בקשה שהגישה טלזר 019 שירותי תקשורת בינלאומיים כנגד מארס 019 טלקום, הבקשה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני הנשיאה השופטת הילה גרסטל. ביום 12.6.2011 ניתנה החלטה בבקשה.
מארס 019 רשמה את הדומיין http://019.net.il, בעקבות כך פנתה טלזר 019 למנגנון יישוב סכסוכים של איגוד האינטרנט IL-DRP, אשר מינה את ד"ר קרניאל כפוסק שפסק ביום 22.12.10 שיש להעביר את שם המתחם לידי המבקשת.
בעקבות החלטה זו פנתה מארס 019 לבית המשפט בבקשה לסעד זמני שיורה על השהיית הליך העברת שם המתחם עד לבירור התובענה.
במהלך ההליך ובמעמד צד אחד נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין איגוד האינטרנט למארס 019, אשר לפיו התחייב האיגוד לא להעביר את שם המתחם עד למתן פסק דין בתובענה שבין מארס 019 לטלזר 019.
זוהי בקשה לביטול פסק דין בו אושר הסכם פשרה. טלזר 019 טענה כי מתן פסק דין זה מייתר את ההליך לסעד זמני שכן בהתאם לפסק הדין וללא קשר להחלטת בית המשפט בסעד הזמני, שם המתחם לא יעבור לרשותה אלא רק לאחר מתן פסק דין בתובענה כולה.
טלזר 019, טענה כי היה ולא תתקבל הבקשה לסעד זמני יש להעביר את שם המתחם על שמה ואין להמתין עד להכרעה בהליך כולו.
נפסק:
בית המשפט דחה את הבקשה ופסק כי בעצם הגשת תובענה על איגוד האינטרנט לחדול מהעברה של שם המתחם עד למתן פסק דין סופי בתובענה.
נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת ההחלטה:
מנגנון חלופי להכרעה בסכסוכי שמות מתחם
האיגוד יצר מנגנון חלופי להכרעה מהירה בסכסוכי שמות מתחם. הכרעת הפאנל שהוקם מכוח אותו מנגנון תקפה כל עוד לא נקבע אחרת בבית המשפט על פי בקשה מטעם המחזיק הנוכחי בשם המתחם. לפאנל כללים ונהלים הנוגעים להכרעת סכסוכים, ואלו מהווים חלק בלתי נפרד מכללי הרישום. כל המעוניין להירשם מקבל על עצמו כללים אלה. כללי הפאנל אינם גורעים מזכותו של כל צד מעוניין לפנות לערכאה שיפוטית לפתרון המחלוקות לעניין שם המתחם, והסכמה לשימוש בשירותי הפאנל אינה מהווה חתימה על הסכם בוררות.
כללי יישוב מחלוקות של איגוד האינטרנט
המבוא לכללי יישוב מחלוקות מדגיש ש"ה- IL-DRP אינו מיועד להחליף את מערכת המשפט. ההסכמה להשתמש בשירותי ה- IL-DRPאינו מהווה חתימה על הסכם בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות הישראלי".
סעיף 18 לכללי יישוב מחלוקות קובע: "18. איגוד האינטרנט הישראלי מחויב לקיים כל החלטה של דיין או הרכב להקצות, למחוק או להעביר זכויות אחזקה בשם מתחם שבמחלוקת, בכפוף לשינוי ההחלטה ע"י בית משפט ישראלי".
סעיף 21 קובע כי: "21. למרות האמור לעיל, פניה לבית משפט ישראלי במקביל לקיום הליך IL-DRP, לא תשפיע ולא תשהה את קיום הליך ה-IL-DRP, זולת אם התקבלה הוראה מפורשת על כך מבית המשפט".
סעיף 22 קובע כי: "22. כאשר ההחלטה שהתקבלה היא מחיקת שם מתחם שבמחלוקת, או העברת זכויות האחזקה מהמחזיק לעותר, האיגוד יודיע למחזיק על המחיקה או ההעברה הצפויות לפחות 30 יום טרם ביצוען בפועל, וזאת על מנת לאפשר למחזיק לפנות לבית המשפט לשם בחינה של ההחלטה".
סעיף 22 לכללים אינו קובע מפורשות שהחלטת הפאנל בדבר העברת שם המתחם מבעליו הנוכחיים (במקרה דנן מארס 019) תחול משך כל זמן ניהולו של ההליך המשפטי, אולם אין לקרוא לתוכו את שמבקשת המבקשת לקרוא, דהיינו, ביצוע מיידי וללא כל שיקול דעת של החלטת הפאנל.
הכלל מנוסח באופן כזה שאין די בהחלטת הפאנל, שכן האיגוד חייב, בנוסף לכך, ליתן התראה 30 יום מראש על כוונתו לבצע בפועל את ההחלטה. מתוך רצון לאפשר לצד המעוניין להשיג על כך – לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה.
נפסק כי אם יועבר עתה שם המתחם לבעלותה של המבקשת תימנע דה פקטו זכותה של המשיבה לבחון בערכאה המשפטית את החלטת הפאנל.
אמנם, בסעיף 21 נכתב שפנייה לבית המשפט לא תשהה את קיומו של הליך ה-IL-DRP, אך הסעיף מתייחס לעצם ניהולו של הליך ה-IL-DRP ואינו רלוונטי לענייננו, שכן ההליך דנן הסתיים זה מכבר.
באשר לסעיף 18, אכן נדרשת החלטה של בית המשפט כדי למנוע קיום החלטת הפאנל, אך סעיף זה הוא סעיף גורף ואילו סעיף 22, דן במקרה פרטני בו ההחלטה שהתקבלה היא העברת זכויות במתחם, כבענייננו.
משכך, האיגוד היה חייב לפעול, כפי שאכן עשה, כמצוות סעיף 22, ולאפשר למשיבה לפנות לבית המשפט לבחינת ההחלטה וכדי שלא לרוקן מתוכן זכות זו עליו להקפיא את החלטת ד"ר קרניאל עד להכרעה סופית בתובענה.
