העובדות: תביעה שהוגשה על ידי ד"ר דב קליין כנגד חברת פרופורציה פי.אם.סי. בע"מ וחברת Google, התביעה הוגשה בבית המשפט השלום בתל אביב – יפו ונדונה בפני השופטת חנה ינון. ביום 18.9.2011 ניתן פסק הדין בתובענה.
תובענה על סך של 300,000 ₪ שעניינה תביעה על פי חוק עוולות מסחריות, חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ועל פי חוק הגנת הפרטיות.
התובע גורס כי Google באמצעות שירות AdWords מפנה לקוחות המקישים באינטרנט את שמו – "דב קליין" לאתר האינטרנט של פרופורציה שהינה מתחרה בו.
לאמור, כל גולש המקליד השם "דב קליין" או "ד"ר קליין" במנוע החיפוש מופנה לפרסומת "פרופורציה רפואה אסתטית" המפנה אל פרופורציה. פרסומת זו פעלה במשך של כשנה וחצי.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪. בנוסף, נפסק כי הנתבעות תשלמנה, ביחד ולחוד, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.
לפסק הדין בערעור על פסק דין זה ראו: פרופורציה גוגל נ' דב קליין – ערעור
נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת ההליך:
הזכות לשמו של אדם כקניינו
בית המשפט פסק כי צודק התובע בדרישתו כי שמו הפרטי או צירופי שמו לא יופיעו בגדר פרסום מסחרי המהווה קישור ממומן, בלא ידיעתו והסכמתו.
שמו של אדם אינו מילה או מושג גנרי ואף אינו סימן מסחר, ועל כן אין להשתמש בו כמושא לקישורי פרסום ממומנים המופיעים, בדרך כלל, בסמוך לשם המפרסם המצוי בשטח עיסקי או כלכלי דומה לשלו, בלא הסכמתו.
לעניין זה קובע סעיף 2 (6) לחוק הגנת הפרטיות פגיעה בפרטיות מהי, כדלהלן: "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: … (6). שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח".
פסק הדין "מתאים לי"
הנתבעת פרופורציה תמכה יתדותיה בפסק הדין "מתאים לי ואח' נ' קרייזי ליין ואח', תיק ה"פ 00506/06 [פורסם בנבו] מפי כבוד השופט מגן אלטוביה, על פיו המשיבה דשם רכשה מלות מפתח בצירופי מילים שהמבקשת טענה שם כי הדבר היווה הפרת סימן מסחר רשום שלה.
בענייננו, המדובר במסירת מלות מפתח המהוות שם פרטי, ולא סימן מסחרי, ועל כן אין לומר כי ביחס לו מהווה אמצעי האינטרנט אתר פרסומי ככל מדיה המאפשרת פרסום. כן יהא ראוי לקבוע כך ביחס שאת בהעדר רשות מבעלי השם הפרטי כי שמו יפורסם למטרה הקשורה לתחרות פרסומית.
בפסק הדין "מתאים לי" שקל בית המשפט מחד גיסא, מילות המפתח המהוות פגיעה בהגנה על זכות הקניין הרוחני של פלוני, ומאידך גיסא, שקל קיומו של שוק תחרותי פתוח.
בשקלו, שם, מאזן האינטרסים של ערכים אלה, בנסיבות ההן, קבע כי יש צורך בשמירה על תחרות ונגישות הציבור למידע, באשר הוא, ואין המדובר שם כדי הפרת סימן מסחר.
במקרה שבפנינו, בעל השם, התובע, גורס כי שמו הפרטי אינו מושא למילות מפתח לפרסום, ולפיכך, בנסיבות אשר בפני, גובר האינטרס של שמירה על זכות אדם להימנע מפרסום שמו ע"י אחרים, לשם פרסומת, בניגוד לרצונו, דבר המצוי בניגוד "לדין וכללי התנהגות סבירים", על האינטרס השיווקי ועל עקרון התחרות החופשית, שאף אליהם יש לשאוף.
כמו כן נפסק כי התנהלות זו מהווה, פגיעה, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הפיצוי בגין הפרת הפרטיות
בהתחשב בכך שהתובע לא נקב במספר ידוע של פונים פוטנציאליים שנמנעו מלבוא לטיפולו עקב הפרסום, וזאת מחוסר ידיעה, ובהתחשב בכך שפרק הזמן בו פורסם הקישור שכלל את שמו היה כשנה וארבעה חודשים, וכיוון שלעדותה מספר ההקלקות שהניב החיפוש בשמו היה מועט ולא גרם אפילו לסגירת עסקה אחת, הרי שראוי לשקול מתן פיצוי על פי אומדנא ועל פי הסכום הקבוע בסעיף 29 א. לחוג הגנת הפרטיות, בסך של 50,000 ₪, כפיצוי ללא הוכחת נזק.
ראוי לזכור כי הנתבעת הסירה מיד את פרסום שם התובע כקישור ממומן עם הגשת התביעה, ויש לתמוה מדוע לא פנו אליה במכתב דרישה, שאז היתה נענית, כהצהרת מנהלתה, מיד, ומפסיקה הפרסום.
לאור אלה, פוסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
