בפסק הדין ע״א 5474/18 אוניפארם בע״מ נ׳ GlaxoSmithKline p.l.c. (נבו 18.6.2024), דחה בית המשפט העליון, מפי השופטת רות רונן ובהסכמת השופטים יצחק עמית ונעם סולברג, את ערעורה של אוניפארם על דחיית תביעה כספית נגד חברות גלקסו בשל התיישנות. נקבע כי המתנה להכרעה בהתנגדות לבקשת פטנט בפני רשם הפטנטים אינה דוחה כשלעצמה את תחילת מרוץ ההתיישנות של תביעה בעשיית עושר ולא במשפט.
אוניפארם טענה כי גלקסו השתמשה בבקשת פטנט מטעה, באי־גילוי מידע ובהליכים משפטיים כדי להרתיע מתחרים גנריים משיווק תרופות המתחרות בסרוקסט (Seroxat). העליון לא הכריע כי גלקסו הטעתה ביודעין את הרשם או חייבת בהשבת רווחים; דחיית התביעה נשענה על ההתיישנות, אף שבפסק הדין נדונו גם סוגיות של קשר סיבתי והיחס להלכת סאנופי.
הרקע העובדתי: סרוקסט ובקשת הפטנט
גלקסו שיווקה בישראל משנת 1995 את סרוקסט, תרופה לטיפול בדיכאון ובחרדה המבוססת על פרוקסטין הידרוכלוריד. בקשת הפטנט הישראלית 117035, שהוגשה בשנת 1996, עסקה בצורת האנהידרט של החומר ובשיטת ייצורו. בקשת הפטנט פורסמה כקבילה בפברואר 2000 ואוניפארם הגישה התנגדות במאי 2000, בטענה שהחומר היה ידוע מבקשת פטנט בריטית קודמת של גלקסו משנת 1985.
בהחלטת הרשם מאפריל 2009 התקבלה ההתנגדות, ונמתחה ביקורת על כך שלא נמסר מידע מספק בדבר בקשת הפטנט הבריטית. ואולם, ביקורת הרשם על הליך הרישום אינה שקולה לפסק דין המקנה למתחרה אוטומטית סעד כספי בגין הטעיה.
מכתב ההתראה, התביעה והכרעת המחוזי
בשנת 2000 החלה אוניפארם לשווק את התרופה הגנרית פאקסט (Paxxet). ביוני אותה שנה שלחה לה גלקסו מכתב התראה בטענה לפגיעה בזכויותיה, ואוניפארם השיבה כי בקשת הפטנט חסרת כשירות. באוקטובר 2011, לאחר תום ההליך בפני הרשם, הגישה אוניפארם תביעה כספית ולמתן חשבונות, בטענה שההתנהלות של גלקסו הרתיעה מתחרים ושימרה שלא כדין את רווחיה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו, השופט מגן אלטוביה, דחה את התביעה בת״א 38568-10-11 אוניפארם נ׳ גלקסו בפסק דין מיום 8.6.2018, בין היתר בשל התיישנות והיעדר עילה. הממצאים העובדתיים הצביעו על כך שאוניפארם ידעה עוד בשנת 2000 על הנתונים שביסוד טענותיה, והאירועים הרלוונטיים הסתיימו לכל המאוחר בשנת 2001.
מתי נולדת עילת התביעה לצורך התיישנות?
השופטת רונן קבעה כי תחילת מרוץ ההתיישנות מותנית בהתגבשות העובדות המהותיות הדרושות לעילת התביעה ובקיום כוח תביעה ממשי. אין צורך שכבר תהיה בידי התובע הכרעה של רשות מנהלית המאשרת את טענותיו, ובדרך כלל אין צורך בכל הראיות שיוכיחו אותן. אוניפארם הכירה את המידע בדבר הבקשה הבריטית ואף השתמשה בו בהתנגדותה ובהתכתבות עם גלקסו. החלטת הרשם משנת 2009 עשויה הייתה לחזק את ראיותיה, אך אינה האירוע שיצר לראשונה את זכות התביעה הכספית.
