שני לאחר שהסתיימה תקופת ההגנה הקשורה לפטנט הראשון.

הפרה ותוקף פטנט הם שאלות נפרדות

בית המשפט הזכיר כי בעל הפטנט נושא בנטל להוכיח הפרה, ואילו מי שטוען לבטלותו של פטנט רשום נושא בנטל לסתור את תוקפו. בדרך כלל תיבחן תחילה שאלת ההפרה, ורק אם הוכחה תידון הטענה שהפטנט אינו תקף; ואולם סדר הדיון עשוי להשתנות לפי נסיבות המקרה.

במקרה זה לא הייתה מחלוקת שהן ויאגרה הן תרים מכילות סילדנאפיל ומשמשות לטיפול באין אונות. המחוזי ראה בכך תשתית לכאורית מספקת להעברת נטל ההסבר לאוניפארם בשאלת ההפרה. בית המשפט לא הכריע בכל הטענות בנוגע לחידוש ולהתקדמות ההמצאתית. הוא ציין כי אוניפארם התקשתה להוכיח היעדר התקדמות המצאתית על יסוד הראיות שהגישה, אך גם הביע הסתייגות מנוסחן הרחב של תביעות הפטנט, שלא הגבילו במפורש את השימוש למתן אוראלי.

הכרעת המחוזי על מניעות בעקבות צו הארכה לפטנט קודם

מוקד פסק הדין היה היחס בין תקופת ההגנה שהוענקה על יסוד רישום ויאגרה במסגרת צו הארכה לפטנט הראשון, לבין הדרישה להמשיך לאכוף את הפטנט השני. המחוזי סבר כי בנסיבות שנוצרו אין לאפשר לפייזר לקבל סעדים בגין הפרת הפטנט המאוחר לאחר מועד סיום ההגנה המוארכת של הפטנט הקודם על יסוד ויאגרה. התוצאה המעשית הייתה דחיית התביעה אף שבשאלת הכשירות העצמאית של הפטנט המאוחר לא נקבעה הכרעה ממצה.

המחוזי לא קבע שהפטנט השני בטל בשל היעדר חידוש או התקדמות המצאתית. ההכרעה נשענה על היחס בין שני מסלולי ההגנה ועל מניעות מפני אכיפת הפטנט המאוחר בתקופה הנדונה, ולא על ביטולו ברשם הפטנטים.

בית המשפט העליון ביטל את הקביעה בדבר קיצור ההגנה

בע״א 7247/19 Pfizer Inc. נ׳ אוניפארם בע״מ (15.3.2022), קיבל בית המשפט העליון את הערעור על הקביעה שביססה את דחיית התביעה. העליון הבהיר כי אי אפשר לקצר את תקופת ההגנה הסטטוטורית של פטנט עצמאי רק באמצעות החלת השתק, מניעות או שיקולי תום לב מן הסוג שעליהם נסמך המחוזי. הדיון הוחזר למחוזי כדי שיכריע ביתר המחלוקות שלא הוכרעו, ובכללן שאלות הנוגעות לתוקף הפטנט ולסעדים.

לפסק הדין המאוחר והקובע בסוגיה זו ראו את סקירת פייזר נ׳ אוניפארם בבית המשפט העליון. לכן אין להסתמך על תוצאת פסק הדין המחוזי משנת 2019 כעל הדין הנוהג לעניין קיצור תקופת הפטנט.

המשמעות לניהול תביעת הפרת פטנט רפואי

הפרשה מבהירה מדוע יש להבחין בין עצם תוקפו של פטנט, היקף ההפרה הנטענת ומשך ההגנה שהחוק מעניק לכל פטנט. כאשר קיימים פטנטים אחדים על חומר פעיל ועל שימושים רפואיים שונים, לא די בהשוואה של מועדי הפקיעה. יש לבחון את התביעות של כל פטנט, את הבסיס לצווי הארכה ואת הסעד המבוקש בגין תקופת ההפרה הנטענת.

לניתוח דרך הוכחת ההפרה וסעדי התביעה ראו הפרת פטנט בישראל. סוגיית התוקף וההפרה נדונה במסגרת ליטיגציית פטנטים.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם