תביעה שהוגשה על ידי חברת אוריין ש.מ. בע"מ כנגד הגב' יעל בונה. התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדונה בפני השופט יצחק ענבר, ביום 24-7-2011 ניתן פסק הדין.
מיהו הבעלים של האמצאה מושא בקשה בינלאומית לרישום פטנט: האם המבקשת, חברת אוריין ש.מ. בע"מ; או שמא המשיבה, גב' יעל בונה, אשרהבקשה לרישום הפטנט הוגשה בשמה?
יעל עבדה בחברת אוריין כמנהלת פרויקט. במסגרת תפקידה הייתה יעל אחראית על פיתוח אמצאה, שעניינה שילוב של מספר יריעות בידוד מושא בקשת הפטנט. במהלך תקופת עבודתה בחברת אוריין, הגישה יעל בשמה בקשה לרישום פטנט.
סמוך לאחר הגשת הבקשה הבינלאומית נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בשאלת הבעלות באמצאה.
התביעה נדחתה. נפסק כי: אוריון ידעה כי יעל רשמה את הפטנט על שמה ולא התנגדה, על כן, בין היתר, מתקבלת גרסת יעל לפיה בין הצדדים הוסכם כי יעל היא הבעלים של הפטנט.
בנוסף נפסק כי חברת אוריין תשלם ליעל את הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:
אמצאת שירות – אמצאה של עובד
האם האמצאה היא "אמצאת שירות" כמשמעותה בסעיף 132 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן – חוק הפטנטים).
סעיף 132 לחוק הפטנטים קובע ארבעה תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם זכויות הקניין באמצאה שייכות למעביד, ואלה הם:
א. המדובר באמצאה;
ב. בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד-מעביד;
ג. העובד הגיע לאמצאה עקב השירות;
ד. העובד הגיע לאמצאה בתקופת השירות.
בסעיף 132 נקבעו שלושה חריגים, אשר בהתקיימם תוקנה הבעלות באמצאה לעובד: האחד, מקום בו נכרת הסכם בין המעביד לעובד הקובע כי זכויות הקניין באמצאה שייכות לעובד;
השני, עם ויתור המעביד על האמצאה בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד על האמצאה בהתאם לסעיף 131 לחוק;
השלישי, בהעדר תשובה נוגדת של המעביד בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד, כאמור.
נטל השכנוע בדבר התקיימותם של ארבעת התנאים הנקובים בסעיף 132 לחוק הפטנטים, אשר בהתקיימם זכויות הקניין באמצאה שייכות למעביד, מוטל על המעביד – בענייננו חברת אוריין.
לעומת זאת, נטל ההוכחה לביסוס הטענה כי בין הצדדים נערך "הסכם אחר", כאמור בסעיף 132 לחוק הפטנטים, מוטל על הטוען טענה זו – יעל. כך הדבר גם ביחס לטענה כי חברת אוריין ויתרה על האמצאה, אשר נטל הוכחתה מוטל אף הוא על יעל.
הצדדים פרשו לפני בית המשפט גרסאות קוטביות, כאשר כל אחד מהם טוען לגבי האמצאה כי "כולה שלי". יעל טוענת, כי הוסכם שהאמצאה תהיה קניינה, ואילו חברת אוריין טוענת כי לא נערך הסכם כלשהו בעניין זה, כי מהלכיה של יעל היו נגועים בהפרת אמון ובמרמה, וכי מדובר באמצאת שירות שהיא קניינה.
בסופו של יום בית המשפט הגיע למסקנה, כי יש להעדיף את גרסתה של יעל.