בית המשפט השלום תל אביב, כב' השופטת חנה ינון (תא (ת"א) 21366-06) – 23.11.09
תחום: גזל סוד מסחרי בגיוס עובדי מתחרה
נושא: גזל סוד מסחרי, פרסום כוזב, התערבות בלתי הוגנת
עובדות
תובענה על הסך של 777,608 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה לגזל סוד מסחרי שבוצע על ידי הנתבעת וכן לפיצוי בגין הוצאת דברי לשון הרע אותם הפיצה הנתבעת בפני לקוחות התובעת.
לטענת התובעת, פגעה הנתבעת בסודות מסחריים שלה כמובנם בחוק עוולות מסחריות בכך שגייסה לשורותיה עובדים לשעבר של התובעת וכן פנתה ללקוחותיה וניסתה לשכנעם לעבור לשורותיה.
כמו כן, טענה התובעת כי הנתבעת הפיצה אודותיה דברי לשון הרע בקרב לקוחותיה וסיפרה להם כי החברה הינה חדלת פרעון.
נפסק
התביעה מתקבלת בחלקה הזעום בלבד, הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 15,000 ₪, בגין פעולותיה באשר ל"פרסום הכוזב" באתר האינטרנט "IB2B".
בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.
נקודות מרכזיות
גזל סוד מסחרי
בית המשפט דחה את טענות התובעת בעילת גזל סוד מסחרי על פי הוראת סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999.
בית המשפט פסק כי רשימת הלקוחות של התובעת והמידע אודות כל לקוח, צרכיו ודרישותיו המיוחדים, אינם מהווים "גזל סוד מסחרי" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק, שכן לא הוכח כי מידע זה אינו ניתן לגילוי בנקל על ידי מתחריה של התובעת, וכי מידע זה הינו בנחלת הכלל.
תיאור כוזב
בית המשפט פסק כי הנתבע פרסם בשטח הפרסום של התובעת באתר האינטרנט "IB2B", פרטים שגויים אודות התובעת. כן פירסם במקום את פרטי התובעת את מספר הטלפון הסלולארי שלו, את כתובת הנתבעת ואת כתובת הדואר האלקטרוני האישית שלו, וזאת על מנת לשוות להם מצג כי הם פרטיה של התובעת.
בית המשפט פסק כי ראיות אלו מצביעות, על "פרסום כוזב" על יסוד לשון סעיף 2 לחוק. סעיף 2(א) לחוק דורש יסוד נפשי של מודעות או של רשלנות לבצוע מעשה זה. במקרה דנן, הוכחה קיומה של מודעות אצל הנתבע כי הפרטים אותם פירסם הוא באתר התובעת היו פרטי הנתבעת ופרטיו- ולא פרטיה של התובעת.
לנפגע בשל פרסום כוזב קיימת הזכות לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות לדרוש פיצוי בלא הוכחת נזק שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. לאור קיום הפרסום הכוזב בפרק זמן קצר, פסק בית המשפט לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין רכיב זה.
התערבות בלתי הוגנת
בית המשפט דחה את טענות התובעת בעילת התערבות בלתי הוגנת על פי הוראת סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999.
ופסק כי עוולה זו עניינה באיסור על מעשים המונעים או מכבידים באופן בלתי הוגן גישה לעסק או לשירות של עוסק אחר. העוולה נועדה לטפל במקרים של חסימה פיסית או טכנית ולא במקריםשבהם ההכבדה על הגישה של הלקוחות היא תולדה של צבירת יתרון תחרותי (אף אם הוא בלתי הוגן) בכוח המשיכה המסחרי מול לקוחות הגורמת לכך שנוצרת "הכבדה" על גישת הלקוחות למתחרה בהיות הלה מצוי עתה בנחיתות מבחינת כוח המשיכה.
