מכבי נ׳ קרנקורס - דחיית הערעור על פיצויים ללא הוכחת נזק

תמונה המלווה סקירת ערעור מכבי נגד קרנקורס על סימני מסחרבפסק הדין ע״א (מחוזי ת״א) 39678-10-22 תנועת מכבי ישראל נ׳ קרנקורס ביגוד בע״מ (נבו 19.1.2023), דחתה השופטת העמיתה שרה דותן בבית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו את הערעור על דחיית תביעת מכבי לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ש״ח, לאחר שבגדי ספורט שיובאו לארץ עוכבו והושמדו בטרם נמכרו.

הערעור נדחה ללא צורך בתשובת המשיבים לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. נקבע כי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות מעניק לבית המשפט שיקול דעת, ולא מטיל עליו חובה לפסוק פיצוי בכל מקרה של הפרה נטענת. גם הבקשה לצו מניעה נוסף נדחתה, משום שהצו הקבוע מההליך הקודם נותר בתוקף ולא הוכח צורך בהרחבתו.

תמצית ההכרעה: בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעור תנועת מכבי ישראל ומכבי תל אביב כדורגל על ההחלטה שלא לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק נגד יבואני חולצות כדורגל. הסחורה עוכבה במכס והושמדה בטרם שווקה, ובנסיבות אלה נקבע שאין הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט השלום שלא להפעיל את סמכותו לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות. בקשת רשות הערעור לעליון נדחתה לאחר מכן ברע״א 2334/23 (23.3.2023), בהחלטה דיונית ולא בעקבות הכרעה נוספת לגוף הזכאות לפיצויים. ההכרעה אינה קובעת כי בהיעדר נזק מוכח לא ניתן לעולם לפסוק פיצוי סטטוטורי, אלא מדגישה את שיקול הדעת השיפוטי בנסיבות המקרה.

הצדדים: המערערות: 1. תנועת מכבי ישראל 2. חברת מכבי תל-אביב כדורגל בע"מ; המשיבים: 1. קרנקורס ביגוד בע"מ 2. איתן קרנקורס.

העובדות: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (ת"א 67861-01-19), לפיו נדחתה תביעת המערערות לקבלת פיצויים ללא הוכחת נזק.

המערערת 1 היא בעלת סימני מסחר הרשומים בישראל, אשר הינם, לטענות המערערות, סימני מסחר מוכרים היטב של המערערת 2.

בין הצדדים התקיים בעבר הליך בבית המשפט המחוזי מרכז–לוד, ת״א 48098-05-16, שהסתיים בהסדר שנתן תוקף לצווי מניעה זמניים שניתנו בראשית ההליך. לפי ההסדר, המשיבים נדרשו לחדול באופן מוחלט ומידי מייצור, שיווק, מכירה, הפצה, הצעה למכירה ושימוש, בכל אופן שהוא, של מדי קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב בצבעים צהוב-כחול. עם זאת, ההחלטה בהליך זה קבעה גם כי לא יכולה להיות מניעה לייבא ולשווק חולצות כדורגל בצבע צהוב-כחול, בעיצוב העדכני כמו של הקבוצה עצמה, ולא יכולה להיות מניעה להדביק על החולצה איור של כדורגל בתוך עיגול באזור הלב, אך מצד שני אין לחבר אלמנטים שבהצטברותם גורמים להטעיה.

איור בגדי ספורט במסגרת ערעור מכבי נ׳ קרנקורס

בחודש דצמבר 2018, נשלחה למערערות הודעה כי אגף המכס עיכב טובין שיובאו לארץ בידי המשיבים, החשודים כמפרים את זכויות המערערת 1 בסימן המסחר הרשום. המערערות אישרו כי הטובין שעוכבו נחזים כמפרים את הסימן הרשום, שילמו את הערבות הנדרשת ופנו לבית המשפט המחוזי מרכז בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בבקשה טענו המערערות כי הטובין שעוכבו מפרים את צווי המניעה שניתנו על ידי בית המשפט בהליך הראשון. בהסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף בהחלטת בית המשפט המחוזי, הושמדו הטובין במימון המשיבים.

