הליך שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת הדס פלד. ביום 21.10.22 ניתן פסק הדין.
הצדדים: התובעת: רות אופק; הנתבעת: ענת בן נתן.
התובעת הינה עורכת דין ובעלת אתר בשם "שמח במטבח" העוסק במתכונים, בישול ואפייה. הנתבעת הינה חובבת בישול, עוסקת בפרסום, דיגיטל ויזמות והקימה אתר בשם "בלוגיסרי".
העובדות: תביעה לפיצוי בסך של 150,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים בתמונות ומתכונים.
התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים בתמונות ובטקסטים שנכתבו על ידה ופורסמו באתר שלה וכן עשתה שימוש בשם התובעת לצרכי פרסום.
התובעת טענה כי הנתבעת העתיקה 16 תמונות שצילמה ו-16 מתכונים. התובעת טענה כי הנתבעת הפעילה בוט, ביצעה מעקב אחרי מספר אתרים ספציפיים והעתיקה מהם טקסטים ותמונות. היא טענה כי הנתבעת העתיקה גם את נתוני הקידום בגוגל, ולכן כל חיפוש במנוע החיפוש גוגל הוביל לקישור לאתר הנתבעת במקום לאתר התובעת. התובעת טענה כי מדובר בפעילות מכוונת, תוך שימוש בתוכנה שנכתבה לשם כך, במטרה להפיק רווחים מכניסות גולשים על חשבון בעלי התכנים המקוריים.
התובעת טענה כי הנתבעת העלתה לאתר "בלוגיסרי" 16 תמונות שצילמה התובעת ו-16 מתכונים. כמו כן, הנתבעת העלתה לעמוד הפייסבוק "בלוגיסרי" 6 תמונות שצילמה התובעת. הנתבעת טענה כי אירעה תקלה אשר הובילה לכך שלאתר "בלוגיסרי" נשאבו תכנים מאתרים אחרים. היא טענה כי התכנים לא היו נגישים לגולשים, אלא רק למומחה, בעזרת תוכנה או תוסף מיוחד של גוגל.
כמו כן, התובעת טענה כי בנוסף להעתקת התכנים לאתר "בלוגיסרי", הנתבעת השתמשה בתמונות שצולמו על ידי התובעת גם בדף הפייסבוק "בלוגיסרי", כאשר ליד התמונה הופיע קישור לעמוד המתכון באתר "בלוגיסרי".
התובעת טענה כי בחודש יוני 2019 פנתה לנתבעת במכתב התראה ודרשה ממנה להסיר לאלתר את כל התמונות, המתכונים והקישורים הנוגעים לתובעת ולאתר "שמח במטבח" ולחדול מכל שימוש בהם. כמו כן, התובעת דרשה מהנתבעת לפצותה בגין ההפרות. בנוסף, נשלחו לנתבעת עוד עשרה מכתבי התראה מהתובעת כעורכת דין, בשמם של בעלי אתרים נוספים.
התובעת טענה כי עוד באותו היום הנתבעת השיבה לה בהודעת דוא"ל כי האתר הינו תחביב ולא פרנסה וכי היא מורידה את האתר. התובעת השיבה לה כי מדובר בעסק לכל דבר וכי היא עומדת על דרישתה לפיצוי. הנתבעת לא השיבה לפנייה זו. הנתבעת הסירה את האתר יום או יומיים לאחר משלוח המכתב.
בחודש ספטמבר 2019 החזירה הנתבעת את אתר "בלוגיסרי". התובעת טענה כי לאחר החזרת האתר הנתבעת העלתה תכנים של התובעת לרבות הלוגו ושם הבלוג בעמוד הראשי של אתר "בלוגיסרי" וכן בעמודים המומלצים באתר. זאת ועוד, הנתבעת כללה עמוד שלם המוקדש לתובעת ובו תמונה של התובעת ותיאור של התובעת המוצג כראיון שנעשה עם התובעת, וזאת למרות דרישת התובעת שלא להשתמש בשמה או בתמונותיה. האתר היה באוויר במשך חודשים רבים.
התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלה, התעשרה על חשבונה, ביצעה עוולה של גניבת עין והתערבות בלתי הוגנת, ביצעה עוולת גזל ופגעה בפרטיות התובעת, לרבות שימוש בשמה, בכינויה, במוניטין שלה ובתמונות שלה לשם הפקת רווח.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה בחלקה. נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 33,000 ₪ וכן תישא בהוצאות התובעת בגין אגרת בית משפט ביחס לסכום פסק הדין.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הפרת זכויות יוצרים
ביחס לתמונות שצילמה התובעת, בית המשפט הסביר כי מדובר ביצירות מסוג צילום, וביחס למתכונים, מדובר ביצירות המבוטאות בכתב. לעניין מתכונים, נקבע בפסיקה כי מתכונים המורכבים מרשימות של מצרכים והוראות בישול, מהווים שילוב של רעיונות ועובדות ואינה מוגנים תחת זכות יוצרים. אך אם מחבר המתכון הוסיף להוראות דרך ביטוי מקורית היא תזכה להגנה. בית המשפט הסביר כי עיון בתצהיר התובעת מעלה כי לא מדובר ברשימות של מצרכים והוראות בישול.
בהתאם לסעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים, התנאים לקיומה של זכות יוצרים ביצירה אומנותית וספרותית הם דרישת הקיבוע ודרישת המקוריות.
הביטוי "מקורית" אינו מוגדר בחוק זכות יוצרים ומשמעותו נקבעה בפסיקה. במישור העובדתי, תנאי לקיומה של יצירה מקורית הוא כי מקורה ביוצר.
במישור הנורמטיבי, נדרשת מידה של יצירתיות בנוסף למאמץ והשקעה.
באשר לדרישת המקוריות, בית המשפט הסביר כי התובעת היא שצילמה את הצילומים והיא שכתבה את המתכונים באתר "שמח במטבח".
דרישת הקיבוע משמעה כי היצירה צריכה להיות מקובעת בצורה כלשהי. בית המשפט קבע כי גם דרישה זו מתקיימת בעניין זה.
מומחה התובעת טען בחוות דעתו כי הנתבעת הפעילה תוכנה אוטומטית שמטרתה לעקוב אחר מספר אתרים שהוגדרו מראש ולהעתיק באופן אוטומטי תכנים לאתר הנתבעת. בחקירתו הנגדית, אישר מומחה התובעת כי מדובר בתוסף (פלאג) נפוץ ולא בבוט, הנמצא "בכל מקום באינטרנט". לפי חוות דעת המומחה ניתן לשאוב תוכן מאתר לאתר באמצעות התוסף.
הנתבעת טענה כי היא לא היתה אחראית על הצד הטכני של האתר וכי מי שהיתה אחראית על בניית האתר וניהולו היא נגה אידרמן. היא טענה כי התקלה אירעה בשל אי הבנה בינה לבין אידרמן אך לא פירטה את מהות התקלה הנטענת, טיבה או טבעה. בחקירתה הנגדית השיבה הנתבעת כי לא זימנה את אידרמן לעדות משום שממילא האחריות מוטלת עליה כבעלת האתר.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התקלה נמשכה מספר שבועות. בתצהיר העדות הראשית הנתבעת טענה כי התקלה נמשכה ככל הנראה שבועיים, או אפילו ימים בודדים.
בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת כי החלה להשתמש בתוסף ממועד הקמת האתר (חודש ינואר 2019). בחודש יוני 2019, התגלתה התקלה הנטענת. הנתבעת אישרה בסיכומיה כי הועתקו 16 מתכונים, אף שלדבריה מדובר בחלק אפסי וזניח מכלל המתכונים באתר.
התובעת טענה כי הנתבעת גם השתמשה ב-6 תמונות שצילמה התובעת בדף הפייסבוק "בלוגיסרי" ללא הסכמתה וידיעתה, כאשר לכל תמונה בפייסבוק הוסף קישור לאתר הנתבעת.
הנתבעת טענה כי הכל נעשה בפורמט של הפנייה וכי מעולם לא פעלה באופן שייווצר הרושם כי מדובר בתמונות ובתכנים שהיא יצרה וכי הקישורים בדף הפייסבוק הופיעו רק עד קבלת מכתב ההתראה מהתובעת.
