הליך שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת חנה גלוקמן. ביום 3.7.22 ניתן פסק הדין.
יוער כי התיק התחיל בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט נועה גרוסמן אשר בהחלטתה הועבר התיק לבית המשפט השלום.
הצדדים:
– התובעות: 1. תנועת מכבי ישראל 2. חברת מכבי תל-אביב כדורגל בע"מ; יוצגו על ידי עו"ד זליגסון גבריאלי ושות'.
– הנתבעות: 1. קרנקורס ביגוד בע"מ 2. איתן קרנקורס; יוצגו על ידי עו"ד אבי מונטקיו
העובדות: בבעלות התובעות, תנועת מכבי ישראל ומכבי תל-אביב כדורגל, סימני מסחר שונים ומוצרים המשווקים ונמכרים לקהל הצרכנים בישראל ובעולם. אגף המכס והמע"מ עיכב טובין שיובאו לארץ, על ידי הנתבעת, חברת קרנקורס ביגוד, המדובר בטובין שהיו חשודים כמפרי סימן מסחרי של התובעות.
מוצרי הנתבעים לא הופצו ולא נמכרו אלא הושמדו על ידי המכס בהסכמת הצדדים.
התובעות בתביעתן טענו כי יש בפעילות הייבוא של הנתבעים כדי להפר סימן מסחר רשום וסימן מסחר מוכר היטב. התובעות טענו גם כי השימוש בסימן המפר על גבי הטובין המפרים עלול להטעות את הצרכנים ולגרום להם לחשוב שהטובין המפרים הינם מתוצרת התובעות, או לכל הפחות, שיש להם קשר למוצרי התובעות.
בנוסף, התובעות טענו כי מעשי הנתבעים מהווים גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט, מכיוון שיש בשימוש בצבעים כחול וצהוב על גבי בגדי הלבשה בשילוב עם הסימן המפר כדי להטעות את הצרכנים לחשוב כי הטובין המפרים הם מתוצרת התובעות או לכל הפחות יש להם קשר כלשהו לתובעות.
התובעות ביקשו כי בית המשפט יפסוק להן פיצויים בסך 100,000 ₪ לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות.
הנתבעים טענו כי מאחר שפריטים אלה הושמדו בהסכמת הצדדים, אין מקום לתביעה. בנוסף, נטען כי אין כל מניעה במכירת בגדי עידוד בצבעי מדי קבוצות וכי לתובעות אין כל בלעדיות על השימוש בצבעים צהוב- כחול. עוד טענו הנתבעים כי אין כל בסיס לטענה בדבר הטעיית הצרכנים. הם טענו שאין כל סבירות שהצרכן הסביר יטעה לחשוב כי חליפות שהספורט שהוצעו למכירה על ידי הנתבעת 1, הן מדי הספורט "הרשמיים" והיקרים של מועדון "מכבי תל אביב". הנתבעים טענו כי למוצרי הנתבעת 1 מוצמדת תווית בולטת ובה כתוב: "פריט לבוש זה אינו שייך למועדון ספורט כל שהוא".
לבסוף, טענו הנתבעים כי קיימים הבדלים משמעותיים בין מוצרי הנתבעת 1 לבין מוצרי התובעת 1 וכי סימן המסחר נשוא התביעה מורכב בעיקרו מעיצוב הכדורגל בתוך עיגול אשר לתובעות אין בלעדיות עליו. לכל היותר סימן זה יקושר עם התובעות רק בצירוף הכיתוב "מכבי תל –אביב", כיתוב אשר הנתבעים לא עשו בו שימוש. כמו כן, גם מחירי המוצרים מלמדים כי לא מדובר במוצרי התובעות, משום שמוצרי הנתבעת 1 זולים משמעותית. כמו כן הנתבעים טענו כי קיימים הבדלים באיכות המוצרים ובגווני הדגמים השונים.
תוצאות ההליך: בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי מאחר שלא נגרם כל נזק ממשי לתובעות, ומאחר שהטובין הושמדו, אין הצדקה למתן פיצוי ללא הוכחת נזק. בית המשפט לא פסק הוצאות בגין ניהול ההליך מאחר שלמרות שהוא דחה את התביעה, היא הוגשה עקב ייבוא שבוצע על ידי הנתבעים ובהסכמתם הושמד.
על פסק דין זה הוגש ערעור שנדחה – ע"א (תל אביב-יפו) 39678-10-22 תנועת מכבי ישראל נ' קרנקורס ביגוד בע"מ (נבו, 19.01.23).
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
יסודות עוולת גניבת עין
בהתאם לעוולת גניבת עין שבחוק עוולות מסחריות יש לבחון את הדמיון או השוני בין הסימנים: (1) מבחן המראה והצליל; (2) מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; (3) בדיקת יתר נסיבות העניין; ו- (4) השכל הישר.
באשר לעילת גניבת עין, נקבע כי יסוד חשוב שעל התובע להוכיח בעוולה זו הוא, כי נוצרו לו ולמוצריו מוניטין כאלה, עד כי הציבור מזהה את המוצרים ומשייך אותם לתוצרת התובע דווקא.
מטרתה של עוולת גניבת העין היא להגן על זכותו הקניינית של התובע במוניטין שרכש מפני פגיעת שווא על ידי הנתבע.