לצד בקשה זו, בחודש ינואר 2019 הגישו המערערות תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהמשך הוחלט כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום והתיק הועבר לבית משפט השלום בתל אביב. בית משפט השלום קבע כי מדובר בתביעה תיאורטית אשר אינה מזכה את המערערות בפיצויים מכוח סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות. מאחר שהטובין הושמדו ולא שווקו או נמכרו, בית משפט השלום עמד על הקושי לאמוד את היקף ההפרה, משך זמנה, חומרתה וקבע כי בשל השמדתם המיידית של הטובין לא נגרם נזק כספי למערערות או רווח כלשהו שצמח למשיבים. לפיכך, קבע בית משפט השלום כי אין הצדקה לחייב את המשיבים בפיצויים ללא הוכחת נזק.

במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי, המערערות טענו כי בית משפט השלום שגה בקביעתו לפיה המערערות אינן זכאיות לפיצויים משום שלא הוכח נזק. הן טענו כי היה מקום להורות על פיצויים על מנת להרתיע את המשיבים אשר לדבריהן הם "מפרים סדרתיים" ולשם כך, לא ניתן להסתפק בהוצאות דמי האחסון של הטובין והשמדתם על ידי המשיבים.

כמו כן, המערערות טענו כי הן ביקשו גם סעד של צו מניעה רחב נגד המשיבים, אשר בית משפט השלום התעלם ממנו. הן טענו כי בית המשפט פטר את עצמו מלדון בשאלת הדמיון המטעה בין הטובין שהושמדו לבין סימני המסחר שלהן.

לאור האמור לעיל, המערערות ביקשו שיוענקו להן מלוא הסעדים שנתבעו וביניהם גם צו המניעה המבוקש.

תוצאות ההליך: הערעור נדחה בלא צורך בתשובת המשיבים מכוח הסמכות שניתנה לבית המשפט לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. נקבע כי לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא שלא לחייב את המשיבים בפיצויים בלא הוכחת נזק. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, לא ניתן צו להוצאות.

ההליך בבית המשפט העליון: על פסק הדין במחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור, רע״א 2334/23, שנדחתה ביום 23.3.2023 על ידי השופט נעם סולברג. בית המשפט קבע כי לא הועלתה שאלה משפטית כללית החורגת מן הסכסוך הפרטי ולא התעורר חשש לעיוות דין; הוא לא הכריע לגופן בטענות נגד מסקנות הערכאות הקודמות. לסקירה הנפרדת של החלטת העליון.

שיקול הדעת בפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

פיצויים בלא הוכחת נזק

סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות קובע כי פיצוי בלא הוכחת נזק נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. השיקולים אותם בית המשפט נדרש לשקול בקביעת פיצויים בלא הוכחת נזק במקרה של עוולת גניבת עין, פורטו בעניין ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, נט(1) 873 (2004). בעניין זה נקבע כי שני עיקרים עומדים בבסיס הסעיף 13(א): (1) היעדר יכולת להוכיח את הנזק המדויק שנגרם בעקבות גניבת העין; ו- (2) הרצון להרתיע מעוולים בכוח. כמו כן, נקבע כי רשימת השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו לקבוע את גובה הפיצויים בהתחשב ברציונלים אלה, אינה סגורה. בין היתר, בית המשפט נדרש להתחשב בעוצמת ההפרות, במספרן ומשכן, באשם של המפר, באופיו ובגודלו של העסק המפר וכדומה.

בית המשפט קמא מצא שהטובין הושמדו עוד בשלב הכניסה לישראל ולא הגיעו לשווקים. לאור זאת, ניתח בית המשפט קמא את השיקולים למתן פיצויים בלא הוכחת נזק וקבע כי אין הצדקה לפיצוי. בית המשפט קמא התייחס גם לרציונל ההרתעתי שבסעיף 13(א) וקבע כי העובדה שלמשיבים נגרם נזק כספי מהווה הרתעה, מאחר שהם רכשו את הטובין ונאלצו להשמידם לפני שמכרו אותם וכן שילמו את דמי אחסון הטובין במכס ועלויות השמדת המוצרים.

