תביעה שהוגשה על ידי התסריטאי גרי ברינט כנגד ערן ריקליס הפקות בע"מ, ערן ריקליס, סוהא עראף, גלובוס גרופ בע"מ, יורם גלובוס, אלן גרינבלט, Neue Impuls Film, Mact Productions Antoine de Clermont-Tonnere.
התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט אבי זמיר. ביום 19.11.2012 ניתן פסק הדין בתיק.
עובדות: התובע טוען כי חלקים מהסרט הידוע "הכלה הסורית" הועתקו מתסריטים קודמים, שנכתבו על ידו.
התובע טוען, כי הוא פגש את הנתבע 6, מר אלן גרינבלט ומסר לו תסריט שכתב ששמו “The Pioneers”. בנוסף טוען התובע כי מסר לנתבעת 4, גלובוס גרופ בע"מ, את התסריט “Leaving Omar”.
לטענת התובע, הנתבעים 4 – 6 לא הפיקו כל סרט או סדרה על פי התסריטים שכתב אלא השתמשו בהם לצרכיהם והעתיקו מהם, לצורך כתיבת ופיתוח התסריט ששימש בסיס לסרט "הכלה הסורית" (שאר הנתבעים קשורים בצורה זו או אחרת להפקת הסרט).
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה, נפסק כי לא הוכח שתסריט “The Pioneers” נמסר למר ריקליס; כרונולוגיית האירועים אינה מאפשרת את היתכנות העתקת התסריט “Leaving Omar” ; מאפייני הסרט "הכלה הסורית" ודמויותיו נלקחו ישירות מהסרט “Borders” שהופק על ידי מר ריקליס בשנת 1998, בטרם כתיבת תסריטיו של התובע; כך או כך, קווי דמיון מסוימים, ככל שניתן למצוא כאלה, אינם מעידים על העתקה.
בנוסף נפסק כי התובע ישלם לנתבעים 1, 2, 3, 7, 8 (ביחד) הוצאות משפט בסך של 200,000 ₪, וסכום נוסף של 200,000 ש"ח לנתבעים 4, 5, 6.
הערת DWO: המדובר בפסיקת הוצאות חריגה ביותר להליכים בתחום זכויות היוצרים ובפסק הדין אין הנמקה ביחס לסיבותיה.
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:
יצירה מקורית וזכות יוצרים
הלכה היא כי הן מבחן היצירתיות והן מבחן ההשקעה הינם תנאים הכרחיים למתן הגנת זכויות יוצרים, אך כל אחד מהם כשלעצמו איננו מהווה תנאי מספיק לכך. הגם שהדין הישראלי מפרש את שני המבחנים בצורה מצמצמת למדי- מדובר במבחנים מצטברים ומקבילים, ועל המבקש להגן על יצירתו, להראות את התקיימות שניהם. היעדר יצירתיות איננו ניתן לחיפוי על ידי מידה גדושה של השקעה ביצירה, ולהיפך. לבסוף, מאחר שמבחן ההשקעה איננו מעורר ברגיל קשיים בצליחתו, מבחן היצירתיות הוא שמכריע בסופו של דבר האם יצירה עומדת בדרישת המקוריות בחוק.
יצירה העושה שימוש רק באלמנטים כלליים ואינה מתבססת על יצירה קודמת, תעבור את מחסום המקוריות בחוק, בקלות יחסית ואולם מאידך גיסא, היצירה חייבת לשאת בחובה חותם כלשהו- גם אם לעיתים מזערי- של המחבר או המלקט. היא חייבת להיות "פרי עמלו הרוחני של היוצר" ולשקף למצער "רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי". באשר למבחן ההשקעה- הרי שפרשנותו איננה מעוררת מחלוקת ויישומו פשוט. לפי מבחן זה "ביטוי לגביו מתבקשת הגנת זכויות יוצרים…צריך להיות תוצרה של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו"- זמן, עבודה, כישרון, ידע ועוד.
זכויות יוצרים בסרט (דוקומנטרי)
בהקשר של זכויות יוצרים בסרט (דוקומנטרי), קבע כב' השופט איתן אורנשטיין בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 3398-11-10 פרידמן נ' שיסל (20/4/12) [פורסם בנבו] :
"…תסריט של סרט דוקומנטרי הוא "יצירה מוגנת" לפי סעיף 4(א)(1) לחוק זכויות יוצרים תשס"ח-2007… "סרט" הוא יצירה המורכבת מלקט של יצירות, שכל אחד מהווה יצירה עצמאית, ובגדר אלה, התסריט, הצילום, הבימוי, ההפקה, המוסיקה, המשחק".
האם תסריט מוגן בזכות יוצרים
נפסק כי אין מחלוקת, שהתסריטים מוגדרים כיצירה מוגנת. הנתבעים לא הפריכו את חותמו האישי של התובע בתסריט “Leaving Omar”, או את עצמאיותו של התסריט, וכן לא שללו את ההשקעה שהשקיע התובע בכתיבת התסריטים.
העדר נגישות ליצירה
נפסק כי לא הוצגה ראיה לטענת התובע לפיה התסריט “The Pioneers” אכן הועבר, בשלב כלשהו, למר ריקליס וגב' עראף, ובנוסף, לא הופרכה טענת הנתבעים שלפיה מר גרינבלט בלבד קרא את התסריט.
העובדה שאנשי חברת גלובוס גרופ נכחו על סט הצילומים של הסרטון "מאחורי הקלעים", אין בה בכדי להעיד בהכרח על מודעותם לתסריטו של התובע, ובוודאי שאין בכך בכדי להעיד על העתקת התסריט.
אי הוכחת מסירת התסריט האמור לידי הנתבעים, שוללת מאליו את היתכנות העתקתו על ידי מר ריקליס וגב' עראף.
על כן נפסק כי רצף האירועים, אינו מאפשר את קבלת עמדתו העובדתית של התובע בדבר העתקת תסריט "The Pioneers". במילים אחרות, בתיאור כרונולוגיית ההתרחשויות, התובע לא נשא בנטל השכנוע המוטל עליו להראות כי חלקים מהסרט "הכלה הסורית" הועתקו מתסריט "The Pioneers".
לגבי התסריט "Leaving Omar" . נפסק כי בין השנים 2001 – 2002 היה תסריט הסרט "הכלה הסורית" בתהליכי פיתוח מתקדמים, וממועד עריכת התסריט המוגמר עד לסיום כתיבת התסריט הסופי לסרט נעשו שכתובים לתסריט, שלא היה בהם כדי לשנות את קווי העלילה המרכזיים והדמויות המרכזיות בתסריט. נפסק כי התסריט "Leaving Omar" נמסר למר ריקליס רק לאחר השלמת כתיבתו של התסריט הסופי לסרט "הכלה הסורית". לפיכך, גם אם נערכו שינויים רבים בדראפטים לתסריט "הכלה הסורית", הרי שלא ייתכן שהם נובעים מעיון והעתקה בתסריט “Leaving Omar” .
ההשוואה בין יצירת המקור ליצירה הנטענת כמפרה
למעלה מן הצורך, נפסק כי לא קיימים קווי דמיון אמיתיים ומהותיים בין התסריטים של התובע לבין הסרט "הכלה הסורית".
ככל שיש קווי דמיון המדובר בקווים שאינם ייחודיים ומקוריים ואינם מעידים על העתקה.
