בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר שהוגשו על ידי חברת Siniora Food Industries ועל ידי מר יוסף יעקוב סניורה. הבקשות נדונו ברשות סימני המסחר, בפני יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני. ביום 30.12.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.העובדות: בין הצדדים התנהל בהליך בקשות מתחרות לפי סעיף 29(א) לפקודת סימני המסחר. חברת Siniora Food Industries בעלת בקשות לרישום סימני מסחר מס' 263749 ו – 263752 שניהם בסוג 29 לגבי "בשר, דגים, עופות, תמציות בשר, מוצרי עופות ונקניקים" ומר יוסף יעקב סניורה בעל בקשה לרישום סימן מסחר מס' 255787 בסוג 29 עבור "בשר, דגים, עופות ותמציות בשר".
תוצאות ההליך: הפוסקת הורתה על המשך בחינת בקשות לרישום סימני מסחר מס' 263749 ו – 263752 (סימני Siniora Food) וכן הורתה על סגירת הליך בקשה לרישום סימן מסחר מס' 255787 (סימני יוסף סניורה).
בנוסף נפסק כי המבקש 2 יישא בהוצאות המבקשת 1 בגין הצורך בניהול הליך זה, בסך 6,000 ₪ כולל מע"מ.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הליך תחרות לפי סעיף 29 (א) לפקודה
ההליך עיקרו בבקשות מתחרות לרישום שלושה סימני מסחר שהינם לכאורה דומים עד כדי להטעות, ולפיכך הופעל ביניהם הליך תחרות לפי סעיף 29 לפקודה אשר קובע כדלקמן:
"הגישו אנשים שונים בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים עד כדי להטעות, לגבי אותם טובין או הגדר טובין והבקשה המאוחרת הוגשה לפני שקובלה הבקשה המוקדמת, רשאי הרשם שלא לקבל את הבקשות עד שייקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה או אישור כאמור יחליט הרשם, מנימוקים שיירשמו, לגבי איזו בקשה יימשכו ההליכים לפי פקודה זו."
כידוע, במסגרת הליך תחרות בין סימני מסחר, על רשם סימני המסחר להכריע את מי מהם יש לבכר על פני רעהו. הפסיקה קבעה שלושה מבחנים לקביעת עדיפותו של סימן מסחר אחד על פני האחר והם אלה:
(א) מועד הגשת הבקשה לרישום,
(ב) מידת השימוש שעשה כל צד בסימן המבוקש על ידו,
(ג) תום ליבם של הצדדים בבחירת הסימן המבוקש ובעת השימוש בו.
מידת השימוש בסימני המסחר
נפסק כי המבקשת 1 עשתה שימוש רחב בסימניה המבוקשים. המבקש 2 טען בעלמא כנגד זכותה של המבקשת 1 בשם SINIORA"" ובלוגו. יחד עם זאת, נפסק כי לא עלה בידו להפריך את גרסת העד מטעם המבקשת 1 שהובאה במסגרת תצהירו. לא באמצעות תצהיר ראיות מטעמו, שכן זה לא הוגש, ואף לא במסגרת חקירתו הנגדית של העד מטעם המבקשת 1.
בנוסף נפסק כי לא עלה בידי המבקש 2 להוכיח שימוש כלשהו בסימן המסחר המבוקש על ידו. כאמור לעיל, לא הוגש מטעמו כל תצהיר, וזאת בניגוד להוראת סעיף 67 לפקודה הקובעת כדלקמן: "בכפוף לכל תקנה לפי פקודה זו, יהיו הראיות בהליכים לפני הרשם בתצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א 1971".
יצוין כאן כי ביום 22.3.2015 הגישה המבקשת 1 את ראיותיה בהליך ואילו המבקש 2 נמנע מלהגיש ראיותיו.
מן המסמכים הבודדים שהוגשו מטעם המבקש 2, לא ניתן להסיק כלל כי עשה שימוש כלשהו בסימן המבוקש ביחס לטובין בגינו הוגש סימנו לרישום.
נסיבות בחירת הסימן המבוקש והשימוש בו
מבחן זה מתייחס לשני פנים:
1. הפן הראשון הוא שלב בחירת הסימן,
2. והפן השני, הוא שלב השימוש בסימן, לאחר שהושלמה בחירתו.
יודגש כי רף ההוכחות הנדרש להוכחת התנהלות הנגועה בחוסר תום לב גבוה הוא, ואין די בהעלאת טענה בעלמא מבלי שזו תתבסס על ראיות ברורות.
בענייננו, נפסק כי לא נפל פגם בנסיבות בחירת הסימנים המבוקשים, הן מצד המבקשת 1 והן מצד המבקש 2. השם "SINIORA" הוא אכן שם משפחה, והוא מופיע בשמות המשפחה הן של המבקש 2 (כרכיב בלבד) והן של בעלי המבקשת 1 במקור. נפסק כי אין לקבל את טענת מי מהצדדים לפיה בחירת הסימנים המבוקשים נעשתה בחוסר תום לב, מתוך כוונה לרכב על המוניטין של סימן האחר.
מועד הגשת הבקשות
מבין שלושת המבחנים לעיל, מבחן מועדי הגשתן של הבקשות לרישום הינו משני בלבד, והמשקל שיינתן לו הוא קטן. בענייננו, בקשה לרישום סימן מסחר מס' 255787 הוגשה כעשרה חודשים טרם הגשת בקשות לרישום סימני מסחר מס' 263749 ו – 263752. יחד עם זאת, לאור המסקנה בדבר היקף השימוש שעשתה המבקשת 1 בישראל בסימנים המבוקשים מטעמה, ולאור העובדה כי נסיבות בחירת סימניה והשימוש בהם נעשו בתום לב, נפסק כי אין לייחס משמעות נכבדה למועד הגשת הבקשות.
סוף דבר, לאחר ניתוח המבחנים הקבועים בפסיקה לבחינת שאלת עדיפותו של מי מהסימנים המבוקשים לרישום, נפסק כי יש להעדיף את סימני המבקשת 1 היינו סימן מסחר מס' 263749 ו – 263752, על פני סימן המבקש 2, היינו סימן מסחר מס' 255787.