בית המשפט המחוזי קבע כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו שלא לפסוק פיצויים, לאור הנסיבות העובדתיות. ראשית, נודע למערערות על תפיסת הטובין במכס בשלב מוקדם ומבלי שקדמו לכך פעולות כלשהן מצידן, ובהסכמת הצדדים הטובין הושמדו, מלבד דוגמה אחת שנמסרה למערערות. כמו כן, על אף דחיית התביעה לא הוטלו על המערערות הוצאות.

בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט קמא נימק את החלטתו שלא לפסוק פיצויים כראוי ולכן אין מקום להתערב בכך.

ההכרעה ממחישה כי במסגרת תביעות הנוגעות להפרת סימני מסחר יש להבחין בין סעדים שנועדו למנוע את המשך ההפרה לבין פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח עוולת גניבת עין. השמדת הסחורה בטרם שיווקה וההרתעה שכבר הושגה הן נסיבות שעשויות להשפיע על ההצדקה לסעד כספי נוסף.

מדוע לא ניתן צו מניעה נוסף?

בית המשפט המחוזי הסביר כי צו המניעה שהוטל בהליך הראשון עודנו בתוקף. בנוסף לצו שניתן בהליך הראשון, ביקשו המערערות מבית המשפט קמא ליתן צו מניעה קבוע חדש, שיורה למשיבים וכל הבאים בשמם או הפועלים מכוחם להימנע משימוש כלשהו בסימני המסחר של התובעת 2 ו/או בכל סימן הדומה להם עד כדי הטעיה. בית המשפט המחוזי הסביר כי לא הובהר מדוע יש צורך בצו נוסף, ולא הוכח כי ההפרה נעשתה על ידי מי שפועל מטעם המשיבים.

מכיוון שאין חידוש ממשי בצו המניעה המבוקש לעומת צו המניעה הקבוע שניתן בהליך הראשון, בית המשפט המחוזי קבע שהסעד שיצמח ממתן צו המניעה המבוקש אינו נדרש.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי ההסכמות שהתקבלו במסגרת ההליך של ביזיון בית המשפט מהוות הודאה בכך שהטובין שעל השמדתם הוסכם, מפרים את הצו ואין צורך לחזור על קביעה זו.

ההבחנה בין הערעור לבין ההליכים האחרים

פסק הדין אינו יוצר תנאי של נזק מוכח לקבלת פיצוי סטטוטורי בגניבת עין. ההכרעה היא כי הסמכות לפי סעיף 13(א) היא סמכות שבשיקול דעת, והשמדת הסחורה לפני שיווקה וההפסד הכלכלי ליבואן עשויים להצדיק הימנעות מחיוב נוסף. בית המשפט הבהיר כי ההסכמה להשמדת הטובין במסגרת בקשת הביזיון מבטאת הודאה שהטובין הפרו את צו המניעה הקיים, אך אין בכך חובה לפסוק פיצוי מעבר לסעד שכבר ניתן. להרחבה על פיצויים בגין הפרת סימן מסחר.

ההליך הראשון מ־2017 הסתיים בפיצוי של 15,000 ש״ח לפי סעיף 79א ובצו מניעה קבוע. פסק הדין בשלום מ־2022 עסק במוצרים שנתפסו בשנת 2018 ובדרישת פיצוי חדשה. החלטת העליון מ־2023 דחתה את בקשת רשות הערעור מטעמים דיוניים, מבלי לקבוע הלכה נוספת לגוף שאלת הפיצויים.

ארבעת ההליכים בפרשת מכבי נ׳ קרנקורס

ההליך הראשון (2017) | פסק הדין בשלום (2022) | הערעור במחוזי (2023) | בקשת רשות הערעור בעליון (2023)

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם