תביעה שהוגשה על ידי צבי קרפל כנגד די.פי.סי. מובייל בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופט דר' עדי זרנקין. ביום 9.6.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: הצדדים הקימו מיזם משותף, מיזם שבמסגרתו פותחה תוכנת מחשב אשר כללה גרסה חדשה ומשופרת של תוכנה שהיתה בבעלות הנתבעת (תוכנת מור 2000). התוכנה החדשה היא תוכנה בתחום משרדי הנסיעות אשר שמה יהיה "אוריקה".
לאחר פיתוח תוכנת אוריקה, נקלע המיזם המשותף לקשיים עקב מחלוקת בין הצדדים. בשל מחלוקת זו, ולאחר שהוגשה התביעה דכאן, ביום 12.5.13 התקיים הליך "במבי" (BMBY) למכירת הזכויות במיזם המשותף, בסופו רכש התובע את מלוא הזכויות במיזם בתמורה של שקל אחד, כנגד כל חובות המיזם.
לטענת התובע, על פי סעיף 4.4 בהסכם שנחתם בינו לבין הבעלים של הנתבעת (מר שושא), הוסכם בין הצדדים כי כל פיתוח של תוכנת מור 2000, לאחר החתימה על ההסכם, יהא שייך למיזם המשותף.
לטענתו, על אף האמור בהסכם, הוא גילה לתדהמתו, כי הנתבעת עושה שימוש אסור בפיתוחים של תוכנת מור 2000 ומשווקת אותה לגורמים מסויימים בענף התיירות.
בתצהירו, פירט התובע הפרות נטענות של הנתבעת, והצביע על מספר פיתוחים שנעשו לטענתו בתוכנת מור 2000, אשר הותקנו ונמכרו ללקוחות של הנתבעת, לאחר מועד החתימה על ההסכם.
לטענת התובע, הנתבעת במעשיה הפרה את זכות היוצרים שלו במיזם, וכן הפיקה רווח אסור ממכירה של נכסי המיזם ללקוחותיה.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. התובע לא הוכיח כי נעשה שימוש בתוכנה שבבעלותו.
בנוסף נפסק כי התובע יישא בשכ"ט עורך דינה של הנתבעת, בסך של 20,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
זכויות בתוכנה המקורית בהתאם להסכם
בית המשפט בחן האם ההסכם שלל את זכותה הקניינית של הנתבעת במור 2000 המקורית. אם ימצא כי ההסכם לא שלל את זכותה הקניינית של הנתבעת במור 2000 המקורית, הרי שהנתבעת רשאית לפתח את תוכנת מור 2000 המקורית ולשווקה ללקוחותיה, ואין בכך משום הפרה של זכויות התובע.
נפסק כי ההסכם בין הצדדים לא שלל את זכותה הקניינית של הנתבעת במור 2000 המקורית. הנתבעת העניקה ל CPU ולמיזם הרשאה בלתי מוגבלת בזמן לשימוש בתוכנת מור 2000 המקורית, אך היא מעולם לא העבירה את זכויות הקניין רוחני שלה במור 2000.
זכויות קניין רוחני, ובכללן זכויות יוצרים, הן זכויות קנייניות לכל דבר, אשר על פי הדין מכירתן נעשית בהסכם בכתב, ובדרך כלל, בתמורה (ראו סעיף 37(ג) בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 ("חוק זכות יוצרים"), אשר קובע, בין היתר, כי חוזה להעברת זכויות יוצרים טעון מסמך בכתב), ולו היו מסכימים הצדדים כי זכויות הקניין הרוחני במור 2000 יעברו מהנתבעת למיזם, חזקה שהדבר היה מוצא ביטוי בהסכם. בהקשר זה לא למותר לציין, כי ההסכם נחתם בין מר שושא לתובע, כאשר הנתבעת לא הייתה צד לו.
זאת עוד: כאן המקום להדגיש, כי תוכנת מחשב הינה "יצירה ספרותית" המוגנת על פי חוק זכות יוצרים, וכי החוק הנ"ל מעניק לבעל זכות היוצרים את הזכות הבלעדית לעשות ביצירה (או בחלק מהותי ממנה) את הפעולות שהוא מונה בסעיף 11. כך זכאית הנתבעת, בין היתר, להעתיק, לפרסם, לעשות יצירה נגזרת בתוכנה ועוד. העובדה כי ההסכם העניק לתובע הרשאה בלתי מוגבלת לשימוש בתוכנת מור 2000 המקורית, אינה מורידה או מעלה לעניין זכות הבעלות בתוכנה, שנותרה כאמור בידי הנתבעת.
גם לתובע היה ברור כי זכויות הקניין הרוחני במור 2000 נותרו בידי הנתבעת, וכי למיזם ניתנה הרשאה בלבד להשתמש במור 2000, וזאת ללא תמורה וללא מגבלת זמן.
מן האמור לעיל עולה, כי לנתבעת זכויות הקניין הרוחני בתוכנת מור 2000 המקורית, ועל כן היא רשאית לפתח, לשנות ולתקן את התוכנה בהתאם לצרכיה, בהתאם לדרישות לקוחותיה, וכן היא רשאית לעשות כל פעולה שהחוק מתיר, ואין בכך משום פגיעה בזכות כלשהי של התובע.
ההסכם, אם כן, העניק למיזם, ומשכך לתובע, את זכויות הקניין הרוחני בתוכנת אוריקה בלבד, ואילו זכויות הקניין הרוחני בתוכנת מור 2000 המקורית נותרו בידי הנתבעת.
האם הופרו הזכויות בתוכנה החדשה?
משאלו הם פני הדברים, כעת יש לבחון הוא האם הנתבעת עשתה שימוש אסור באוריקה או במור 2000 החדשה שנוצרה לצורך המיזם אוריקה.
נפסק כי התובע לא הביא ראייה לתמוך בטענה כי הנתבעת השתמשה במור 2000 החדשה שנוצרה במסגרת המיזם.
כל הניירת שצורפה לתצהירו של התובע כלל אינה רלוונטית לעניין, שכן היא עוסקת במור 2000 המקורית ואין לה כל קשר למיזם. התובע לא הציג, ולו בראייה אחת, מהי תוכנת אוריקה, כן הוא לא השווה בין תוכנת אוריקה לבין מור 2000, שזו השוואה מתבקשת, ומן הניירת שהוצגה לא ניתן ללמוד מה קיים בתוכנת אוריקה, ומקל וחומר לא ניתן ללמוד אם הנתבעת עשתה בה שימוש.
