הליך שנדון בבית משפט השלום ברחובות, בפני השופטת אושרית הובר היימן. ביום 6.7.22 ניתן פסק הדין.
הצדדים:
– התובע: יוסי זליגר, הוא צלם שעוסק בצילומי עיתונות. התובע יוצג על ידי חברי עורך הדין אריאל דובינסקי.
– נתבעים: (1) מגזינט אסטרטגיה שיווקית בע"מ; () אייל בן שמחון. הנתבעת 1 היא המוציאה לאור של רשת אתרי מקומונים ובהם אתר "אשדוד נט" אשר עוסק בחדשות הנוגעות לעיר אשדוד. הנתבע 2 הינו העורך הראשי של האתר.
העובדות: התובע צילם תמונה בה מופיע שולחן ליל הסדר בביתו של האדמו"ר מקרעטשטניף בעיר רחובות. בחודש אפריל 2019, פרסמו הנתבעים כתבה באתר "אשדוד נט" אליה צורפה התמונה שצילם התובע, כאשר חלקה התחתון של התמונה חתוך, ובתחתית התמונה צוין שמו של התובע כמי שצילם אותה. בחודש אוגוסט 2019, שלח התובע מתכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים לנתבע 2, בו דרש כי הנתבעים יסירו את יצירתו מהאתר, יפצו אותו על השימוש המפר, ויתחייבו להימנע בעתיד מכל שימוש ביצירותיו, כל עוד לא ניתנה להם הסכמה מפורשת ובכתב מהתובע לעשות כן. תגובה בכתב לא התקבלה מהנתבעים. טרם הגשת התביעה, הסירו הנתבעים את התמונה והחליפו אותו באחרת.
התובע טען כי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים שלו ואת זכותו המוסרית (הזכות לשלמות היצירה) ועתר לפסיקתו של פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך של חמישים אלף ₪, כנגד כל אחד מהנתבעים (במצטבר 100,000 ₪).
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. בית המשפט חייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 30,000 ₪ וחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 15,000 ₪. באשר להוצאות המשפט, בית המשפט קבע כי הנתבעים ישאו, יחד ולחוד, בשכ"ט ב"כ התובע בסך 6,500 ₪ ולסכום זה יתווסף סך האגרה ששולמה.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הבעלות על היצירה
רק במסגרת סיכומיהם, טענו הנתבעים לראשונה כי יש לראות בתמונה "יצירה מוזמנת", וכי בהתאם לסעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים, התמונה בבעלות החסידות (המזמין) ולא בבעלות התובע (הם טענו כי מדובר במידע שהוסתר על ידי התובע).
ראשית, בית המשפט קבע כי השמעת הטענה בשלב הסיכומים, מהווה הרחבת חזית אסורה, וכבר מטעם זה דינה להידחות על הסף. בית המשפט ציין כי הנתבעים בעצמם גילו דעתם שהתמונה בבעלות התובע, כאשר ציינו לצדה את שמו של התובע בעת הפרסום והדגישו פעולה זאת במסגרת כתב ההגנה.
בית המשפט הסביר כי מטרת כתב ההגנה היא להעמיד את היריב על טיב הטענה שצפויה להיטען נגדו, כדי שיוכל להתכונן אליה. הנתבעים היו צריכים להעלות את הטענה לפיה הם מכחישים את בעלותו של התובע בתמונה במפורש בכתב ההגנה על מנת שהתובע יוכל להביא ראיות בכדי להוכיח את הטעון הוכחה.
שנית, בית המשפט קבע כי דין הטענה להידחות גם לגופה, מכיוון שכלל לא עלה מחקירתו הנגדית של התובע, שהתמונה צולמה לפי הזמנה. מעדות התובע עלה כי התמונה צולמה במסגרת פרויקט אישי של התובע, אותו הוא מנהל מספר שנים, לתיעוד חיי היום-יום בחסידות. התמונות מתוך הפרויקט מתפרסמות, על פי החלטת התובע, באתרים חרדיים. התובע קיבל אישור מיוחד להיכנס לבית האדמו"ר ולצלם את התמונה, ולאחר מכן התבקשה רשותו להעביר את התמונה לפרסום האתר "mynet רחובות", והוא נתן את רשותו. עדות התובע לא נסתרה והנתבעת לא ביקשה להזים עדות זו באמצעות עדים מטענה.