בית המשפט הסביר כי התקלה באתר הנתבעת אינה רלוונטית לעמוד הפייסבוק, שם לא הותקן התוסף, ולכן לא מדובר בהעתקת מתכונים. עם זאת, הקישור בעמוד הפייסבוק בו הופיעו התמונות שצולמו על ידי התובעת, הפנה לאתר הנתבעת והשימוש בתמונות בנסיבות אלה מהווה גם הוא הפרת זכויות היוצרים של התובעת בתמונות.
בית המשפט הסביר כי עיון בתמונות התובעת מעלה כי הנתבעת ייחסה את התמונות לתובעת ולאתר "שמח במטבח" ואף שיבחה את התובעת, אף שהתובעת בחקירתה הנגדית שללה את הטענה לפיה פעולות הנתבעת הן הלכה למעשה בגדר פרסומת לתובעת.
הפרת הזכות המוסרית
הזכות המוסרית מורכבת משתי זכויות משנה – זכות ההורות (זכות הייחוס) (סעיף 46(1) לחוק זכות יוצרים) וזכות לשלמות היצירה (סעיף 46(2) לחוק זכות יוצרים). קרי, הזכות המוסרית היא זכותו של היוצר כי יצירתו תיוחס לו וכי לא תסולף באופן הפוגע בכבודו.
זכות הייחוס מופרת כאשר היצירה מתפרסמת ללא ציון שם היוצר. ציון שם היוצר מחויב באופן אוטומטי, אך בהיקף ובמידה הראויים. על אף שחוק זכות יוצרים לא מציין זאת, הזכות לייחוס חלה לגבי יצירות נגזרות, מכיוון שהיצירה הנגזרת מבוססת באופן מהותי על היצירה המקורית.
הנתבעת לא ייחסה את התכנים לעצמה או לאתר האינטרנט שלה, אלא לתובעת ולאתר "שמח במטבח". לפיכך, בית המשפט קבע כי הזכות המוסרית לא הופרה.
הגנת מפר תמים ושימוש הוגן
הנתבעת טענה להגנת מפר תמים לפי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים. היא טענה כי יש לפטור אותה מתשלום פיצויים מכיוון שהתייעצה עם עורך דין וההעתקה נעשה באמצעות תמונות ממוזערות (Thumbnails) שאין בהן הפרת זכויות יוצרים.
טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה ועלתה לראשונה בתצהיר הנתבעת. התובעת התנגדה להרחבת החזית. בסיכומי הנתבעת גם עלתה לראשונה הטענה לפיה מדובר בשימוש הוגן לפי סעיף 19(א) לחוק זכות יוצרים, היות ומדובר בסקירה והבאת מובאות בלבד.
בית המשפט קבע כי התובעת צודקת בטענתה לפיה מדובר בהרחבת חזית. עם זאת ולמעלה מן הצורך בית המשפט קבע כי יש לדחות טענות אלה גם לגופן.
לפי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, שכותרתו "מפר תמים", נטל ההוכחה מוטל על המפר להוכיח כי לא ידע וכי לא היה עליו לדעת על אודות קיומה של זכות יוצרים ביצירה. המבחן הוא אובייקטיבי – מי שחייב היה לדעת כי היצירה מוגנת, גם אם לא היתה לו ידיעה ממשית בפועל. זאת ועוד, נתבע שנמנע מביצוע בדיקה לגבי זכות יוצרים ביצירה וזהות בעל הזכות לא יוכל ליהנות מההגנה. גם עצימת עיניים מונעת את האפשרות לטעון להגנת מפר תמים. לפיכך, מדובר בטענת הגנה בנסיבות יוצאות דופן בלבד שבהן סביר להניח שהיצירה היא נחלת הכלל.
סעיף 19 לחוק זכות יוצרים שכותרתו "שימוש הוגן" קובע:
"(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך. (ב)לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה: (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. (ג) השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן."
