קבלת השראה מיצירה קודמת בזמן אינה בהכרח העתקה. הגבלת יצירת יצירות השואבות את מקור חיותן מיצירות קודמות, תביא לקיפאון יצירתי ותרבותי (זאת בתנאי שאין מדובר בהעתקה אסורה של היצירה – שאז קיים איסור מוחלט).
בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגן הנשיא י' זפט) קבע בת.א. 1437/02 מוסינזון נ' האפרתי (להלן: "פרשת מוסינזון") כי על מנת שדמות ביצירה העוסקת בדמויות המבוססות על אותן הדמויות ביצירה קודמת תעלה כדי הפרת זכויות היוצרים ביצירה הקודמת, "עליה (על הדמות ביצירה הראשונה, י.ו.א.) להיות דמות מקורית ומפותחת במידה המאפשרת זיהויה, שאם לא כן הדמות לא יצאה מכלל רעיון, בעוד ההגנה ניתנת אך לביטויו של רעיון, ולא לרעיון גרידא".
כלומר, אם דרך הביטוי לרעיון הבא לידי ביטוי ביצירה הראשונה זהה או מועתקת לדרך הביטוי ביצירה השנייה – כי אז מדובר בהעתקה אסורה שעלולה לעלות כדי הפרת זכיות יוצרים. אך אם דרך הביטוי אינה זהה ומראה צדדים אחרים של הדמויות ושל קווי המתאר העלילתיים, ייתכן שמדובר בשימוש הוגן ומותר ברעיונות.
סימן ההיכר לדמות הראויה להגנת זכויות יוצרים שהוצע בפרשת מוסינזון, היא "האפשרות לצפות את מעשיה ותגובותיה בתחום הרלבנטי ליצירה ולייחס אותה לדמות". כך, אם מאפייני הדמויות ביצירה השניה הנושאות את שמות הדמויות ביצירה הראשונה שונים מהותית מאלה של הדמויות ביצירה הראשונה באופן שאם היו מקבלים שמות אחרים ביצירה השניה אף אדם לא היה יכול לחשוד כי מדובר באותן דמויות, כי אז מדובר בשימוש מותר ולא בהפרה.
באותו אופן גם שימוש במאפיינים של יצירה קודמת שאינה טקסטואלית (כגון ציור, תצלום או פסל), אך נותן אופי חדש לחלוטין ליצירה החדשה, יכול לעלות בקנה אחד עם פסיקה זו ולמעשה להכשיר את היצירה החדשה כיצירה עצמאית אשר אינה מפרה את זכויות יוצר היצירה הקודמת.
סעיף 19 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (החוק החדש) קובע כי למרות שישנם איסורים לשימוש ביצירות מוגנות, בתנאים מסוימים וכאשר מדובר ב"שימוש הוגן" ניתן יהיה לעשות את השימוש. בין השאר החוק קובע כי "לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך" עולים כדי שימוש הוגן. כך, נקבע בפסק הדין בפרשת מוסינזון (שניתן עוד בתקופת תחולתו של חוק זכות יוצרים הישן) כי "התרת העתקת יצירה מוגנת לצורך ביקורת היצירה נועדה לצמצם את פגיעת זכות היוצרים בחופש הביטוי. עניין לנו בערכים ובאינטרסים מתחרים: מחד עידוד היצירה ופרסומה לתועלת הרבים, ובצידה הכרה מוסרית בזכות היוצר להנות מיצירתו ולהגן עליה מפני פולשים חמדנים, ומנגד הגנה על החופש לבקר את היצירה המוגנת".
אם כן, גם שימוש העושה שימוש בקווי האופי הכלליים של הדמויות ביצירה הראשונה יכול לעלות כדי שימוש מותר ביצירה ולמעשה להכשיר את הדמויות ואת העלילה ביצירה השנייה, זאת אם אותו שימוש עולה כדי הגדרת "שימוש הוגן" או שימוש מותר בחוק.
