תחום הבינה המלאכותית צמח במהירות במהלך חמישים השנים האחרונות. תוכנת בינה מלאכותית מודרנית מסוגלת לייצר עבודה שמעולם לא נוצרה על ידי מחשבים קודם לכן. כך למשל, ניתן לאמן בינה מלאכותית לייצר אומנות, מוזיקה, סרטים, שירה וסיפורים. לפיכך, עולה השאלה, מהו הדין כאשר בינה מלאכותית מעתיקה יצירה המוגנת בזכות יוצרים? מי יהיה אחראי להפרת זכות היוצרים – תוכנת הבינה המלאכותית, היוצר שלה או הגורם המשתמש בתוצר? האם יש צורך במערכת דינים חדשה אשר תתאים את המציאות המשתנה לטכנולוגיה החדשה של בינה מלאכותית או שניתן להשתמש במערכת הקיימת תוך התאמות מוגבלות של המציאות המשפטיות למציאות הטכנולוגית.
במאמר זה נסביר מהי בינה מלאכותית, מהי זכות יוצרים, ונדון בשאלת התאמת מערכת הדינים לאתגרים המשפטיים שנוצרו בשל הטכנולוגיה החדשה, בנוסף נדון בשאלת האחריות להפרת זכויות יוצרים ביצירה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית.
מהי בינה מלאכותית?
תחום הבינה המלאכותית (Artificial intelligence – AI) הוא ענף של מדעי המחשב, המתמקד בפעולות ממחושבות שבאופן רגיל דורשות בינה אנושית לשם ביצוען. לבינה מלאכותית יש את היכולת הממוחשבת לשאוב מידע שימושי מתוך מערך נתונים ולעבד אותו כדי להניב תוצאות התואמות את תגובתו של אדם תבוני. בדרך כלל בינה מלאכותית כוללת יכולות של למידה, הבנת שפות, זיהוי דפוסים, פתרון בעיות, תגובה לשאלות, ניסוי וטעיה.
כיום, כמעט כל טכניקות הבינה המלאכותית מבוססות על טכניקה הנקראת "למידת מכונה" ("machine learning"). למידת מכונה משתמשת באלגוריתמים ממוחשבים שיכולים ללמוד או לשפר את הביצועים לאורך זמן במשימה ספציפית. האלגוריתמים הללו מאפשרים לתוכנת הבינה המלאכותית להבין מהי הדרך הטובה ביותר לבצע את המשימה מבלי להיות מתוכנתת על ידי הוראות ספציפיות.
דוגמה ללמידת תוכנה היא לימוד תוכנת בינה מלאכותית לזהות תמונה של כלב. ראשית, מראים לתוכנת הבינה המלאכותית תמונות רבות של כלבים. התוכנית של תוכנת הבינה המלאכותית מכילה צמתים רבים (רשת עצבית) שפועלים יחד כדי להתמקד בהיבטים שונים של כל תמונה. תהליך הלמידה של תוכנת הבינה המלאכותית הינו איטי מאוד בהתחלה משום שהבינה המלאכותית לא מקבלת הוראות לגבי המאפיינים של הכלב שבהם עליה להתמקד. עם זאת, לאחר שתוכנת הבינה המלאכותית עוברת על אלפי תמונות של כלבים, היא יכולה ללמוד את המאפיינים של הכלב ויכולה אף ליצור פרצופים ייחודיים לכלבים משלה – בדומה לאופן בו תינוק לומד לזהות כלב [1].
מהי זכות יוצרים?
זכות יוצרים מעניקה לבעל יצירה מקורית את הזכות הבלעדית להעתיק, לפרסם, לבצע, לשדר, להעמיד לרשות הציבור ולהשכיר את היצירה. הגנת זכות היוצרים חלה על יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, אומנותית, דרמטית או מוזיקלית, המקובעת בדרך כלשהי, וכן על תקליט.
