בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי שחר אשר כנגד מרדכי רדמרד וחברת אולפרייס בע"מ. הבקשה נדונו בבית המשפט העליון, בפני השופט ניל הנדל. ביום 13.1.2014 ניתן פסק ההחלטה בבקשה.
העובדות: המבקש הוא בעל אתר אינטרנט שידוע בשם "ג'וב קליק" העוסק בהשמת עובדים. הגיש תובענה כספית לבית משפט השלום נגד משיבים, חברה מתחרה המפעילה אתר אינטרנט בשם "ג'וב ניוז". לטענת המבקש בבית משפט השלום, המשיב נרשם לאתר האינטרנט של המבקש, התחזה לעובד המחפש עבודה ושלח 100 הודעות למעסיקים הרשומים באתר, בגדרן הציע להם להיעזר בשירותיו ובשירותי האתר המתחרה. המבקש טען כי בכך ביצע המשיב התערבות בלתי הוגנת, גזל סוד מסחרי בניגוד לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-2009, וכן עשיית עושר ולא במשפט. לטענתו, נגרמו לו נזקים כבדים כאשר 62 לקוחות שעבדו עימו, נטשו אותו ונמצאו מפרסמים באתר המשיבה.
פסק הדין של בית המשפט השלום: בית משפט השלום דחה את טענתו של המבקש לגבי עוולת התערבות בלתי הוגנת ולגבי עוולת הגזל המסחרי. נקבע כי רשימת הלקוחות של המבקש ניתנת לגילוי בנקל על ידי מתחריו ולכן אינה בגדר סוד מסחרי. לצד זאת מצא בית המשפט השלום כי המשיב עשה שימוש ברשימת הלקוחות של המבקש באתר על מנת לפרסם את אולפרייס ובכך זו התעשרה שלא כדין על חשבון המבקש. בית המשפט קבע כי אולפרייס אחראית כלפי המבקש וגם המשיב אחראי בתור מנהלה ובעל מניות בה. הוא הטיל עליהם ביחד תשלום פיצויים למבקש בגין הנזק בשל עשיית עושר ולא במשפט בגובה 75,000 ש"ח.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי עשיית שימוש ברשימת לקוחות שאינה מהווה סוד מסחרי אינה יכולה להוות בסיס לפסיקת פיצוי מכוח דיני עשיית עושר. עוד הורה בית המשפט המחוזי הורה למבקש לשלם הוצאות משפט בערעור למשיב בסך 6,000 ש"ח.
תוצאות ההליך: בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי המבקש ישא בהוצאות משיב 1 ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח.
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:
עשיית עושר ולא במשפט
השבה מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט מעוגנת בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, לפיה על התובע להוכיח שלושה תנאים:
א. כי התקיימה התעשרות בדמות "נכס, שירות או טובת הנאה אחרת";
ב. ההתעשרות האמורה באה לזוכה מאדם אחר ועל חשבונו;
ג. וכן שההתעשרות הינה "שלא על פי זכות שבדין". בפסיקה הוסף לתנאי השלישי דרישה של "יסוד נוסף" בעל מטען שלילי המתמקד בטיבה של ההתעשרות. בעניין א.ש.י.ר, למרות שלא הייתה הלכה אחידה לגבי מהותו של היסוד הנוסף, הוסכם על-ידי כל השופטים כי במקרה שמדובר בהעתקה או חיקוי של מוצר שאינו מוגן בקניין רוחני על פי הדינים הרלוונטיים, תנאי לקיומה של זכות ההשבה הוא שיתקיים יסוד נוסף.
במקרה דנא, בית המשפט המחוזי קבע שעשיית השימוש ברשימת הלקוחות שאינה מהווה סוד מסחרי אינה יכולה להוות בסיס לפסיקת פיצוי מכוח דיני עשיית עושר. לא נראה כי נפלה טעות בקביעתו. הבחירה הייתה נתונה בידי המבקש האם לנקוט אמצעים סבירים לשמור על סודיותה של רשימת הלקוחות כנדרש לפי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. משהחליט שלא למנוע את גילויה למרות שהייתה באפשרותו היכולת, רשימת הלקוחות אינה מוגנת על-ידי דיני הקניין הרוחני, ולכן העתקתה אינה מקימה זכות להשבה על פי עוולת עשיית עושר ולא במשפט.
נפסק כי המבקש לא הצליח להוכיח כי מתקיימים שלושת יסודות העוולה:
ראשון, לא הוכח יסוד ההתעשרות כתוצאה מהשימוש במנגנון האתר של המבקש. זהו יסוד שבעובדה, במסגרתו יש להוכיח כי הועבר "נכס, שירות או טובת הנאה" מהמזכה למשיב. במקרה זה לא הוכח כי היו מלקוחותיו של המבקש שעברו להשתמש באתר של המשיבה בעקבות פנייתו של המשיב.
שני, אשר ליסוד שההתעשרות באה למשיב "על חשבון" המבקש, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי שלא הוכח כי נגרמו נזקים למבקש. גם לפי הגישה כי טובת ההנאה אינה צריכה לבוא כהפסד ישיר לכיסו של המבקש, אלא די שהייתה על חשבון המבקש, לא מתקיים היסוד במקרה דנא.
שלישי – ה"יסוד הנוסף". נקודת המוצא היא כי אין השימוש או ההעתקה של מוצר שאינו מוגן בדיני קניין רוחני כשלעצמם מבססים חובת השבה. נדרש עוד אלמנט נוסף שבהתקיימותו תיחשב ההתעשרות לבלתי צודקת. בעניין א.ש.י.ר, בין דעות השופטים השונות, הציע הנשיא ברק להכיר ב"התנהגות פסולה ובלתי הוגנת של מתחרה" כמקיימת את היסוד הנוסף. אף לפי פירוש זה, התומך לכאורה בעמדת המבקש, לא נראה שיש מקום להיעתר לבקשה. אכן התגובה המיידית לחיקוי מוצר, או כפי שבענייננו שימוש באתר פרי עמלו של המבקש, היא כי השימוש אינו ראוי. אולם בשל חשיבותם של אינטרסים נוגדים כגון דיני התחרות וההגנה על חופש העיסוק, נקבע זה מכבר שאין די בתחושה זו כדי להעניק סעד לפי דיני עשיית עושר.
