הליך שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט גרשון גונטובניק. ביום 13.6.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: המערערת: ALTUNIS TRADING GESTAO E SERVIַOS LDA; המשיבה: HOTEL CIPRIANI SPA
העובדות: ערעור על החלטת רשם הפטנטים, שדחה בקשה לביטול סימן מסחר מספר 235630 "CIPRIANI" בעילה של העדר שימוש.
חברת Altunis-Traiding Gestão E Serviços LDA הגישה בקשה לביטול סימן המסחר של חברת Hotel Cipriani S.P.A, סימן שנרשם בסוג 43. עילת הביטול היתה העדר שימוש.
במקביל הגישה מבקשת הביטול בקשה לרישום סימן המסחר "CIPRIANI" בסוג 43.
תוצאות ההליך: הערעור נדחה. נפסק כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח היעדר שימוש. הוכח שנעשה שימוש בסימן המשיבה באתרים בינלאומיים ומקומיים וכן הוכח כי אתרים אלה כיוונו ספציפית לקהל הישראלי באמצעות מגוון מאפיינים מיוחדים.
בנוסף, נקבע כי המערערת תישא בהוצאות ב"כ המשיבה בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
אי שימוש בסימן מסחר
סעיף 42 לפקודת סימני המסחר קובע כי כל אדם רשאי להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר על יסוד הנימוק, שלא היתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום או לא היה שימוש כאמור בתוך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול.
מטרת הסעיף היא להקפיד על כך שהרישום ישקף את המציאות המסחרית, במסגרתה קיים שימוש שוטף בסימני מסחר. כמו כן, מטרתו למנוע את האפשרות של רישום סימני מסחר ללא כל כוונה או רצון לעשות בהם שימוש לצרכי מסחר.
רישום סימן מסחר מטיל מגבלות על אחרים, אשר אינם יכולים להתנהל בעולם העסקי באופן המפר אותו. השימוש בסימן המסחר צריך להיות שימוש אמיתי למטרות מסחר בטובין או בשירותים נושאי הסימן הרשום. השימוש חייב להיות ממשי, ולכן ברוב המקרים שימוש חד פעמי בסימן הרשום, לא ימלא אחר דרישת השימוש בסימן המסחר.
עם זאת, כאשר סימן מסחר הינו רשום, הדין מקשה על המבקש לבטל את הרישום. הדין והפסיקה מקלים עם בעל הסימן הרשום. השימוש הנדרש הינו שימוש מינימלי או הוכחת כוונה ממשית להשתמש בסימן המסחר בעתיד הקרוב.
כמו כן, השימוש אינו חייב להיעשות על-ידי בעל הסימן עצמו, אלא הוא יכול להעניק רישיונות או זיכיונות לשימוש, או לאפשר שימוש לאחרים. שימוש בסימן מסחר רשום על-ידי בעל רשות שלא נרשמה לא יוכר כשימוש שנעשה על ידי בעל סימן המסחר. לעומת זאת, שימוש בסימן המסחר באמצעות סוכן, משווק או מורשה איננו כפוף לרישום ההרשאה בפנקס סימני המסחר.
האתגר שמציב המסחר הווירטואלי במרשתת בפני דיני אי השימוש בסימן המסחר
פעולות המסחר הוותיקות, מעוגנות במקום גיאוגרפי, אשר בדרך כלל הינו ברור. צד א' פוגש בצד ב' במקום נתון ושם הם כורתים את ההתחייבויות שלהם. במסחר האלקטרוני אין טריטוריה ואין קיום פיזי. המכר של מוצר מוחשי או לא מוחשי באינטרנט נעשה ברשת האינטרנט, וקשה לקשור אותו למקום פיזי. גם השירות בסחר האלקטרוני ניתן ברשת האינטרנט, והוא איננו מזוהה עם מקום פיזי.
כאשר המסחר הוא מקומי קל יותר לבחון האם בעל סימן המסחר עושה בו שימוש או לא. אך כאשר מדובר בעסק, בעל סימן מסחר, אשר משווק את מוצריו או שירותיו במישור הבינלאומי ופועל במרשתת, נדרש שהאתר ישמש כצינור מסחרי ממשי לשיווק ולמכירה. כדי לבסס שימוש בסימן המסחר בישראל באמצעות המרשתת, יש להוכיח שהאתרים מכוונים באופן מיוחד לקהל הישראלי.
בענייננו, הדפים הרלוונטיים של האתרים הבינלאומיים בהם ניתן היה להזמין את שירותי המלון של המשיבה, היו כתובים בעברית, בראש הדף הופיע הסמל ₪ וכן הופיע דגל ישראל, ועוד נכתב "אנו כאן בשבילכם – ויש לנו הוכחה", והופיעו גם מספרי טלפון מישראל באמצעותם ניתן לבצע את ההזמנה. לכן, הוכח כיוון מיוחד של השירותים לציבור הישראלי, באתרי האינטרנט הגדולים והמרכזיים באמצעותם מזמינים ישראלים רבים את חופשותיהם בחו"ל. בנוסף, בעלת הסימן הציגה גם אתרים ישראליים דרכם ניתן להזמין אירוח במלון.
הנטל להוכחת היעדר שימוש
הטוען טענות נדרש לבסס אותן. נקודת המוצא הראייתית הבסיסית מצויה בחזקה לפיה סימן מסחר נרשם כדין, ולכן הנטל להוכיח כי יש למחוק אותו בגין אי שימוש מוטל על מבקש הביטול.
פתיחה בהליך לביטול רישום סימן מסחר בגין אי שימוש בו על-ידי מבקש הביטול אינה מחייבת את בעל הסימן הרשום להגן על סימנו. מבקש הביטול נדרש להגיש ראיות שיהיה בהן כדי להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו. בעל הסימן הרשום רשאי שלא להגיש ראיות נגדיות ואף לא להגיב כלל לבקשה, וזאת להבדיל מהליך התנגדות בו עלול בעל הסימן להיתפס כמי שוויתר על בקשת הרישום אם לא יגיב להודעת ההתנגדות.
על הפרק עומדת הוכחה בעלת אופי שלילי – הוכחת אי שימוש. לכן, על מבקש הביטול מוטל נטל ראייתי להציג "כמות ראיות מצומצמת ומועטה". לאחר מכן עובר הנטל המשני לבעל הסימן להוכיח שימוש או קיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את אי השימוש.
בענייננו, המבקשת לא הציגה תשתית מינימלית לביסוס טענותיה. לכן, לא הוצגה תשתית ראייתית של ממש ביחס לכל זירת המחלוקת שעמדה במוקד הערעור.