על פי הפסיקה בישראל, יצירה "מקורית" היא יצירה שמקורה ביוצר (כלומר, יצירה שלא הועתקה מאחר). בנוסף, קיימת דרישה מינימאלית להשקעה אישית ויצירתית ביצירה. זכות יוצרים אינה מגנה על רעיון אלא על הביטוי המקורי של היצירה.
מהי הפרת זכות יוצרים?
זכות יוצרים מופרת כאשר מישהו מבצע את אחת הפעולות שהוקנו בלעדית לבעל זכות היוצרים (העתקה, פרסום, ביצוע, שידור וכו') ללא קבלת רשותו. מאחר שמדובר בזכות קניינית, בעל זכות היוצרים אינו נדרש להוכיח כוונה או ידיעה של המפר. כמו כן, החוק מטיל אחריות על מי שמבצע הפרה עקיפה של זכות יוצרים (למשל סחר ביצירה מפרה או סיוע להפרת זכות יוצרים). הוכחת האחריות בגין הפרה עקיפה מצריכה הוכחת ידיעה מצד המפר. עם זאת, לא נדרש להוכיח ידיעה ממשית, אלא די בעצימת עיניים.
חוק זכות יוצרים קובע היתרים לעשיית שימושים מסוימים המאפשרים למפר להצדיק את הפרת היצירה. כך למשל, תחת הגנת "השימוש ההוגן", המפר יכול לעשות שימוש ביצירה למטרת לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.
האחריות להפרת זכויות יוצרים על ידי תוכנת בינה מלאכותית
תוכנות בינה מלאכותית משמשות בדרך כלל ליצירת יצירות למטרות אישיות או תעשייתיות. יצירות זכאיות להגנת זכות יוצרים אם הן מקוריות, כאשר רוב ההגדרות של מקוריות דורשות יוצר אנושי. ברוב סמכויות השיפוט בעולם, נקבע כי רק יצירות שנוצרו על ידי בני אדם יכולות להיות מוגנות על ידי זכות יוצרים. לפיכך, אין זה מפתיע שהוראות ההפרה בחוקי זכויות יוצרים רבים ברחבי העולם מתייחסות גם להפרה על ידי אדם ("Person").
כאשר אדם מפר זכות יוצרים, היוצר יכול להגיש תביעה נגד המפר בגין הפרת זכות יוצרים. מאחר שברוב סמכויות השיפוט בעולם למערכות בינה מלאכותית אין אישיות משפטית, ונכון להיום הן אינן יכולות להחזיק בנכסים, לא נראה שיש כל תועלת בניסיון להגיש תביעה נגדן. אם כך, מי צריך לתת את הדין כאשר תוכנת בינה מלאכותית מפרה זכויות יוצרים של צדדים שלישיים?
קבוצה אחת היא היוצרים של הבינה המלאכותית – יצירת תוכנת בינה מלאכותית יעילה היא מלאכה מורכבת אשר לעיתים קרובות מערבת מספר רב של אנשים או בעלי תפקידים. אנשים מסוימים אחראיים על כתיבת קוד התוכנה שעומדת בבסיס הבינה המלאכותית, אחרים יהיו אחראים על ה"אימון" של תוכנת הבינה המלאכותית על ידי הזנת או הפניה למערכות נתונים שעלולות להכיל יצירות המוגנות על ידי זכויות יוצרים.
קבוצה אחרת היא הגורמים המבקשים פלט מהבינה המלאכותית – הבינה המלאכותית יוצרת בדרך יצירות וזאת בהתבסס על פנייה של גורם המבקש מהבינה המלאכותית שתצייר בעבורו דבר מה.
יש להניח כי לכל קבוצה יש סיכון משפטי שונה ביחס לשאלת הפרה של זכויות יוצרים.
רבולוציה או אבולוציה?
הבינה המלאכותית עתידה להפוך לחלק בלתי נפרד מן הסביבה העסקית. מציאות זו עשויה להציב אתגרים חדשים בפני מערכת החוק והמשפט. האם הכלים המשפטיים הקיימים נותנים מענה לדרישות העסקיות בסביבה הטכנולוגית המשתנה? או שמא המעבר לסביבה מתוקשבת מחייב רפורמה בהסדרים המשפטיים הקיימים?