לפיכך, בית המשפט דחה את טענת הנתבעים באשר לשאלת הבעלות וקבע כי הוכח כי התמונה הינה בבעלות התובע, ומכאן נגזרות זכות היוצרים שלו והזכות המוסרית שלו.
הפרת זכות יוצרים
הנתבעים טענו כי התובע עובד עם אתרי "mynet", והנתבעים פועלים במסגרת רשת אתרים מקומיים עם מערכת ניהול תוכן אחת, יחד עם "mynet", לפי הסכם רשתי של מערכת טכנולוגית משותפת בה נמצאות כל התמונות המשותפות לרשת. הנתבעים טענו כי הרשאת התובע לפרסום התמונה באתר "mynet רחובות" כללה מכללא גם את הסכמתו שהתמונה תימצא המערכת הניהול של רשת המקומונים לשימוש בלתי מוגבל, ללא תמורה, בכל עת ולצרכיהם. כמו כן, הנתבעים טענו כי התובע לא הוכיח שהגביל את הרשאתו לשימוש בתמונה לאתר "mynet רחובות" בלבד.
בית המשפט דחה את הטענות וקבע כי אין חולק כי הנתבעים מעולם לא פנו את התובע בבקשה לעשות שימוש בתמונה ולא קיבלו ממנו הרשאה ישירה לעשות כן. בית המשפט הסביר כי עדותו של התובע לפיה הרשאתו ניתנה כטובה אישית לחבר החסידות, לשימוש ספציפי שנעשה בה על ידי יחסי הציבור של החסידות לא נסתרה. מרגע שהובהר כי הרשאת התובע לא התבקשה על ידי הנתבעים ולא ניתנה על ידו, הנטל להוכיח שהרשות לשימוש בתמונה ניתנה באופן אחר, רובץ על כתפיהם של הנתבעים ואין לגלגל אל התובע את האחריות להמציא ראיה להגבלת השימוש בה. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא עמדו בנטל זה.
בית המשפט דחה את טענת הנתבעים לפיה מרגע שנעשה שימוש בתמונה באתר "mynet רחובות", היא נכנסה "אוטומטית" למערכת הניהול של המקומונים, וכי יש לגזור מהרשאתו של התובע לשימוש הראשוני בתמונה גם הרשאה גורפת לשימוש עתידי ותמידי של כלל המקומונים ברשת.
הנתבעים טענו כי עצם הימצאותו של תמונת התובע במאגר, מהווה ראיה לכך שניתנה הרשאתו הגורפת לעשות בה שימוש. בית המשפט לא קיבל טענת ה"שיוך האוטומטי" של התמונה למאגר התמונות שבשימוש המקומונים. בית המשפט קבע כי מצופה היה מרשת מקומונים, שמגדירה עצמה כמי שמקפידה בנושא שמירה על זכויות יוצרים, שתוודא שעל פי הגדרות המערכת המחשובית באמצעותה היא פועלת, התנאי להכללת תמונה במאגר, יהיה מתן הרשאה לכך מאת בעל הזכויות.
בית המשפט קבע כי בהיעדר ראיה למתן הרשאתו של התובע לשימוש הנתבעים בתמונה לצרכי הידיעה שפורסמה, הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובע בתמונה.
