בית המשפט המחוזי מרכז, השופט ד"ר אחיקם סטולר (תא (מרכז) 1563-08-07) – 26.6.2011
תחום: זכויות עובד ביצירה שנוצרה תוך כדי עבודתו
נושאים: דרישת המקוריות כבסיס לזכות יוצרים, מידת ההשקעה והיצירתיות כבסיס לזכות יוצרים, הגנת זכות יוצרים ביצירת לקט, אופן ביטוי מוגבל ליצירה, זכויות היוצרים של עובד מול מעבידו, זכויות יוצרים בתרגום, יצירה נגזרת
עובדות:
תביעה שעניינה הפרה נטענת של זכויות יוצרים כנגד גב' עליזה אופנהיים – מורה וכנגד משרד החינוך.
וכן, תביעה שכנגד שהוגשה על ידי משרד החינוך כנגד התובעות, בה התבקש בית המשפט המחוזי להצהיר כי משרד החינוך הוא בעל זכות היוצרים בפרויקט נשוא התביעה.
מקורה של ההפרה הנטענת, בפרויקט להוראת הקריאה הנקרא ליט"ף שהתובעות פיתחו, לטענתן באופן עצמאי ואילו משרד החינוך טען כי הפרויקט פותח במסגרת עבודתה של התובעת ועל כן הוא בבעלות משרד החינוך.
נפסק:
דין תביעת התובעות להידחות על כל היבטיה. חוברות "ליט"ף" נוצרו על ידי התובעת במסגרת עבודתה במשרד החינוך ועל כן הזכויות בהן היא למשרד החינוך ולא לתובעת.
התובעות תשלמנה לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל של 100,000 ₪.
נקודות מרכזיות:
דרישת המקוריות כבסיס לזכות יוצרים
בית המשפט העליון, בענין ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון, פ"ד נד (3) 817 (להלן: עניין קימרון) הבהיר באילו נסיבות קמה זכות יוצרים ביצירה ספרותית וקבע בבחינת מושכלות ראשונים כי יצירה תזכה להגנת חוק זכויות יוצרים באם היא יצירה מקורית.
הדרישה למקוריות היצירה אינה נוקשה. אכן הביטוי צריך להיות מקורי אך נדרש בעיקר שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת וכי מקורה יהיה ביוצרה.
מידת ההשקעה והיצירתיות כבסיס לזכות יוצרים
מידת ההשקעה והיצירתיות הנדרשים איננה רבה ועמידה אפוא במבחנים מינימליים תספיק: "אשר למידה הנדרשת של השקעה ושל יצירתיות נאמר: '…ראוי לציין שלפי כל הגישות אין מדובר אלא במבחנים מינימאליים, הן לעניין ההשקעה והן לעניין היצירתיות הנדרשת… השקעה מתבטאת בהשקעת משאב אנושי כלשהו: זמן, מאמץ, כישרון, כסף, ידע, שיפוט, פיתוח, כאב או טעם אישי… נדרש שהשקעת היוצר תעבור מינימום מסוים, אם כי מינימום זה נמוך מאוד'." (ראו: ענין קימרון).
הגנת זכות יוצרים ביצירת לקט
ההלכה קובעת כי ביצירת לקט, הגנת זכויות היוצרים תחול על אופן הבחירה, הסידור וההצגה של החומר, אך לא על החומר עצמו ובלבד שניכרים השקעת מאמץ ויצירתיות בבחירה ובסיווג החומר (ת"א (ראשל"צ) 5327/01 גד הפקות בע"מ נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 12.9.02).
אופן ביטוי מוגבל ליצירה: מַטֶריה מקצועית המצויה בנחלת הכלל
גם יצירה העוסקת בלימוד נושא מסוים המכתיב מעצם טבעו את תכני הלימוד או מטרותיו, או אף את סדר הלמידה, זוכה להגנת דיני זכויות היוצרים. יפה לענייננו ההלכה שנקבעה בפרשת ההרצאות בדיני נזיקין בע"א 8117/03 איתן ענבר נ' ד"ר אסף יעקב, פורסם בנבו, ניתן ביום 16.1.06): "מקובלת עלי טענת המשיב בסיכומיו ולפיה: "מרחב התמרון ואפשרויות הביטוי העומדים בפני מי שבוחר לכתוב ספר בנזיקין (לרבות ביחס למבנה הכללי של הספר, רשימת הנושאים, המלל, התכנים והדוגמאות), הינו עצום. את דיני הנזיקין ניתן לתאר וללמד מזוויות שונות ותוך מתן הדגשים שונים, לתמוך אותם בתיאוריות שונות ועוד. … מטבע הדברים, מושתתות ההרצאות, בחלקן, על רעיונות וידע שהינם נחלת הכלל. דא עקא, שעצם ליקוטם, סידורם, עריכתם והפשטתם מהווה ביטוי מקורי שהינו, כשלעצמו, מושא להגנת זכות יוצרים" .
האם פרויקט "ליט"ף" מוגן בחוק זכויות יוצרים?
בית המשפט פסק כי חוברות "ליט"ף" ראויות להגנת חוק זכויות היוצרים מאחר שהן פרי מאמץ, כשרון והשקעה של יוצריהן, כך שהיצירה הסופית על מכלול ביטוייה מקבלת אופי שונה מסך מרכיביה וניכרת בה מקוריות והשקעת מאמץ.
זכויות היוצרים של עובד מול מעבידו
בסעיף 5(1)(ב) לחוק זכויות יוצרים 1911 נקבע סייג לזכות הבעלות, בזו הלשון: "אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר עפ"י חוזה שירות או שוליאות והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות היוצרים …"
סעיף זה קובע מספר תנאים, אשר בהתקיימם הבעלות בזכות היוצרים ביצירה תהא בידי המעסיק. אלו התנאים:
א. היוצר הינו עובדו של אדם אחר.
