בפסק הדין ת״א (מחוזי תל אביב-יפו) 38568-10-11 אוניפארם בע״מ נ׳ GlaxoSmithKline p.l.c. ו-GlaxoSmithKline (Israel) Ltd. (8.6.2018), דחה השופט מגן אלטוביה תביעה להשבת רווחים בגין התנהלות נטענת של יצרנית תרופה מקורית בהליכי רישום פטנט. אוניפארם טענה כי גלקסו הסתירה מידע מרשם הפטנטים והרתיעה מתחרים גנריים מלהיכנס לשוק הסרוקסט. בית המשפט קבע שהתביעה התיישנה, ובחן גם את הקושי לעגן סעד של השבת רווחי גלקסו בעילות שהועלו. אוניפארם חויבה בהוצאות ובשכר טרחה בסך 225,000 ש״ח. בערעור ע״א 5474/18 מיום 18.6.2024 דחה בית המשפט העליון את הערעור בשל ההתיישנות, תוך דיון נפרד בהיקף העילה וביחס להלכת סאנופי.
הפטנט על פרוקסטין והמאבק על שוק הסרוקסט
גלקסו שיווקה בישראל את התרופה סרוקסט (Seroxat) לטיפול בדיכאון ובחרדה, המבוססת על פרוקסטין. בשנת 1996 הגישה בקשה לפטנט ישראלי מספר 117035, המתייחסת לצורת האנהידרט של פרוקסטין הידרוכלוריד (PHA). אוניפארם, שפיתחה ושיווקה גרסה גנרית בשם פקסט (Paxxet), טענה כי הבקשה הוגשה בלי חשיפה מספקת של מסמכים קודמים הנוגעים לחומר ולצורותיו.
לטענת אוניפארם, גלקסו לא הציגה בפני הרשם מסמך בריטי מוקדם משנת 1985, שנזכר בהליך כמסמך 407, אף שהיה רלוונטי לידע הקודם. אוניפארם וטבע התנגדו לקיבול בקשת הפטנט. הרשם קיבל ביום 16.4.2009 את התנגדות אוניפארם, וקבע כי הבקשה אינה עומדת בדרישות החידוש וההתקדמות ההמצאתית. החלטה זו לא הפכה כשלעצמה את כל טענות אוניפארם בדבר התנהגות עסקית פסולה לעובדות מוכחות.
בין הצדדים התנהלו גם הליכים סביב שיווק התכשיר הגנרי. אוניפארם טענה כי מכתבי התראה, הליכי הפרה ומצגים בשוק הובילו לכך שהיא נאלצה לתמחר את מוצרה בזהירות, ושהתחרות נפגעה במהלך השנים שבהן נדונה בקשת הפטנט.
דרישת אוניפארם לקבל את רווחי גלקסו
בכתב התביעה עתרה אוניפארם למתן חשבונות ולתשלום של 2.6 מיליון ש״ח, כסכום התביעה שהועמד בשלב זה. היא הסתמכה על עשיית עושר ולא במשפט, ניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי, חוק עוולות מסחריות, והפרת חובות הכרוכות בגילוי מידע בהליך בקשת הפטנט.
המאפיין החשוב של הסעד שביקשה אוניפארם היה ההבחנה בין רווחי הנתבעת לבין נזקיה המוכחים של התובעת. במקום לבסס סכום על הפסדיה הישירים בשוק הגנרי, ביקשה אוניפארם להעביר אליה רווחים שלפי טענתה צברה גלקסו בתקופה שבה נמנעה תחרות מלאה.
התיישנות: אין להמתין בהכרח לתום ההתנגדות לפטנט
המחוזי קבע כי העובדות שביסוד טענות אוניפארם היו ידועות לה שנים לפני הגשת התביעה בשנת 2011. בין היתר עמדה אוניפארם על התנגדותה לבקשת הפטנט ועל מצגים והליכים שלטענתה פגעו בה כבר משנת 2000. בית המשפט לא קיבל את ההנחה שהמרוץ לתביעה כספית נגד המתחרה מתחיל רק עם ההכרעה הסופית של רשם הפטנטים בהתנגדות בשנת 2009.
המשמעות היא שהתנהלותם של הליכי התנגדות לפטנט אינה יוצרת באופן אוטומטי דחייה של המועד שבו מתגבשת עילת תביעה נפרדת בגין פגיעה מסחרית. שאלת ההתיישנות תלויה במועד שבו נודעו לתובע העובדות המהותיות ובמועד שבו היה בידו לתבוע, ולא רק בשאלה מתי אושרה עמדתו בהליך הרישום.
גבולות הסעדים שנבחנו במחוזי
המחוזי הוסיף כי סעיף 18ג לחוק הפטנטים קובע הסדר מיוחד לסנקציות בשל אי-גילוי מסמכים ומידע בהליכי רישום. לפי הפרשנות שאימץ בפסק דינו, לא היה מקום להשתמש במקרה זה בדיני עשיית עושר כדי להוסיף על הסנקציות שקבע המחוקק ולהעביר לאוניפארם את רווחי גלקסו.
ביחס לחוק ההגבלים העסקיים, ששמו כיום חוק התחרות הכלכלית, הדגיש המחוזי כי הסעד שנתבע היה רווחי הנתבעת ולא פיצוי על נזק שהוכח לתובעת. בית המשפט גם הטיל ספק בהתאמתן של פעולות במסגרת הליך בפני רשם הפטנטים להגדרת ניצול לרעה של מעמד בשוק, אך לא הכריע אם גלקסו הייתה בעלת מונופולין בתקופה הרלוונטית.
יש לקרוא דיון זה בהתאם למצב הפסיקה המאוחר. אין להסיק ממנו כלל גורף שלפיו לעולם אין עילת השבה בשל הטעיית רשם הפטנטים. בפרשת סאנופי ובערעור המאוחר בעניין גלקסו התחדדה ההבחנה בין קיומה האפשרי של עילת עשיית עושר לבין הוכחת רכיביה ועמידה בדיני ההתיישנות.
הערעור בעליון והמשמעות לניהול סכסוך פטנטים
בע״א 5474/18 אוניפארם נ׳ GlaxoSmithKline (18.6.2024), נדחה הערעור. בית המשפט העליון עמד על כך שהעובדות שעליהן נשענה התביעה הכספית היו ידועות לאוניפארם במועד מוקדם, ושההכרעה המאוחרת בהתנגדות לא עצרה את מרוץ ההתיישנות. העליון לא קבע כי גלקסו חייבת להשיב רווחים, ולא הכיר בתביעה כפי שהוגשה.
למי ששוקל לתבוע מתחרה בגין מצגים לא מדויקים בהליכי פטנטים, ההבחנה המעשית היא בין הליך הרישום לבין תביעה אזרחית. יש לבחון את לוח הזמנים של כל עילה, את הנזק או ההתעשרות הנטענים ואת הקשר הסיבתי לשימוש באמצעי ההגנה המשפטיים. סקירת המסגרת הרחבה של אכיפת פטנטים מצויה בעמוד תביעות פטנטים בישראל.