הפרת הזכות המוסרית
בית המשפט קבע כי הנתבעים גם הפרו את זכותו המוסרית של התובע, לפי סעיף 46 לחוק זכות יוצרים. המחוקק הכיר בשתי זכויות מוסריות – הראשונה היא זכות הייחוס (הזכות לקבלת קרדיט) הנזכרת בסעיף 46(1) לחוק, שנועדה להבטיח שיצירתו של היוצר תיוחס לו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין. בית המשפט הסביר כי בכך לא חטאו הנתבעים מכיוון שהתמונה פורסמה תוך מתן קרדיט לתובע.
הזכות השנייה היא הזכות לשלמות היצירה הנזכרת בסעיף46(2) לחוק והיא הרלוונטית בעניין זה.
התובע טען להפרת זכות המוסרית לשלמות היצירה לפי סעיף 46(2) לחוק בכך שהתמונה נערכה באופן שיש בו סילוף, פגיעה ושינוי צורה הפוגעים בערכה האסתטי וחוטאים לכוונתו של התובע. בית המשפט קבע כי הוכח כי התמונה שצורפה על ידי הנתבעים, נחתכה בחלקה התחתון (נוכח השוואתה לתמונה המקורית). די בכך כדי להיכנס בגדרי הסעיף. בית המשפט ציין כי כאשר עומת התובע בחקירתו עם העובדה שבאופן דומה נחתכה התמונה גם באתר "mynet רחובות", וכי תמונה זו עודנה מצויה באינטרנט, כשהיא מעוותת ומושחתת, התובע אישר זאת. בית המשפט הסביר כי לדברים אלו משמעות, לשאלת היקף הפגיעה בזכות המוסרית, אך אין בכך בכדי לשלול את העובדה שפגיעה זו אכן נגרמה לתובע כתוצאה ממעשי הנתבעים. הפרסום באתר "mynet רחובות" נעשה בהרשאתו של התובע, זאת בניגוד לפרסום התמונה באתר הנתבעים.
הגנת מפר תמים
הגנת "מפר תמים מעוגנת בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".
ככלל, ההגנה אינה חלה על טעות הטיב ההרשאה לשימוש בתמונה או בזהות הבעלים בזכות היוצרים בתמונה. הגנת המפר התמיד עומדת למי שלא ידע או חשד כלל בקיומה של זכות יוצרים ביצירה. רק הנחה מוטעית, שיש לה יסוד נאמן, על אי קיומה של זכות יוצרים, תקים למפר הגנה, ואילו הנחה סתמית על קיומה של הרשאה או על כך שלא מדובר בהעתקה, אינה מקימה את ההגנה.
הנתבעים טענו כי בעניין זה מתקיימות הנסיבות המקימות להן הגנה מכוח סעיף 58 לחוק, מאחר שהתמונה היתה קיימת במאגר התמונות שבמערכת הממוחשבת של רשת המקומונים "mynet". הם טענו כי המפר התמים הוא אותו כתב של האתר אשר העלה את התמונה מתוך המאגר, ובשל כך לא ידע ולא יכול היה לדעת שאין הרשאה לשימוש בה.
בית המשפט דחה טענה זו. בית המשפט הסביר כי תום ליבם של הנתבעים אינו נבחן ברמת הכתב הבודד ותפיסתו הסובייקטיבית של הדברים. מדובר בנתבעים שהינם מוציאה לאור ועורך ראשי של אתר חדשותי מקומי מקוון, ומכוח זאת נגזרת אחריותם המוגברת. הנתבעים חזרו על טענתו לפיה עצם הימצאותה של התמונה במאגר תמונות מקומונים שללה מהם את היכולת לדעת שאין הרשאה לשימוש בה. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט הסביר כי מצופה מהנתבעים, כי אם אין בידיהם הרשאה פוזיטיבית מפושרת של היוצר לשימוש בתמונה, הם ידאגו לקבל אותה, בטרם הפרסום.
ככל שהגדרת המערכת הממוחשבת אינה מחייבת את הרשאת היוצר, טרם הכנסת התמונה למאגר, חובה על הנתבעים לקבל אותה.