ב. על פי חוזה שירות.
ג. היצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם.
ד. אין הסכם הקובע ההיפך.
התנאי השלישי הוא מהותי ביותר לתביעה דנן. תנאי זה קובע שהיצירה בה יזכה המעסיק בבעלות בזכות היוצרים הינה זו אשר נוצרה "תוך כדי עבודתו" של היוצר. בחינת התנאי השלישי הינה בחינה מהותית ולא טכנית. ייתכן שעובד ייצור יצירה תוך כדי זמן העבודה, שלא למטרות המעסיק, ועל כן זכות יוצרים תיוותר בבעלותו, וייתכן שעובד ייצור יצירה בזמנו החופשי, אולם זהו חלק מתפקידו אצל המעסיק ועל כן זכות היוצרים תהא של המעסיק.
נפסק כי, ההכרעה בשאלה זו תיגזר כאמור מתשובה למספר שאלות משנה והן:
א. מהו המועד או המועדים בהם נוצר פרויקט ליט"ף?
ב. האם גב' אלטלף הייתה עובדת משרד החינוך כשנוצר פרוייקט ליט"ף והאם פעלה במסגרת פעילותו של משרד החינוך ?
ג. האם שיטת ליט"ף פותחה על ידי גב' אלטלף לבדה או שמא הסתייעה באמצעי משרד החינוך לרבות עובדי המשרד, לשם פיתוח ליט"ף?
בענייננו פסק בית המשפט כי לפי האמור בסעיף 5 לחוק יוצרים 1911 המסקנה היא כי זכויות היוצרים בחוברות ליט"ף שייכות למשרד החינוך מעסיקה של גב' אלטלף. החוברות אשר נכתבו בראשית שנות ה-80 נכתבו רובן ככולן כחלק מעבודתה של גב' אלטלף במשרד החינוך ובהיותה עובדת של משרד החינוך. ועל כן המסקנה הבלתי נמנעת הינה שזכויות היוצרים בחוברות ליט"ף שייכות למשרד החינוך ולא לגב' אלטלף כנטען על ידה.
בנוסף נפסק כי בניגוד לטענותיה של גב' אלטלף פרויקט ליט"ף הוא פרויקט מערכתי אשר נוסד על ידי משרד החינוך אשר השקיע בו כסף, וכוח אדם הולם. אין כל ספק בענייננו שפרויקט ליט"ף נוצר למטרותיו של המעסיק והוא משרד החינוך – ולא למטרותיה של העובדת- גב' אלטלף.
זכויות יוצרים בתרגום: יצירה נגזרת
הספרות המשפטית מתייחסת לתרגום כאל יצירה נגזרת מן היצירה המקורית. ראה לעניין זה ספרו של טוני גרינמן, זכויות יוצרים, כרך א הוצ' איש ירוק (2008) בעמ' 213, שם נאמר: "תרגומים של יצירות הן יצירות נגזרות". ואולם, כדי שיצירה תחשב יצירה נגזרת, ותקבל הגנה של זכויות יוצרים על אף שהיא מבוססת על יצירה אחרת (יצירת המקור), עליה להיות מקורית, ושונה מהותית מיצירת המקור.
וכך כותב גרינמן בספרו בעניין זה: "יצירה תיחשב כיצירה נגזרת, אם היא מקורית ומבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת. יצירה שאינה אלא העתקה של היצירה האחרת, לא תהיה מקורית. על מנת להעניק ליצירה הנגזרת את מקוריותה, נדרשת תרומה יצירתית, שבעקבותיה היצירה החדשה תהא שונה מהיצירה הקודמת- שהיא, "החומרים שמהם היא עשויה"-באופן מהותי." (גרינמן, זכויות יוצרים, כרך א' (2008) עמ' 210).
בעניין זה טוען המלומד גרינמן כי יצירה נגזרת המבוססת על יצירה מוגנת עשויה לקיים גם את היצירתיות הנדרשת, אך מכיוון שהזכות הבלעדית ביצירה נגזרת נתונה לבעל זכות היוצרים, היא מצריכה הרשאה מאת בעל זכות היוצרים ביצירה הראשונה. אם לא תתקבל הסכמה כזו, ייחשב העיבוד להפרה של זכות היוצרים שלו (שם, עמ' 209).
בענייננו נפסק כי חוברות ליט"ף בשפה הערבית, הועתקו מחוברות ליט"ף המוגנות בזכויות יוצרים. כפי שהוכח לעיל, החוברות בערבית מהוות תרגום מילולי של החוברות בעברית ואינן שונות באופן מהותי מהחוברות בעברית.
מאחר והוכח, כי זכויות היוצרים בתכנים ובדפי העבודה של חוברות ליט"ף בשפה העברית שייכות למשרד החינוך מכוח הוראת סעיף 5(1)(ב) לחוק זכות יוצרים והוראת סעיף 18 לחוק זכות יוצרים, כי אז מקום בו התובעות עשו תרגום לשפה הערבית של חוברות ליט"ף או למי מהן או חלקים שלהן, – בלא כל היתר כדין מאת משרד החינוך, בעל הזכויות כאמור, מדובר בהפרה ברורה של זכויות היוצרים של משרד החינוך. מאחר ועל פי הוראת סעיף 1(2)(א) לחוק זכות יוצרים, הזכות לפרסם תרגום של היצירה היא זכות בלעדית הנתונה בידיו של בעל זכויות היוצרים, והעושה תרגום של יצירה שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים – הרי הוא מבצע הפרה של זכות יוצרים. ראה לעניין זה סעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים.