בקיצון אחד נמצאים פרשני משפט שונים המאמינים כי נדרשת מסגרת חדשה של תורה משפטית כדי לטפל בעולם חדש ומתעורר זה – רבולוציה. לטענתם, קהילות וישויות אלקטרוניות נוצרו מתוך זרימת המידע החופשית ומיצירת קשרים במרחבים האלקטרוניים ב-Cyberspace. הם מאמינים כי כמו בספרו של גיבסון (נוירומנסר), הקהילות והישויות המקוונות שבמרחב הקיברנטי (Cyberspace) הן עולם בפני עצמו, שייחודיותו מחייבת יצירת מערכת כללים עצמאית המסדירה את ההתנהלות בו.
מנגד, יש האוחזים בגישת האבולוציה וטוענים כי "אין חדש תחת השמש […] טכנולוגיות חדשות וחדשניות יכולות להיכלל או להיבלע בעולם המשפט הישן והעכשווי. לשיטתם, המשפט משתמש בהגדרות שלוטשו במהלך מאות או לעתים אלפי שנים בהן נעשה בהן שימוש. די בהן כדי לחול ולהשתלט על המציאות הטכנולוגית החדשה". פרשני האבולוציה טוענים נגד פרשני הרבולוציה כי מאחורי הטכנולוגיה המתפתחת ניצבים שחקנים אמיתיים ופעילות מסחרית מוחשית עם תוצאות ממשיות במציאות היומיומית. מכאן שהתנהגות הנובעת מהבינה המלאכותית עשויה לגרור אחריה תוצאות בעולם הממשי, ויש להחיל עליה את הכללים החלים בעולם הממשי.
המסקנה הנובעת היא שהצעתם של אותם פרשני משפט ליצור סביבה משפטית חדשה תיצור בהכרח סתירות פנימיות בין העולם הווירטואלי לעולם הריאלי. על כן, הפתרון המעשי והאפקטיבי שאנו סבורים שיש לאמץ הוא סיגול עקרונות משפט קיימים למציאות החדשה והצעת תיקונים לעקרונות הקיימים במקומות שבהם יש בכך צורך. כלומר, העדפת הגישה האבולוציונית על הרבולוציונית [2].
הסיכון המשפטי של הבעלים והיוצרים של תכונת בינה מלאכותית
מכאן שבהתאם לגישה האבולוציונית שהצגנו לעיל, כאשר נבחן את האחריות הרצויה של הבעלים והיוצרים של תכונת בינה מלאכותית ביחס להפרות זכויות יוצרים המתקיים בשל אותה בינה מלאכותית אנו סבורים כי יש לבחון את הסוגיה לפי הדוקטרינה של הפרה תורמת בזכויות יוצרים אשר פורטה בעניין עא 5977/07 האוניברסיטה העברית נ' שוקן (נבו, 20.6.2011).
הפרה תורמת (Contributory Infringement) בזכות יוצרים, מתייחסת – ככלל – למצב בו גם מי שאינו מפר באופן ישיר זכות יוצרים נמצא אחראי לה, וזאת על רקע התנהגותו ומעורבותו בנסיבות המקרה. מדובר לרוב בנסיבות בהן גורם אחד אינו מבצע את ההפרה בעצמו, אך הוא מאפשר ומתיר את פעילותו המפרה של גורם אחר, או אף מסייע ומעודד את אותה הפעילות. הוא משמש מעין "גורם ביניים", בשרשרת ההפרה – בטווח שבין המפר הישיר (מפר "הקַצה"), לבין בעל הזכות.