בעניין אספרסו (ע"א 3425/17 Societe des Produits Nestle נ' אספרסו קלאב בע"מ (פורסם בנבו, 7.8.2019) בו פורש הסעיף נקבע כי כאשר מדובר בהעתקה "פשוטה", כגון העתקה מלאה של יצירה ושימוש בה באופן מסחרי, בדומה לאופן השימוש ביצירה המקורית, לא נחצה מבחן הסף ואין צורך לבחון את יתר מבחני העזר. זה המצב גם כאשר השימוש ביצירה הוא למטרה המנוגדת בעליל לדוגמאות הנקובות בחוק ושאינה כרוכה בערך חברתי ממשי. המכנה המשותף לדוגמאות אלה הוא שימוש בעל ערך מבחינה חברתית.
בית המשפט קבע כי בכל הנוגע להעתקה שנעשתה במועדי התקלה הנטענת, מדובר בהעתקה "פשוטה" – העתקה מלאה ושימוש בה בדומה לאופן השימוש ביצירה המקורית. גם בבחינת שיקולי הערך החברתי של השימוש, בית המשפט לא מצא כי מדובר בשימוש הוגן.
פיצוי בשל הפרת זכות יוצרים
מספר הפרות – ריבוי הפרות
התובעת טענה כי יש להתייחס להפרות שביצעה הנתבעת כהפרות נפרדות. היא טענה כי הועתקו לאתר הנתבעת 16 תמונות תוך הפניה ל-16 מתכונים באתר הנתבעת (ולא לאתר התובעת) וכי בעמוד הפייסבוק של הנתבעת פורסמו 6 תמונות. התביעה הוגשה על סך 150,000 ₪ בגין כל ההפרות הנטענות.
סעיף 56(ג) לחוק זכות יוצרים קובע כי יראו הפרות המתבצעות כמסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת המצמיחה זכות לפיצוי אחד בלבד ללא הוכחת נזק.
לעניין סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, בית המשפט העליון קבע כי התיבה "כל הפרה", תכלול את כל ההפרות בגין אותה זכות יוצרים וכי סדרת הפרות ביצירה כלשהי תחשב כהפרה אחת (ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"מ מו(2) 254 (1992), וכן בע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשרותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פ"ד נא(5) 337 (1997)).
בית המשפט הסביר כי הנתבעת לא הבהירה את טיבה וטבעה של התקלה הנטענת מהתוסף שהותקן, ולכן לא ניתן לראות בהעתקת המתכונים לעמודים הפנימיים, מסכת אחת של מעשים הנובעים מהתקלה שאירעה. בנוסף, שאלה זו אינה מתעוררת בנוגע לשימוש בתמונות שהועלו לעמוד הפייסבוק במועדים שונים, לגביהן התקנת התוסף אינה רלוונטית.
בעניין בר"ע 2855/20 פלונית נגד פלוני (פורסם בנבו, 6.10.2022) נקבעו שלושה מבחני עזר על מנת לסייע בהכרעה האם קיימת הצדקה למתן פיצוי נפרד, במסגרת המסלול הסטטוטורי, כתלות במספר הפרסומים.
המבחן הראשון בוחן את תוכן הפרסומים, ובעיקר אם קיים דמיון ביניהם. לפי מבחן זה, אם תוכן הפרסומים דומה, אך לא זהה, תיבדק התוספת לפרסום החדש לעומת קודמו. אם ימצא כי התוספת שבפרסום החדש היא משמעותית, אשר מחמירה את הפגיעה בניזוק, הנטייה תהיה לראות את הפרסום כפרסום נפרד, לגבי המסלול הסטטוטורי. לעומת זאת, אם יתברר כי הפרסום החדש לא מוסיף דבר מהותי על האמור בפרסום הקודם, הנטייה תהיה לראות בפרסם הראשון, ובזה שלאחריו, כפרסום אחד.
המבחן השני בוחן את הזמן שעבר מפרסום לפרסום. ככל שעבר זמן רב יותר בין פרסום לפרסום, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים הללו כפרסום נפרד, לגבי המסלול הסטטוטורי, וכך גם להיפך. לפי מבחן זה, כאשר מעלים פרסום כלשהו שכבר נשכח, ואפילו אם תוכנו זהה לפרסום שקדם לו, הנזק שב ומתגבש אצל הניזוק מחדש, ולו רק משום שהוא נאלץ לעבור מסכת מזיקה נוספת, לאחר שהפרסום הקודם נדחק במידה מסוימת מן התודעה. לכך יש להוסיף את ההנחה המובנית לפיה חלוף הזמן בין הפרסומים, עשוי לחשוף את הפרסומים העדכניים לנמענים חדשים שלא נחשפו לפרסומים הקודמים.
