הליך שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופט נמרוד אשכול. ביום 9.9.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובע: קובי וולף ; הנתבעת: רחל אליה.
העובדות: התובע, צלם מקצועי, הגיש תביעה כנגד הנתבעת, הבעלים של מגזין "ברנז'ה", בגין הפרה של זכויות יוצרים בצילום שצילם את הגב' חגית פאר, יו"ר נעמ"ת, שהתפרסם בכתבה בעיתון דבר. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של התובע כאשר עשתה שימוש בצילום ללא רשות, הן באתר האינטרנט של המגזין והן בעמוד הפייסבוק של המגזין, וייתכן שגם במגזין המודפס.
התובע ביקש מבית המשפט להורות לנתבעת להפסיק את השימוש בצילום (בצו עשה), ולהימנע מכל שימוש נוסף בו (צו אל תעשה), וכן לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 30,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים לפי סעיף 56(ב) לחוק.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. נקבע כי הבעלות בדיוקן שהוזמן מוקנית למזמין היצירה ולא לצלם, אלא אם הוסכם אחרת (סעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים). בנוסף נפסק כי התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הבעלות וזכות היוצרים החומרית
התובע טוען כי כל זכויות היוצרים ביצירה שייכות לו על פי סעיף 33(1) ועל פי החזקה שבסעיף 64(1) לחוק זכות יוצרים.
סעיף 33(1) לחוק קובע:
"היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה;"
סעיף 64(1) לחוק קובע:
"מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור;"
הנתבעת טענה כי הצילום הינו דיוקן של הגב' פאר והוא הוזמן מהתובע על ידי עיתון "דבר" ולכן לפי סעיף 35(ב) לחוק זכויות היוצרים ביצירה הן של המזמין ולא של הצלם (התובע):
"ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת."
הנתבעת גם טענה שמשום שלתובע אין הסכם עם עיתון "דבר", מזמין היצירה, ובגלל שהוא לא הבעלים של היצירה, הוא לא יכול לטעון כי הנתבעת הפרה את זכותו.
הצילום פורסם לראשונה במסגרת כתבה בעיתון "דבר". בצילום מופיעה הגב' פאר, והוא מתמקד בפניה ובפלג גופה העליון. בית המשפט קבע כי היצירה מהווה דיוקן. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי חל סעיף 35(ב) לחוק, הקובע כי הבעלות בדיוקן שהוזמן שייכת למזמין היצירה ולא לצלם, אלא אם הוסכם אחרת.
תחת הצילום אשר פורסם בעיתון "דבר" הופיע הכיתוב: "יו"ר נעמת, חגית פאר: "השיח מאוד אלים ובטח ובטח כלפי נשים" (צילום: קובי וולף, עבור דבר)". כיתוב זה מלמד כי הצילום בוצע על ידי הצלם קובי וולף, עבור עיתון "דבר", כלומר בהזמנתו. לפיכך, המזמין הוא עיתון "דבר", וחזקה כי הוא הבעלים ביצירה, אלא אם יוכיח התובע כי הוסכם אחרת.
הנתבעת פרסמה את הצילום באתר המקוון ובעמוד הפייסבוק שלה, הבעלים ביצירה היה עיתון "דבר" והוא שהחזיק בזכות היוצרים החומרית ביצירה, והתובע לעומת זאת, החזיק בזכות המוסרית בלבד, לקבלת "קרדיט". לכן, התובע לא יכול לדרוש מהנתבעת להסיר את הצילום מהכתבה בשל שימוש מפר אלא רק לבקש כי תוסיף את שמו, ובוודאי שאין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת לקבלת צווים ופיצויים בשל הפרת זכות היוצרים החומרית.
לאחר פרסום התמונה על ידי הנתבעת, התובע ערך הסכם עם עיתון "דבר", על פיו כל זכויות היוצרים בכל הצילומים שצילם או יצלם עבור העיתון- נשארות אצלו. זכות היוצרים החומרית שכעת בבעלות התובע מכוח ההסכם עם עיתון "דבר" מקנה לתובע זכות תביעה ביחס לפרסומים מפרים שפורסמו לאחר מועד החתימה על ההסכם עם עיתון "דבר". לכן, אין רלוונטיות למחלוקת בין הצדדים אם הנתבעת הסירה את הכתבה ואם לאו.
הגנת מפר תמים – הפרת זכות מוסרית
הנתבעת אינה מכחישה כי עשתה שימוש ביצירה שהתובע צילם הן במגזין המקוון, והן בעמוד הפייסבוק שלה. כפי שטוען התובע, מדובר בהפרה של זכותו המוסרית, הזכות לייחוס, הקבועה בסעיף 46(1) לחוק.
עם זאת, הנתבעת טוענת כי הצילום נלקח מדף הפייסבוק של הגב' פאר ולא היה איכון על גבי הצילום ועל כן, לא ניתן היה לדעת שלתובע (או לגב' פאר) יש זכויות בצילום.
בית המשפט קבע כי לנתבעת עומדת הגנת "מפר תמים" והיא אינה חבה בתשלום פיצויים לתובע, כפי שקובע סעיף 58 לחוק:
"הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה."
לטענת הנתבעת, לאחר פנייתו של התובע, הנתבעת הוסיפה את שמו על גבי הצילום בו השתמשה, וכי בהמשך על פי דרישת התובע אף הסירה את הכתבה מהמרשתת. התובע טען כי ניתן לו קרדיט על גבי הצילום בעיתון המקוון בלבד ובעמוד הפייסבוק לעומת זאת שמו לא נוסף לצילום, וכי כתבת הנתבעת ובה הצילום עודנה ברשת.
בית המשפט בחן את התמונות שצירף התובע. תחת הצילום שפורסם במגזין המקוון נרשם: "יו"ר נעמת, חגית פאר (צילום: קובי וולף)", ואילו בפרסום בפייסבוק נראה ששמו של התובע כצלם לא נוסף. עם זאת, נקבע כי אחת התמונות שצירף התובע אינה אותנטית, משום שהיא כוללת צילום מסך מתוך מכשיר סלולרי, שתחתיו צילום מסך של סרגל הכלים המופיע במחשב. בנסיבות העניין, נקבע כי התובע לא הוכיח שהתמונה צולמה לאחר פנייתו אל הנתבעת, וכי זו ממשיכה להפר את זכותו המוסרית.