ההכרה בהפרה תורמת אינה יוצרת קטגוריה חדשה של פגיעה בזכות היוצרים. היא רק מאפשרת להיפרע ממי שנטל חלק בפגיעה. כפי שיובהר בהמשך, הכרה בדוקטרינה זו מכתיבה את יישומה הזהיר והמצומצם של דוקטרינה זו, רק בהתקיים תנאים ספציפיים ובאופן המוגבל למקרים חריגים בלבד. השאיפה היא להחיל דוקטרינה זו, תוך מיזעור הפגיעה במשתמשים ובמרחב הציבורי במידת האפשר, ומכאן שיש להכיר בהפרה התורמת רק במקרים המצומצמים המתאימים לכך. לצורך כך, יש לבחון את קיומם של שלושה תנאים, אשר רק בהתקיימם במצטבר ניתן להכיר בהפרה תורמת של זכות יוצרים.
א. התנאי האחד הוא קיומה בפועל של הפרה ישירה;
ב. התנאי השני, ידיעתו בפועל של המפר-התורם על ההפרה הישירה שבוצעה;
ג. התנאי השלישי, הוא קיומה של תרומה משמעותית, ניכרת וממשית לביצוע ההפרה.
על כן, לאור מבחנים אלו יש להניח כי הסיכון המשפטי של הבעלים והיוצרים של תכונת בינה מלאכותית ביחס להפרת זכות יוצרים על ידי הבינה המלאכותית היא נמוכה. זאת בדומה למצב בו אין לחברת מייקרוסופט אחריות על מצב בו אדם מפר זכות יוצרים באמצעות תוכנת ה WORD.
סוגיה מורכבת זו מעלה שאלות רבות נוספות, כך למשל תוכנות בינה מלאכותית עדיין אינן אוטונומיות לחלוטין, ועל מנת שיתפקדו, יש לאמן אותן באמצעות נתונים הקשורים לתפוקה הרצויה. אם הנתונים בהם משתמשים הינם יצירות המוגנות על ידי זכויות יוצרים, והשימוש בנתונים אלה נעשה ללא הסכמת הבעלים של זכויות היוצרים, האדם ש"אימן" את תוכנת הבינה המלאכותית עשוי להיות אחראי להפרת זכות היוצרים? האם הגורם שהוא הבעלים של בינה מלאכותית אחראי ליצור סינון ממוחשב ביחס לתוצרים של הבינה המלאכותית? האם ניתן בכלל לבצע סינון שכזה?
הסיכון המשפטי של הגורמים המבקשים פלט מהבינה המלאכותית
מה האחריות הרצויה של צד שלישי אשר מבקש פלט מהבינה המלאכותית ומשתמש בפלט זה בצורה המפרה זכויות יוצרים? כך למשל: באתר הבינה המלאכותית www.craiyon.com אם נבקש מ craiyon לצייר בעבורנו את batman נקבל את התוצאה הבאה:
מה האחריות המשפטית של צד שלישי אשר עושה שימוש מסחרי אסור בפלט זה?
יש להניח כי במצב דברים זה האחריות המשפטית של צד שלישי העושה שימוש בתוצר מפר זכויות יוצרים אשר נוצר על ידי בינה מלאכותית היא אותה אחריות משפטית של גורם אשר מוצא תמונה ברשת ועושה בה שימוש תוך עצימת עיניו לסיכונים המשפטיים העולים מפעולה זו.
ככל ויש בפעולה כדי לעמוד בתנאי סעיף 47 לחוק זכות יוצרים הקובע כי "העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת לפי הוראות פרק ד'", יהיה בכך כדי להוות הפרת זכות יוצרים בשים לב להגנות הקבועות בחוק זכות יוצרים.
אזכורים:
[1] המלומד Naqvi בוחן במאמרו כיצד דיני זכויות היוצרים הנוכחיים בארצות הברית עשויים להתייחס ליצירה שנוצרת באופן אוטומטי על ידי תוכנת בינה מלאכותית:
- Naqvi, "Artificial Intelligence, Copyright, and Copyright Infringement", 24 Marq. Intellectual. Property L. Rev. 1 (2020), p. 16-20.
[2] דרורי, וירז'נסקי-אורלנד, ירקוני, בר שדה, "דיני אינטרנט במשפט המסחרי", עמ' 58-57 (2015)