המבחן השלישי בוחן את זהות הנמענים של כל אחד מהפרסומים. מבחן זה בוחן את ה"במה" שעל גביה נעשו הפרסומים. למשל, כאשר מדובר ברשתות חברתיות, יש לבחון באיזה עמוד או פורום פורסם כל אחד מהפרסומים, ומיהם הגורמים שנחשפו להם. ככל שניתן להוכיח קיומה של שונות בין זהות הנמענים, מפרסום לפרסום, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים כפרסום נפרד לגבי המסלול הסטטוטורי ולהיפך.
בית המשפט הסביר כי בעניין זה מדובר בתמונות אשר הפנו למתכונים שונים ואשר הועלו בזמנים שונים. לפיכך, יש לראות בשימוש בכל תמונה תוך הפניה לאתר הנתבעת, כפרסום נפרד.
סייג לתחולת פיצוי ללא הוכחת נזק
בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת לפיה, מתקיימים הסייגים לתחולת הפיצוי ללא הוכחת נזק, המנויים בסעיף 56א(א) לחוק זכות יוצרים. הנתבעת ציינה כי היא עוסקת בפרסום, דיגיטל ויזמות ומודעת לסוגיית זכויות יוצרים. הנתבעת אישרה כי היא קיווה להפיק רווח מסחרי מאתר "בלוגיסרי". זאת ניתן ללמוד גם ממודעות שפרסמה באתר אשר קראו לשיתופי פעולה עם מותגים מסחריים ומפרסומות שהופיעו באתר.
גובה פיצויים בלא הוכחת נזק
סעיף 56 לחוק זכות יוצרים קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לתובע פיצויים בלא הוכחת נזק, בשל כל הפרה, בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. בקובעו את הפיצויים, בית המשפט רשאי לשקול את השיקולים הבאים: (1) היקף ההפרה; (2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; (3) חומרת ההפרה; (3) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; (6) מאפייני פעילותו של הנתבע; (7) טיב היחסים שבין הנתבע לבין התובע; (8) תום ליבו של התובע.
בית המשפט הסביר כי על אף שיקול הדעת של בית המשפט ובהתחשב בשיקולים המנויים בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, על הפיצויים לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים לעמוד בקשר עם אומדן הנזק המשוער של התובע ולא להוות סעיף באמצעותו התובע מתעשר שלא כדין על חשבון המפר.
בעניין בר"ע 2855/20 פלונית נגד פלוני (פורסם בנבו, 6.10.2022) נקבע כי המסלול של פיצוי בלא הוכחת נזק אמור להקל על התובע, אך לא להתרחק מהמציאות הקונקרטית של הנזק שנגרם.
בית המשפט קבע כי יש לפסוק פיצויים הרף הנמוך מן הטעמים הבאים:
מדובר בהעתקה לדפים פנימיים באתר הנתבעת ולא הוכח כי לגולשים היתה גישה לעמודים אלה. התובעת טענה כי חיפוש פשוט בגוגל העלה שתמונות שצולמו על ידה, האמורות לקשר למתכונים של אתר "שמח במטבח", הועתקו והועלו לאתר "בלוגיסרי" ומקושרות אליו בגוגל. התובעת טענה כי לא ברור אם ההפניות היו לאתר התובעת או לאתר הנתבעת. מומחה התובעת לא ידע לאשר טענה זו בחקירתו הנגדית ונאלץ להיעזר בתובעת. ובהמשך אישר כי "מופיע "שמח במטבח" בתוך "בלוגיסרי"".