התנהלות הנתבעים אינה עולה כדי רף התנהלות סביר המצופה מגוף שעיסוקו הרגיל הוא בזכויות יוצרים, ולכן לא מתקיים התנאי שלפיו היה לא על הנתבעת לדעת על קיומן של זכויות יוצרים. נתבע שנמנע מבדיקה לגבי קיומה של זכות יוצרים ביצירה או לגבי זהות בעל זכות היוצרים בה, לא יוכל ליהנות מהגנת מפר תמים. בית המשפט קבע כי לא ניתן לטעון שהנתבעים לא היו יכולים לדעת כי יש לתובע זכויות יוצרים בתמונה, מכיוון שהם ידעו זאת, והראיה לכך היא שהם דאגו לציין את שמו של התובע תחתיה, בעת הפרסום.
בית המשפט הוסיף כי נטל השכנוע מוטל על הטוען להגנה. לכן, הנתבעים הם אלה שצריכים לשכנע שלא ידעו ולא היה עליהם לדעת על קיומן של זכויות יוצרים ביצירה. בית המשפט קבע כי אין לראות בנתבעים כמי שלא היה עליהם לדעת על קיומן של זכויות יוצרים בתמונה.
כל כן, בית המשפט קבע כי אין בעניין זה תחולה להגנת המפר התמים.
טענת שימוש הוגן
סעיף 19 לחוק זכות יוצרים קובע: "(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך. (ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה, לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה: (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה; (ג) השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן".
הנתבעים טענו כי בעניין זה מתקיימות נסיבות המקימות להם את הגנת השימוש ההוגן לפי סעיף 19(א) לחוק. הם טענו כי יש להתחשב בעובדה שהסעיף אינו קובע רשימה סגורה של שימושים, וכי בעניין זה לא נעשה בתמונה שימוש מסחרי, אלא שימוש לצרכי קריאה לציבור לארח חיילים בודדים בליל הסדר, כלומר למטרה המשרתת ערך ראוי שיש לטפחו. כמו כן, הם טענו כי השפעת השימוש על ערכה של היצירה לא היה רב, מכיוון שהתובע עצמו התיר שימוש בתמונה למטרות יחסי ציבור בתקשורת ללא חיוב, בתמורה למתן קרדיט, אשר ניתן על ידי הנתבעים.
בית המשפט הסביר כי סעיף 19(ב) לחוק מונה את השיקולים אותם נדרש בית המשפט לבחון בעת שמועלית בפניו טענת שימוש הוגן. בית המשפט בחן את השיקולים השנים תוך יישומם לנסיבות מקרה זה באופן הבא:
מטרת השימוש ואופיו – בית המשפט קבע כי אכן, כטענת הנתבעים, התמונה צורפה לידיעה שמטרתה תרומה לקהילה ולחברה. עם זאת, לצדה של אותה כתבה, הופיעו באותו עמוד פרסומות מסחריות, מהן מתפרנסים הנתבעים. לא מדובר כאן במקרה של מלכ"ר, למשל, או עמותת חסד, אלא בגוף מסחרי שאינו פועל לשם שמיים, אלא לצרכים מסחריים, וכך גם נעשה במקרה זה.
אופי היצירה שבה נעשה השימוש – הנתבעים טענו כי התמונה נעדרת כל אלמנט ייחודי מכיוון שאינה כוללת דמות כלשהי או מאפיין מיוחד אחר. אך בית המשפט הסביר שכפי שלמד מעדות התובע, אשר לא נסתרה, לתמונה שצילם התובע ערך ייחודי, הנגזר מן העובדה שצולמה בביתו של האדמו"ר מקרערשטניף, מקום שהנגישות אליו אינו מותרת לכל אדם, וצילומה התאפשר לו כתוצאה מיחסי אמון מיוחדים שיצר וטיפח עם אנשי חצרו של האדמו"ר. התמונה צולה בערב חג הפסח, ומתארת את ההכנות בבית האדמו"ר לליל הסדר.
היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה – השימוש בתמונה נעשה תוך עריכתה, חיתוך של חלקה התחתון ופגיעה בשלמות היצירה.
השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה – לא הובא בפני בית המשפט כל נתון בנוגע לערכה המסחרי של התמונה. יתרה מכך, מאחר שהתמונה פורסמה, באופן דומה, באתר "mynet רחובות" והיא עדיין קיימת ברחבי האינטרנט, בית המשפט קבע כי נראה כי הפגיעה שניתן לייחס לנתבעים לערכה המסחרי של התמונה היא נמוכה, אם בכלל קיימת.
מכלול השיקולים המפורטים לעיל הובילו את בית המשפט למסקנה כי לנתבעים לא עומדת הגנת השימוש ההוגן לפי סעיף 19 לחוק זכות יוצרים.
פיצויים ללא הוכחת נזק
סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים קובע כי בגין הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪.
סעיף 56(ב) מפרט את השיקולים לעניין קביעת שיעור הפיצויים, ברשימה שאינה סגורה: "(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה: (1) היקף ההפרה; (2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; (3) חומרת ההפרה; (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; (6) מאפייני פעילותו של הנתבע; (7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; (8) תום לבו של הנתבע."
בית המשפט הסביר כי כל מקרה נבחן בנסיבותיו הספציפיות ובהתאם לכך ניתן לאבחן כל מקרה ממשנהו.
בית המשפט שקל את השיקולים המפורטים להלן, בבואו לקבוע את שיעור הפיצוי הראוי בעניין זה באופן הבא:
טיבה של התמונה –לכאורה מדובר בתמונה "רגילה" של שולחן סדר פסח סטנדרטי. אך ייחודיותה של התמונה הוא בתיעוד שולחן הסדר, בערב החד, בביתא של האדמו"ר, אליו הכניסה מוגבלת ביותר. עובדה זו מגבירה את נדירותה וייחודיותה של התמונה, ובהתאם את ערכה הכלכלי והמוסרי.
זהות הנתבעים – הנתבעים מפעילים אתר אינטרנט חדשותי וחובה עליהם להקפיד בנושא זכויות יוצרים. עיסוקם של הנתבעים מצדיק את הגדלת שיעור הפיצוי, וזאת גם על מנת להעביר מסר מרתיע לעוסקים בתחום. עם זאת, בית המשפט הסביר לא הונחה בפניו תשתית לקבוע כי הנתבעים מפרים זכויות יוצרים או זכויות מוסריות באופן שיטתי, כפי שטען התובע. כמו כן, כי המשפט מצא לאבחן בין היקף אחריותה של הנתבעת 1 כבעלת האתר והמפרסמת, לבין אחריות הנתבע 2 המשמש כנושא משרה אצל הנתבעת 1, אשר לו אחריות מופחתת ביחס אליה, ולכך יש לתת ביטוי בשיעור הפיצוי שיפסק כנגדם, לטובת התובע.
היקף ההפרה – אמנם מדובר באתר אינטרנט שהינו מקומון, ומכאן שפוטנציאל החשיפה שלו הוא מקומי ולא ארצי, אך כעולה מכתב התביעה על פי פרסומיה של הנתבעת 1 בעצמה, מספר הכניסות לאתר נושק למיליון כניסות בחודש. עובדה זו לא הוכחשה על ידי הנתבעים. לפיכך, היקף החשיפה הינו משמעותי ביותר ובהתאם גם עומק הפגיעה בזכויות.
משך זמן ההפרה – קודם להגשת התביעה, כשלושה חודשים וחצי לאחר הפרסום, הסירו הנתבעים את התמונה מן האתר והחליפו אותה בתמונה אחרת. בית המשפט קבע כי עובדה זו נזקפת לזכותם ומשמשת שיקול לקולא, בבחינת שיעור הפיצוי.
