ההליך עוסק בהודעת צד שלישי בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט מגן אלטוביה. ביום 26.6.2017 ניתנה ההחלטה בתיק.
הצדדים: תובעות: 1.Kabushiki Kaisha Sony Computer Entertainment Inc 2.Sony Computer Entertainment Europe, Inc.; נגד הנתבע 1. אלי מרדכי; נגד צדדי ג': 1. חן סבן, 2. גיים און ח.ל בע"מ.
העובדות: SONY הגישה תביעה נגד אלי מרדכי בטענה שמכר שלט אלחוטי עליו מופיע הכיתוב "DOUBLESHOCK" לגביו נטען כי הוא מפר את זכויותיה של התובעת, לרבות בסימן המסחר הרשום DUALSHOCK.
ביום 15.1.2017 ניתן פסק דין לפיו חויב הנתבע לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך 20,000 ₪, ובהחלטה נוספת מאותו היום חויב הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 3,750 ₪.
הנתבע, אלי מרדכי, הוציא הודעה שנשלחה לצדדי ג' במסגרתה מבקש לחייב את צדדי ג' לשלם לו סך של 23,750 ₪.
לטענת מרדכי, השלט המפר נמכר לו על ידי חברת גיים און, תוך מצג מצד סבן לפיו השלט נבדק בבדיקה מדגמית על ידי רשויות המכס להפרת סימני מסחר, ונמצא שאינו מפר זכויות של צד ג'. בכך הטעה סבן את מרדכי, ועל כן, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את סבן וחברת גיים און בסכום בו חויב בפסק הדין שניתן לטובת התובעת.
מנגד טוען צד ג' כי לא מכר למודיע את השלט המפר. עוד מוסיף סבן, כי אפילו תתקבל גרסת מרדכי לפיה פנה לצדדי ג ואלה טענו בפניו שהבקרים אינם מהווים מוצר מפר, אין בכך כדי לאיין את טענתם כי מרדכי חב בלעדית לתובעות את כל אשר נפסק נגדו, באשר לכל הפחות, עצם את עיניו ולא פעל כפי שמוכר סביר היה צריך לפעול.
תוצאות ההליך: הודעת צד ג' נדחית.
בנסיבות העניין ובהתחשב בהתנהלות צד ג', בית המשפט לא פסק הוצאות.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
זכות תביעה בעילה של הפרת סימן מסחר
נפסק כי סבן מכר למרדכי את השלט המפר וזאת נוכח התמליל והודאתו של סבן לפיה אינו מכחיש שאמר למרדכי שמכר לו את "בקר בליסטר שכתוב עליו דאבל שוק".
נפסק כי סבן הפר את זכויותיהן של התובעות מכוח סימן המסחר. אולם זכות התביעה מכוח סימן המסחר קנויה לתובעות ולא למרדכי, ועל כן, ככל שמדובר בהפרת סימן המסחר של התובעות אין למרדכי מעמד מול סבן.
בית המשפט פסק כי אכן מכירת השלט המפר על ידי סבן מהווה לכאורה הפרה של סימן המסחר שבבעלות התובעות, אולם לא נמצא שיש בטענותיו של מרדכי כלפי סבן כדי להקים לו זכות לפיצוי בגין הסכום שחויב בו בגין הפרת זכויות התובעות במכירת השלט המפר.
זכות תביעה בעילה של הטעיה או תרמית
לטענת מרדכי, השלט המפר נמכר לו תוך מצג מצד סבן לפיו השלט נבדק בבדיקה מדגמית על ידי רשויות המכס להפרת סימני מסחר, ונמצא שאינו מפר זכויות של צד ג'.
סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע:
"תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון."
מהסיפא של סעיף 56 שלעיל, עולה כי כדי שתתגבש עוולה צריך שההיצג הכוזב המכוון אל התובע, יטעה את התובע והוא יפעל על פיו ועקב כך ייגרם לו נזק.
נפסק כי מעדותו של מרדכי ומחשבונית הרכישה, נראה כי המצג לפיו השלט שנמכר למרדכי נבדק על ידי המכס ויובא כדין, הוצג בפני מרדכי לאחר שהחוקר מטעם התובעות רכש ממרדכי שלט מפר.
מכאן שעוד קודם להצגת המצג המטעה של סבן פעל מרדכי למכור את השלטים המפרים בחנותו וממילא כל נזק שנגרם למרדכי כתוצאה מהגשת התביעה נגדו בגין מכירת השלט המפר הנזכר בחשבונית הרכישה, אינו נובע מהמצג שהוצג לו על ידי סבן.
בנוסף נפסק כי משהפסיק מרדכי למכור את השלט המפר לאחר המצג המטעה לכאורה של סבן, ממילא לא נגרם לו כל נזק ככל שמדובר בהפרת זכויות התובעות.