ביוני 2019 שלחה התובעת מכתב התראה לנתבעת בו דרשה כי הנתבעת תסיר לאלתר מאתר הנתבעת, מדף הפייסבוק או מכל מדיה שבשליטתה, את כל התמונות, המתכונים והקישורים הקשורים לתובעת או לאתרה ותחדול מכל שימוש בהם. הנתבעת הסירה את האתר יום או יומיים לאחר הדרישה.
עם זאת, בחודש ספטמבר 2019, העלתה הנתבעת את האתר מחדש. היא טענה כי כל שהיה באתר הינו קישור בצד הדף ללוגו התובעת, תחת הכותרת "עוד בלוגים". בהעלאה המחודשת של האתר לא הועתקו תכנים מאתר התובעת, עם זאת, לאחר פנייה נוספת מהתובעת הסירה הנתבעת את האתר.
למרות שאתר הנתבעת נועד להפקת רווחים מסחריים, לא הוכח כי לנתבעת צמח רווח בשל ההפרה. הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה לפיה התובעת לא נפגעה מפעילות האתר של הנתבעת, ולא היתה לפעילות הנתבעת כל השפעה על דרוג אתר התובעת בגוגל. ככל שהיתה השפעה כלשהי לפעילות הנתבעת, הרי שהיא היתה לטובה וגרמה לעלייה במספר התנועות לאתר.
בחקירתה הנגדית התובעת ענתה כי אין לה ראיות על ירידה בפניות לאתרה מכיוון שהנתבעת הורידה את האתר. כאשר נשאלה התובעת על היקף הירידה בהכנסות היא השיבה כי אין לה "מספרים". התובעת שטענה לפגיעה בדירוג גוגל, לא ידעה להשיב את דירוג אתרה בגוגל. כאשר נשאלה התובעת את טענתה לירידה בצפיות באתר השיבה כי היא החליפה ספק ולכן נתונים אלו אינם נמצאים בידה. הנתבעת השיבה כי נפגעה בהיקף שיתופי פעולה עם ספקים ונתנה לגודמה את תנובה, אך לא הציגה יריד בהכנסות. המומחה נטעם הנתבעת השיב בחקירה הנגדית כי לא בדק את הנזק.
התובעת טענה לקיומו של פוטנציאל לנזק, אך לא הוכיחה קיומו של נזק כלשהו בפועל. המומחה מטעם התובעת ציין כי במידה ונמצא כפל תוכן גוגל פועל להפחתת החשיפה מאתרים הללו ובהמשך אם הוא רואה כי מדובר בפעולה שיטתית הוא גם דואג להסרת האתר מהאינדקס של גוגל. בחקירתו הנגדית השיב המומחה כי לא מוחקים אתר, מוחקים עמוד ספציפי וכי לא ניתן למחוק אתר. המומחה מטעם התובעת אישר בחקירתו הנגדית כי לא בדק קיומו של נזק בפועל.
בית המשפט הסביר כי התובעת יכלה להציג נתוני צפייה בעמודים אשר הועתקו במועד שלפני ואחרי ההעתקה להשוותם לנתוני הצפייה במועד ההעתקה הנטען. התובעת לא עשתה זאת, ולמרות שהוכיחה את קיומן של ההפרות, לא הוכיחה קיומו של נזק בפועל.
המומחה מטעם הנתבעת השיב בחקירתו כי לא חקר את מקור ההפניות וגם לא בדק את הביטויים הרלוונטיים למועדים נשוא ההפרות. במענה לשאלת בית המשפט בנוגע לנתוני הצפיות התוכן שהועתק השיב כי ניתן היה לציין צפיות וגם היה אפשר להראות ירידה אם היתה כזאת.
הנתבעת ציינה את שם התובעת ואת אתר "שמח במטבח" בכל שימוש.
בית המשפט התרשם מעדותה של הנתבעת כי מדובר בטעות בתום לב, ללא רכיב של כוונה אותה מנסה התובעת לייחס לפעולותיה.
בית המשפט הסביר כי הנתבעת לא יכולה ליהנות מהגנת "מפר תמים" משום שידעה על קיומה של זכות יוצרים. עם זאת, חוק זכות יוצרים מאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת ולהפחית את סכום הפיצוי הסטטוטורי במקרים המתאימים.
