ישראל ברדוגו הינו הצלם של התמונה "רידינג 3" ובעל זכות היוצרים בה. ברדוגו צילם את התמונה מתוך מסוק שריחף מעל האתר, במסגרת פרויקט צילום של ישראל ממסוקים.
ביולי 2012, המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה והתשתית ערכו כנס בו מנהלת בכירה במשרד האנרגיה ערכה מצגת בנוגע לגז בישראל, שנחתמה בתמונה הנידונה, אשר נלקחה מאתרו של ברדוגו, לצד לוגו של משרד האנרגיה. משרד האנרגיה העלה את המצגת לאתר האינטרנט שלו והיא הוצגה שם במשך 4 שנים. בנוסף, במרץ 2013 משרד האנרגיה ערך מספר ימי עיון בהם הועברה מצגת אשר נחתמה בתמונה הנ"ל לצד לוגו משרד האנרגיה.
לא ניתנה הסכמת ברדוגו לפעולות אלה, והנתבעות ידעו היטב את זהות הצלם שכן נתנו לו קרדיט במצגת.
ברדוגו הגיש תביעה לבית המשפט השלום ראשון לציון (ת"א 51991-07-19). בתביעתו תבע ברדוגו פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרות זכות יוצרים בתצלום לפי סעיף (56א) לחוק זכות יוצרים בסך 40,000 ₪ ועוד 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובסה"כ 45,000 ₪ כנגד כל אחת מהנתבעות, ובסך הכל 90,000 ₪ (שכנגד שתי הנתבעות).
יוער כי התביעה הוגשה גם כנגד מדינת ישראל – משרד החינוך, ברדוגו תבע ממנה פיצויים בסך כולל של 155,000 ₪. אולם, הצדדים הגיעו להסדר פשרה לפני מתן פסק הדין בתיק.
נזכיר כי סעיף 56 לחוק שכותרתו "פיצויים בלא הוכחת נזק" קובע כי במקרה של הפרת זכות יוצרים רשאי בית המשפט, לפסוק לתובע על-פי בקשתו, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. בקביעת הפיצויים, רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, את השיקולים הבאים: היקף ההפרה; משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; חומרת ההפרה; הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; מאפייני פעילותו של הנתבע; טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; תום לבו של הנתבע.
בית המשפט השלום בפסק דינו מיום 28.12.2020 קבע כי יש לברדוגו זכויות יוצרים בתמונה וכי שני הצדדים (המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה) הפרו את זכותו בתמונה. בית המשפט השלום חייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל של 25,000 ש"ח, בצירוף אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15%.
ביום 25.2.2021 התובע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"א 56478-02-21), הערעור הוגש באמצעות עו"ד טוני גרינמן. הערעור נדון בפני השופט רמי אמיר.
הטענה המרכזית בערעור היתה כי סכום הפיצויים שנפסק לתובע הינו נמוך מדי. ברדוגו טען כי הסכום שנפסק (25,000 ₪ לשתי הנתבעות ביחד) הוא אינו סביר ואינו מידתי לאור חומרת ההפרה ויתר נתוניה. בנוסף נטען כי סכום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין שנפסק אינו סביר.
ברדוגו הדגיש כי הגנת זכות יוצרים חזקה תלויה בפיצוי ראוי בגין הפרת הזכות. פיצוי נמוך כפי שנפסק, מחליש את הזכות, את היוצרים ואת היצירה, מעודד הפרות ומסכל את תכלית עידוד היצירה. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, ביקש ברדוגו לפסוק כי יש להגדיל את סכום הפיצויים שנפסקו ל- 90,000 ₪ או סכום אחר לפי קביעת בית המשפט וכן לפסוק כי יש להגדיל את סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך דין.
ביום 23.5.2021 הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק בתיק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. ביום 1.6.2021 ניתן פסק דינו של השופט רמי אמיר לפיו הורה כי:
"התוצאה הכספית של פסק דינו של בית המשפט קמא מבוטלת.
המשיבה 2 תשלם למערער פיצויים בסך של 30,000 ש"ח, וכן שכ"ט והוצאות בערכאה הראשונה בסך של 8,000 ש"ח.
המשיבה 3 תשלם למערער פיצויים בסך של 30,000 ש"ח, וכן שכ"ט והוצאות בערכאה הראשונה בסך של 8,000 ש"ח."
פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק, אך ניתן להבין כי בית המשפט מדגיש את הצורך בהחמרה של גובה הפיצוי הנפסק בגין הפרות זכויות יוצרים בתמונה.
חשוב להדגיש כי בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק בית המשפט צריך לשים לנגד עיניו את שתי מטרות היסוד של דיני זכות יוצרים- פיצויו של בעל הזכות והרתעתם של מפרים פוטנציאליים אחרים. הפיצוי ללא הוכחת נזק בדיני זכויות יוצרים נועד להתמודד עם הקושי בכימות שיעור הנזק הקונקרטי שגרמה הפרת זכות היוצרים, וכן להגביר את ההרתעה מפני הפרות עתידיות. ככל שההפרה בוטה יותר, כך מוצדק יותר לבצע שימוש בפיצוי הסטטוטורי. מדיניות זו תשמש הרתעה מפני הפרת זכות יוצרים.
תיקי הפרת זכויות יוצרים רבים נגמרים בפיצוי בסכום נמוך. כמו כן, הוצאות המשפט אשר נפסקות אינן הולמות את מחירה של ההתדיינות. על-מנת להוכיח הפרה של זכות יוצרים התובע נדרש להוציא סכומים גבוהים מאוד. על-מנת להתמודד עם טענות המפרים המתכחשות למעשה ההפרה, התובע נדרש להפעיל חוקרים פרטיים ולתעד את מעשי ההפרה.
לסיכום, הפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים אינו רק אמצעי לאכיפת זכויות, אלא גם רכיב מכונן של אותן זכויות. דהיינו, אפשרות האכיפה היא זו היוצרת את הזכות. אנו סבורים כי סוגיית הפיצוי במסגרת חוקי הקניין הרוחני הינה סוגיה מרכזית, המכתיבה את היקף ההגנה האפקטיבי לזכויות הקניין הרוחני. לסוגיה זו השפעה מכרעת על תחום הקניין הרוחני, בעיקר כאשר בעל זכות עומד בפני החלטה אם ברצונו לפתוח בהליך משפטי כנגד מפר. סוגיה זו הינה מרכזית גם מבחינת הציבור, אשר מעוניין בהגנת הקניין הרוחני כדי לתמרץ בעלי זכויות להעשיר את הציבור בחדשנות של מוצרים ויצירות שונות ולכן קביעה של פיצוי שאינו עומד ביחס הגיוני לגובה הנזק, עלולה ליצור הרתעת יתר – אשר תמנע מהציבור את הגישה ליצירות ומוצרים חדשניים ולו בשל החשש מפיצוי זה.
בנוסף, פסיקת הוצאות, מן הראוי שתיעשה בהתאם להוצאות ריאליות-סבירות שהיו לצד המנצח בניהול ההליך ולא כתלות בגובה הסכום שנפסק וזאת מאחר וגובה הפיצוי הנפסק בהליך קניין רוחני קטן, בדרך כלל, מסכום שכר הטרחה לניהול ההליך. אנומליה זו יוצרת מצב בו קיים כשל שוק אשר מונע הגשה של תביעות, שכן מדוע לשלם לעורך הדין שכ"ט שסביר וסכום הפיצוי הכולל בפסק הדין לא יכסה אותו?