על מנת להוכיח את עוולת גניבת העין, על התובע להוכיח שני יסודות מצטברים: (1) קיומו של מוניטין; (2) חשש סביר לקיומה של הטעיית קהל הצרכנים כי השירותים שמציע הנתבע הם למעשה שירותי התובע.
בית המשפט הסביר כי עצם הסכמת הנתבעת להשמדה, מעידה כי הכף נטתה לכיוון הדמיון, אם כי היו גם אלמנטים מאבחנים. בית המשפט הסביר בנסיבות אלו, לאור הסכמת הנתבעים להשמדת הטובין, ולאחר שמצא שאין לפסוק פיצוי בעניין הנדון, לא יהיה זה נכון להיכנס לאבחנות תאורטיות לגבי מבחן הדמיון או ההטעיה.
בית המשפט הסביר כי כאשר בוחנים האם התקיימה הפרה של סימן מסחר, יש לקחת בחשבון מחד את החשיבות החוקית והמוסרית לשמירת זכויותיהם של בעלי סימני המסחר, אשר השקיעו משאבי זמן וכסף ליצירת אותם סימנים על מנת לאבחן ולייחד אותם עם הכורמים המורשים בלבד, ומאידך החשיבות של שמירה על עיקרון חופש התחרות וחופש והעיסוק והיצירה. כמו כן, עומדים זה מול זה עיקרון השמירה על מעמדו של המותג, כנגד מתן אפשרות לרכישת טובין גם לכאלה שידם אינה משגת רכישת המותג המקורי.
פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרה
בית המשפט בחן את השאלה האם התקיימה בעניין זה הפרה של סימן מסחר, המזכה בפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, הינה הדמיון שבין המוצרים. בית המשפט הסביר כי המוצרים הושמדו כבר במכס ולא הגיעו לצרכנים ולכן יש לבדוק את ההשלכה שיש לכך על תביעת הפיצויים של התובעת.
סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות קובע כי בית המשפט רשאי לפסות פיצויים ללא הוכחת נזק עד 100,000 ₪.
בפסיקה נקבע כי בין השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בקביעת גובה הפיצוי לפי סעיף זה ניתן לכלול את היקף ההפרה, שמך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע והרווח שצמח או שיכול היה לצמוח לנתבע בשל ההפרה.
בית המשפט קבע כי בעניין זה מדובר בתביעה תיאורטית, מכיוון שבפועל כל הטובין הושמדו ללא שבאו לידי מבחן מעשי. בית המשפט הסביר כי ההשמדה היתה בהסכמה ונכון היה לסיים סכסוך זה שבין הצדדים. למרות שכל הטובין הושמדו עוד בשלב הכניסה לארץ, התובעות עמדו על בירור תביעת הפיצויים כנגד הנתבעים. בית המשפט קבע כי התובעות אמנם עותרות לפיצוי ללא הוכחת נזק אך נתונים מהשטח יכולים להוות כלי ראוי לקביעת הפיצוי. בית המשפט הדגיש כי הכוונה אינה לעריכת חישובים מדויקים שכן מדובר בפיצויים ללא הוכחת נזק, אלא אינדיקציה כללית מבלי להיכנס לפירוט חשבונאי.
בית המשפט הסביר כי בחינת השיקולים שנזכרו לעיל הביאה אותו למסקנה כי לא נגרם לתובעות כל נזק ממשי. מאחר והטובין הושמדו, לא ניתן למדוד את היקף ההפרה. גם משך הזמן שבו בוצעה ההפרה אינו קיים מכיוון שהטובים הושמדו עם כניסתם לארץ. באשר לחומרת ההפרה, ללא אינדיקציה אשר לא ניתנה במקרה זה קשה לקבוע מסמרות בעניין זה. הנזק הממשי לא קיים ולא נתבע. לא צמח לנתבעים כל רווח בשל ההפרה אלא הפסד בשל ההשמדה. בית המשפט הסביר כי התובעות תבעו פיצויים ללא הוכחת נזק ולכן לא היו צריכות להוכיח כל נזק, אך המבחנים שפורטו לעיל מהווים אינדיקציה לקביעת גובה הפיצוי.
התובעות טענו כי יש לפסוק פיצויים על מנת לייצר הרתעה שתמנע מקרים דומים. בית המשפט הסביר כי אין לקבל את הטענה שיש לפסוק פיצוי לצרכי הרתעה בעניין זה בו אין מחלוקת שלנתבעת נגרמו רווחים מכיוון שלאחר שרכשה את הטובין ושילמה עליהם, הם הושמדו לפני שהגיעו לשלם המכירה. הנתבעים אף היו אלו ששילמו למכס את עלויות האחסנה וההשמדה. בית המשפט הסביר כי בנסיבות אלו הרתעה הנובעת מנזק כספי כבר קיימת בעניין זה. כמו כן, בית המשפט ציין כי יש להתחשב לטובה בנתבעת שהגיעה להסכמות להשמדת הטובין במסגרת הדיון בבקשה לביזיון בית המשפט, ובכך גם הביאה לצמצום בהליכים בתיק זה.
באשר לפיצוי ללא הוכחת נזק, בית המשפט קבע כי במקרה הנדון בו הסחורה הושמדה לפני שנעשה בה כל שימוש , אין הצדקה לפיצוי ללא הוכחת נזק וזאת לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה.
