העתקה של שמלת המעצב גדי אלימלך תא (מחוזי ת"א) 5366-12-14 גדי אלימלך נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ (פורסם בנבו, 22.12.2016)

תביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדונה בפני השופט גדעון גינת. ביום 22.12.2016 ניתן פסק הדין בתיק.

הצדדים: התובע: גדי  אלימלך  נגד הנתבעת: רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ

העובדות: התובע, גדי אלימלך, מעצב אופנה, טען כי כי רנואר, מוכרת עותקים מזויפים, של שמלה ייחודית, אותה השיק בשנת 2013.

בתביעה, מבקש התובע צו מניעה האוסר על הנתבעת לעשות כל פעולה בשמלה שבמחלוקת, וכן צווי עשה, לרבות פיצוי סטטוטורי מקסימלי מכוח סע' 13(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, וכן פיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט.תוצאות ההליך: התביעה התקבלה בעילה של גניבת עין. ניתן כלפי הנתבעת צו מניעה קבוע. בנוסף חייב בית המשפט את הנתבעת, לשלם לתובע פיצוי בסך של 55,000 ₪ .

בנוסף חייב בית המשפט את הנתבעת, לשלם לתובע את הוצאות משפט ובנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך  35,000 ₪.

ערעור: על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר התקבל בהסכמה.

ביום 19.2.2018 בית המשפט העליון בע"א 1216/17 קבע כי:

"לאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים, הם קיבלו המלצתנו, לפיה הערעור יתקבל ללא צו להוצאות בשתי הערכאות. נסתפק ונאמר כי לא די בחיקוי של מוצר (ראו גם ע"א 945/06 Genreral Mills Inc נ' משובח תעשיות מזון בע"מ פסקה 18 והאסמכתאות שם (01.10.2009)).

בהתאם, הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל. תחת זאת התביעה תידחה ללא צו להוצאות בשתי הערכאות."

לפסק הדין בעליון ראו.

 

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך במחוזי:

גניבת עין

סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 קובע:"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו  בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

יסודותיה הבסיסיים של העוולה, כפי שנקבעו ונשנו בשורה ארוכה של הלכות, הם אלה:

"א.        הוכחת מוניטין – על התובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירות בו הוא סוחר. עליו  להראות כי הציבור מזהה את הטובין או השירותים, אותם הוא מציע, עם עסקו (של התובע). כשמדובר בשם עסק, על התובע להוכיח כי הציבור משייך את השם הזה לעסק שבבעלותו. 

ב.        הוכחת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור, שמא יתבלבל בין הטובין של התובע והנתבע. המבחנים להטעיה כוללים כמה רכיבים: צליל, חזות, סוג הטובין הנמכר, חוג הלקוחות של הטובין וצינורות השיווק של הטובין. על כל אלה מתווספים שני מבחנים כלליים – בחינת הנסיבות הכלליות הנוגעות לעניין ומבחן השכל הישר"

מוניטין

לשם הוכחת המוניטין בשמלה המדוברת, צירף התובע לכתב התביעה מספר רב של תמונות מאירועי אופנה שונים, תצוגות, השקות וכתבות בהן נראית השמלה.

נפסק כי ראיות אלה והעדויות, תומכות בדברי המעצב באשר למוניטין הכללי לו הוא זוכה.

ועל כן נפסק כי התובע-המעצב הינו בעל מוניטין בכלל, ובשמלה נשוא ההליכים, בפרט.

דמיון מטעה

דמיון מטעה נבחן, בין היתר, לפי מראה המוצר, סוג הסחורה וסוג הלקוחות לו הוא מיועד. נפסק כי במקרה זה מדובר בסחורה זהה המיועדת לקהל זהה קרי: שמלות  המיועדות לנשים.

פריט מרכזי בשמלות בו חשוב להתמקד בענייננו, שכן לגביו נטען בכתב התביעה כי הועתק / זויף, הינו אביזר קישוט המכונה 'ליבית'. ליבית זו ממוקמת בחזית השמלה, במרכזה.

נפסק כי קשה מאד ליתן הסבר לדמיון הרב ביניהן.  ראוי להדגיש, כי לא הובאו ראיות של ממש מטעם הנתבעת באשר לדרך עיצוב השמלה/השמלות שעוצבו כנטען על-ידיה, ואשר דוגמה של אחת מהן נרכשה מטעמו של התובע.  מדובר בראיות הנמצאות בידיעתה המיוחדת של הנתבעת, אך דבר בהקשר האמור לא גולה במהלך גילוי המסמכים בעת הכנת המשפט, ואף לא הוגש כראייה מטעם הנתבעת.  בית המשפט תהה מדוע לא הוצגה במהלך המשפט ראייה מכלי ראשון שתסביר כיצד הגיעה השמלה שנרכשה מטעם התובע לשוק בישראל?  מדוע לא ניתן הסבר של ממש לדמיון 'המפתיע' בין שתי השמלות?  מדוע לא נתמכה עדותה הבלתי אמינה של העדה מטעם הנתבעת בתיעוד כתוב?

מסקנת בית המשפט היא, כי התשתית הראייתית שהוכחה תומכת בעמדת התובע הן בשאלת ההכרה וההוקרה שרכש לגבי השמלה שעיצב, כאשר קהל הלקוחות הרליבנטי מקשר בינו לבין השמלה, והן באשר לדמיון המטעה שבין שמלת הנתבעת (שהוגשה כמוצג) לבין זו שעיצב התובע.

פיצוי בגין עוולת גניבת עין

בית המשפט פסק פיצוי ללא הוכחת נזק לפי עוולת גניבת עין בסך של 55000 ₪.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם

חיפוש ובדיקה לפני רישום פטנט – בדיקת פטנטביליות אסטרטגיות, שלבים, והמלצות לביצוע חיפוש פטנטים אפקטיבי במאגרי מידע חינמיים

לפני הגשת בקשה לרישום פטנט, חיוני לבצע בדיקת פטנטביליות מעמיקה כדי להעריך את הסיכוי להצלחה בתהליך הרישום. בעוד שסוגים אחרים של חיפושי פטנטים, כגון חיפוש

>>>