מהות הזכות שהופרה – בית המשפט קבע כי יש לקחת בחשבון שמדובר בהפרה גם של הזכות הכלכלית וגם של הזכות המוסרית של התובע בתמונה. מנגד, יש לזקוף לזכות הנתבעים את העובדה ששמרו על זכות התובע לייחוס. שיקול נוסף לקולא, היא העובדה שעריכת היצירה על ידי הנתבעים נעשתה באופן דומה לעריכתה המוקדמת יותר של אתר "mynet רחובות", אשר לא זכתה להתנגדות כלשהי מצד התובע.
התנהלות הנתבעים טרם פרסום התמונה – הנתבעים פעלו בהתאם לחובת הייחוס, כלומר דאגו לרשום את שמו של התובע לצד התמונה. עם זאת, הנתבעים לא טרחו לברר את הרשאתו של התובע לשימוש בתמונה, וכן ביצעו בה עריכה. לפיכך, הנתבעים ידעו שלתובע זכויות היוצרים בתמונה אך נמנעו מלבצע בדיקה פשוטה לבירור הרשאתו לשימוש בה. בהתנהלותם זו, פעלו הנתבעים בחוסר תום לב תוך הפרת זכויותיו של התובע, כיוצר על יצירתו.
התנהלות הנתבעים לאחר פרסום התמונה – התובע שלח לנתבעים מכתב שבו עמד על כך שזכויותיו הופרו. הנתבעים לא הגיבו למכתב זה תגובה בכתב.
התנהלות הנתבעים במסגרת ההליך המשפטי – כבר במסגרת התנהלות הנתבעים במסגרת ההליך המשפטי: כבר במסגרת קדמי המשפט, התברר כי אין בידי הנתבעים ראיה לכך שניתנה הרשאתו של התובע להכללת התמונה במאגר התמונות של רשת המקומונים. בנסיבות אלו, הציע בית המשפט (יותר מפעם אחת), כי הנתבעים ישקלו להגיע לפשרה עם התובע, ולחלופין להסמכת בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, זאת על מנת לייתר את הצורך במיצוי ההליך המשפטי ולחסוך במשאבי זמן וכסף של הצדדים. התובע הסכים להצעת בית המשפט והציע כי הצדדים יטענו על בסיס כתבי הטענות והראיות שהוגשו על מנת לייעל את ההליך, אולם הנתבעים עמדו על חקירתו הנגדית של התובע והציגו גישה לעומתית. בית המשפט כי אין אלא להצר על גישתם זו של הנתבעים, אשר אילצה את התובע לנהל את ההליך עד תום. בית המשפט ראה בהתנהלות הנתבעים ככזו שיש בה בכדי להשליך על שיעור הפיצוי המתאים, מכיוון שעולה ממנה העדר קבלת אחריות מוחלט על מעשיהם ומחדליהם, לכל אורך הדרך, תוך הטלת רפש בתובע ובאי כוחו, והכל ללא כל תימוכין או יסוד שבדין או בעובדה לטענות אלו.
היקף הנזק לתובע ומנגד הרווחים לנתבעים – לא הובאו בפני בית המשפט ראיות או נתונים בנושאים אלו ולפיכך הסביר בית המשפט כי אינו יכול לקבוע כל ממצא בהקשר זה.
השימוש בתמונה – כאמור, בית המשפט קבע כי העובדה שהתמונה צורפה לידיעה הקוראת לאירוח חיילים בליל הסדר, אינה עולה כדי ההגנה של "שימוש הוגן". עם זאת, בית המשפט קבע כי יש בעובדה זו כדי להשליך על שאלת שיעור הפיצוי, שכן אין דימו של שימוש שכזה ביצירה, כשימוש בה לצורך מסחרי גרידא.
במכלול השיקולים ובשים לב לשיעורי הפסיקה בנסיבות דומות, בית המשפט קבע כי יש להעמיד את שיעור הפיצויים בגין הפרת זכויותיו של התובע בתמונה (לרבות זכותו המוסרית), בסך של 30,000 ₪ כנגד הנתבעת 1 ו – 15,000 ₪ כנגד הנתבע 2.