מדוע הליך ההתנגדות לא השעה את מרוץ ההתיישנות?
העליון דחה את הטענה שעצם קיומה של התנגדות תלויה ועומדת ברשות הפטנטים שולל את האפשרות להגיש תביעה אזרחית. גם אם הכרעה בהליך הראשון עשויה להשפיע על ההליך השני או לשפר את סיכויי ההצלחה, אין די בכך כדי לעצור את ההתיישנות. השעיית המרוץ בשל מניעות פסיקתית מחייבת, ככלל, מניעה ממשית והכרח מהותי להכרעה מקדימה, ולא שיקולי כדאיות או ציפייה שעשוי להינתן צו עיכוב הליכים.
מדוע נדחו טענות לתרמית, גילוי מאוחר ועוולה נמשכת?
סעיפים 7 ו־8 לחוק ההתיישנות מאפשרים במקרים מתאימים לדחות את תחילת המרוץ בשל תרמית או בשל גילוי מאוחר של עובדות שלא ניתן היה לגלות בזהירות סבירה. ואולם, אוניפארם הכירה את העובדות שביסוד טענת ההטעיה כבר במועד מוקדם; לא היה עליה להמתין להכרעה משפטית בעמדת הרשם. גם ההשפעה העסקית המתמשכת של פעולת הטעיה נטענת אינה הופכת כשלעצמה את מעשה הגשת הבקשה לעוולה נמשכת.
היחס להלכת סאנופי: הטעיית רשם הפטנטים ועשיית עושר
פסק הדין דן בדנ״א 5679/21 Sanofi S.A נ׳ אוניפארם בע״מ (26.12.2023). השופטת רונן סברה כי עקרונית ייתכן שדוקטרינת עשיית עושר בגין הטעיית הרשם תחול גם על בקשת פטנט מקורית, ולא רק על פטנט משני שנועד להאריך הגנה (Evergreening). השופט סולברג הסכים. השופט עמית סבר שאין צורך להכריע בהרחבה זו כאשר התביעה התיישנה. הדברים אינם פוטרים את התובע מהוכחת הטעיה מכוונת ביודעין, התעשרות וקשר סיבתי.
לניתוח ההלכה שאליה הפנה בית המשפט ראו Sanofi נ׳ אוניפארם: עשיית עושר ולא במשפט באמצעות הטעיית רשם הפטנטים.
לניתוח נפרד של ההכרעה בהרכב המורחב, ההבדל בין חובת תום הלב לניצול מעמד מונופוליסטי והדרישה להטעיה מכוונת וקשר סיבתי, ראו Sanofi נ' אוניפארם – הדיון הנוסף בהטעיית רשם הפטנטים (2023).
הקשר הסיבתי והתוצאה הכספית
בית המשפט ציין, למעלה מן הדרוש להכרעת ההתיישנות, את הקושי בקשר הסיבתי: לא הוכח כי הטעיית הרשם הנטענת היא שהביאה את אוניפארם להימנע מכניסה לשוק או שהובילה להתעשרות גלקסו על חשבונה. השופטת רונן לא מצאה עילה להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי. אין להציג את הקביעה כפסיקה פוזיטיבית שהתקיימה הטעיה מכוונת של גלקסו.
תוצאת הערעור ומשמעותו המעשית
הערעור נדחה ביום 18.6.2024, ואוניפארם חויבה בהוצאות המשיבות בסך 40,000 ש״ח. המשמעות המעשית היא שמתחרה הסבור כי בקשת פטנט או הליך התנגדות גרמו לו הפסד עקב מצג מטעה נדרש לבחון מוקדם את האפשרות להגיש תביעה כספית. המתנה לתוצאת ההליך המנהלי עשויה לסייע בראיות, אך אינה מבטיחה עצירת ההתיישנות.
ראו גם ביטול פטנט בישראל והפרת פטנט בישראל, להבחנה בין תקיפת כשירות הרישום לבין סעד כספי בגין התנהגות נטענת בשוק.
