תביעה שהגישו חברת אתיקה השקעות ואופיר ורדי (העוסקים בקידום אתרים) כנגד הולמס פלייס ועובד שלה בשם קובי פרנקו. התביעה הוגשה לבית המשפט השלום בתל אביב, בפני השופטת ריבה ניב. ביום 23.5.2012 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: בתביעה נטען כי קובי פרנקו העתיק שני מאמרים ופרסם אותם באתר האינטרנט של הולמס פלייס (זכויות יוצרים באינטרנט). התביעה הוגשה על סכום של 120,000 ש"ח.
תוצאות ההליך: בית המשפט דחה את התביעה ופסק כי התובעים לא הוכיחה בעלות בזכויות יוצרים במאמרים, בנוסף נפסק כי התובעים ישאו בשכ"ט בסך 15,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת פסק הדין:
זכויות יוצרים במאמר
נפסק כי מאמר- יהיו אורכו ואיכותו אשר יהיו, נחשב ליצירה מוגנת. גם דרישת היצירתיות בו איננה גבוהה. בכל הנוגע למאמרים, מכוונת ההגנה לאופן הביטוי- הרובד המילולי, בשונה מהתוכן.
בעלות בזכות יוצרים ולמי הזכות לתבוע בגין הפרה
על פי ס' 54 לחוק זכות יוצרים, רשאי בעל זכות היוצרים להגיש תביעה על הפרתה, ואם ניתן לגביה רשיון ייחודי כהגדרתו בס' 37 (ד)- גם בעל הרשיון.
הצורך להוכיח שרשרת של זכויות במקרה של העברת זכות יוצרים
"כאמור, היסוד הראשון שעל התובע בגין הפרת זכות היוצרים להוכיח הוא קיום זכותו שלו. כאשר מדובר בזכות יוצרים ראשונית, יתכן כי לא ידרש להוכחת הזכות יותר מאשר עדותו בעל פה של התובע, שלא נסתרה בבית המשפט, על כך שהוא יצר את היצירה. אך אם הוא טוען לבעלות מכח העברה, הוא יידרש לרוב להציג את מסמך ההעברה, ולעיתים את שרשרת ההעברות שדרכה עברה אליו הזכות מהבעלים המקוריים". "תובע, שטענתו לזכות יוצרים שנויה במחלוקת של ממש, ושלא הניח לפני בית המשפט תשתית ראיתי מתאימה, עלול לצאת וידיו על ראשו." (טוני גרינמן, זכויות יוצרים , התשס"ד-2003, עמ' 639).
דרישת הכתב בהעברת זכות יוצרים
כאמור, העברת זכות יוצרים טעונה מסמך בכתב. יחד עם זאת, אין דרישת הכתב מהותית: "מרבית בתי המשפט שנדרשו לסוגיה רואים בדרישת הכתב דרישה ראיתית בלבד. מכאן, שהיעדרו של כתב לא יהיה גורלי אם קיימות ראיות אחרות שמוכיחות את ביצוע העסקה, ובכך את גמירות דעתם של הצדדים. כמו כן, נראה כי אין צורך שהכתב יתקיים בכל מקרה במועד ביצוע העסקה. הוא יכול להיוצר לאחר שכבר הושגה הסכמה בעל פה בדבר העברת הזכות. במקרה כזה, יראו את ההעברה ככזו שהתקימה במועד ההסכמה בעל פה ולא במועד יצירת המסמך." (שם, עמ' 549).
בעינייננו נפסק כי על התובעים מוטל הנטל להוכיח את הזכות ביצירות. התובעים לא הציגו כל חוזה המעניק להם את הזכות במאמרים שכתבה הגב' ברודצקי, כפרי לנסר. הימנעות מהבאת עד דרוש משחקת כנגד מי שנמנע מהבאתו: "בית משפט זה עמד במספר הזדמנויות בעבר על כך ש"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658).
אין יכולת להעביר את הזכות המוסרית
בשל אופיה היחודי, לעולם תיותר הזכות המוסרית בידי יוצרה ותמשיך להתקיים גם לאחר שהזכות הכלכלית, כולה/ חלקה הועברה לאחר. ר' גם כותרת ס' 45 (א) לחוק, המגדירה כי הזכות המוסרית היא אישית, וס' 45(ב) בו נכתב: "הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר".
גם לו היתה מוכחת העברת בעלות או זכות יוצרים על המאמרים, העברה זו פירושה הקניית הזכות הכלכלית בלבד. משהתברר כי התובעים לא כתבו איזה מהמאמרים הנוגעים לתביעה – ממילא לא היה מקום לקבוע כי הינם זכאים לפיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית, שאיננה שלהם.
