על קניין רוחני קניין רוחני, דין, פסיקה ומשפט משווה

כללי

קניין רוחני הינו תת תחום בתוך דיני הקניין אשר נועד להסדיר את שיח זכויות הקניין בנכסים בלתי מוחשיים – חסרי תיחום פיזי כשלעצמם.

ענפיהם הקניין הרוחני השונים מעוצבים באופן שונה כדי להתאים את ההגנה לסוגים שונים של נכסים בלתי מוחשיים. דיני הקניין הרוחני, מעניקים בדרך כלל זכויות בלעדיות ומונופול ביחס למגוון של נכסים בלתי מוחשיים, כגון נגינה, ספרות, יצירות אמנות, תגליות, המצאות, מילים, ביטויים, סמלים, עיצובים ועוד.

ענפי הקניין הרוחני מחולקים לשתי  קבוצות מרכזיות והם זכויות רשומות וזכויות שאינן רשומות, חלוקה זו אינה חלוקה קבועה וברורה והיא עשויה להשתנות ממדינה למדינה. כך למשל בישראל הזכויות הרשומות הן: פטנטים, סימני מסחר, מדגמים, זכויות מטפחים וכינוי מקור, ואילו הזכויות הבלתי רשומות הן: זכויות יוצרים, סוד מסחרי, הגנה על מוניטין וזכויות מבצעים.

ההיסטוריה של הקניין הרוחני

אמנם רבים מן העקרונות המשפטיים השולטים בתחומי הקניין הרוחני התפתחו במשך מאות שנים, ואולם רק במאה ה -19 החל השימוש במונח "קניין רוחני" [1].

הבסיס החקיקתי לחוקי הקניין הרוחני בעולם ובעיקר לחוקי זכויות היוצרים והפטנטים מבוסס כנראה על החקיקה הבריטית: Statute of Anne 1710 ועל חוק בריטי נוסף והוא Statute of Monopolies 1623.

מטרות חוקי הקניין הרוחני

מטרת דיני הקניין הרוחני היא לאפשר מתן בלעדיות לבעלים הקניין הרוחני וזאת כדי שאלו יוכלו ליהנות מן הנכס שהם יצרו, ובכך לתמרץ אותם להמשיך וליצור. תוך הענקת הגנה לתוצר מאמציו המנטאליים של האדם ולא ליציר כפיו [2]. כיום הגישה המודרנית היא, שלא להרחיב את תחומי ההגנה על זכויות הקניין הרוחני מעבר למטרות, שלשמן נוצרה אותה הגנה וזאת כדי לאזן בין הזכות של בעל הקניין הרוחני לבין זכות הציבור לנצל את הקניין הרוחני.

במסגרת פסק דין אשרז [3] נקבע כי על ידי בית המשפט העליון כי תכלית ההגנה על קניינו הרוחני של היוצר היא לשמור על יצירתו לבל יפגעו בה ולבל ינשלו אותו ממנה על דרך העתקה או גזלה בכל צורה אחרת ולבל יפגעו באינטרסים הכלכליים שלו. כן מיועדת הגנה זו לעודד את היוצר לפתח יצירתיות ומקוריות התורמות לקידומם, להתפתחותם ולהעשרת עולמם של האדם ושל החברה בכל תחומי החיים.

הרמוניזציה של חוקי הקניין הרוחני

כיום חוקי הקניין הרוחני במדינות השונות בעולם מתחילים להיות מושפעים יותר ויותר ממגמות של הרמוניזציה של זכויות הקניין הרוחני בכל העולם. כך למשל בשנת 1994 חתמה ישראל בתור מדינה, על הסכם TRIPS (Agreement on Trade-Related Aspects of Intellectual Property Rights) אשר מטרתו הינה האחדה של זכויות הקניין הרוחני בכל העולם. הסכם TRIPS, נוגע להיבטים מסחריים של זכויות קניין רוחני, הוא הסכם בינלאומי, המחייב הגנה ואכיפה של זכויות קניין רוחני.

בנוסף ארגונים בינלאומיים של האו"ם כגון WIPO (World Intellectual Property Organization) (ארגון המונה כיום 170 מדינות החברות בו) מקדמים את ההגנה על הקניין הרוחני ברחבי העולם, תוך פיקוח על מספר אמנות קניין רוחני ופיתוח נורמות ותקנים בינלאומיים להגנה על זכויות קניין רוחני.

החקיקה בתחום בישראל

בישראל ישנם מספר רב של חוקים אשר מסדיר את שיח הזכויות המשפטי ואשר ניכרת בהם השפעה רבה של החקיקה הבריטית והחקיקה בארה"ב ובהם:

• בתחום הפטנטים: חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, פקודת הפטנטים והמדגמים, 1926.
• בתחום סימני המסחר: פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972.
• בתחום המדגמים: פקודת הפטנטים והמדגמים, 1926.
• בתחום זכויות היוצרים: חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, חוק זכות יוצרים, 1911, פקודת זכות-יוצרים, 1924.
• בתחום סודות מסחריים והגנה על המוניטין: חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999.

[1] Lemley, Mark A., Property, Intellectual Property, and Free Riding. Texas Law Review, Vol. 83, p. 1031, 2005. Available at SSRN: http://ssrn.com/abstract=582602 or doi:10.2139/ssrn.582602

[2] עא 513/89 interlego  נ' lines bros. S.a-exin, פ"ד מח(4) 133

[3] ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ' טרנסבטון בע"מ, פ"ד נז(5) 255