ביחס לתמונות בעמוד הפייסבוק, בית המשפט הסביר כי הנתבעת לא ייחסה את התמונות לעצמה או לאתר האינטרנט שבבעלותה, אלא לתובעת ולאתר "שמח במטבח". זאת ועוד, לצד התמנות הנתבעת הוסיפה שבחים לתובעת.
בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, אין להשית על הנתבעת פיצוי ברף הגבוה לשם יצירת הרתעה, מאחר ובית המשפט התרשם כי לנתבעת לא היתה כוונה להפר את זכות היוצרים של התובעת. הנתבעת הודתה בקיומה של התקלה והסירה את האתר מיד עם פניית התובעת.
לאור האמור, בית המשפט מצא לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין העתקת התמונות תוך הפניה למתכונים בעמודים הפנימיים באתר הנתבעת בסך 1,500 ₪ לכל הפרה ובסה"כ 24,000 ₪ ל-16 הפרות. וכן סך של 1,500 ₪ בגין השימוש ב-6 תמונות בדף הפייסבוק של הנתבעת ובסך הכל 9,000 ₪.
עוולת גניבת עין והתערבות בלתי הוגנת
מטרתה של עוולת גניבת העין היא להגן על זכותו הקניינית של התובע במוניטין שרכש מפני פגיעה בנוסעת ממצג שווא של הנתבע.
על מנת להוכיח עוולת גניבת עין התובע נדרש להוכיח שני יסודות מצטברים. האחד קיומו של מוניטין. השני, חשש סביר לקיומה של הטעיית קהל הצרכנים כי השירותים שמציע הנתבע הם למעדה שירותי התובע.
בית המשפט הסביר כי בעניין זה מתקיים יסוד המוניטין. הנתבעת ציינה כי באתרה מופיעים קישורים לאתרים של בלוגרים נבחרים ומוכרים בתחום הבישול והאפייה. עם זאת, בית המשפט קבע כי היסוד השני אינו מתקיים במקרה זה. הנתבעת לא ניכסה לעצמה את המתכונים שהופיעו באתרה, והוא פעל על דרך של הפניות לאתרים של בלוגרים. גם במועד התקלה, התכנים שהועתקו הופיעו בעמודים פנימיים באתר הנתבעת ולא צוין כי התוכן הוא של הנתבעת.
סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות קובע מהי התערבות בלתי הוגנת: "לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר."
באשר ליסוד השלישי, נקבע בפסיקה כי יסוד חוסר ההגינות לוקח בחשבון את שאלת קיומה של אשמה (ת"א (ת"א) 1627/01 מ.ש. מגנטיקס בע"מ נ' דיסקופי (ישראל) בע"מ (פורסם בנבו, 3.6.2001)).
בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי התרחשה תקלה המועדים הרלוונטיים. זאת ועוד, המועד בו נודע לנתבעת על קיומה של התקלה היא הסירה את האתר מהרשת. לא הוכח כי לגולשים היתה גישה ישירה לעמודים שהועתקו. לפיכך, בית המשפט דחה קיומה של עילה זו.
עוולת הגזל
התובעת טענה כי הנתבעת העבירה שלא כדין לשימושה תכנים בבעלות התובעת בדרך של העתקתם לאתרה ובכך ביצעה עוולת גזל.
מאחר שמדובר בעוולה שמקורה בפקודת הנזיקין, נדרש להוכיח את גובה הנזק שנגרם לתובעת. התובעת לא הוכיחה נזק שנגרם לה.
חוק הגנת הפרטיות
סעיף 62(6) לחוק הגנת הפרטיות רובע כי פגיעה בפרטיות היא "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;".
בית המשפט הסביר כי התובעת היא דמות מוכרת בקהילת חובבי הבישול והאפייה ומעידה על עצמה שהיא ידוענית. כמו כן, התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק כלכלי או נפשי. בדנ"א 4813/04 אריאל מקדונלד נ' אלוניאל בע"מ (פורסם בנבו, 29.11.2004) נקבע כי לא ניתן להכיר בעילת תביעה בגין פגיעה בפרטיותו של ידוען כאשר נעשה שימוש מסחרי בשמו אשר הסב לו נזק כלכלי בלבד.
