תביעה שהגישה חברת פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ כנגד חברת Amazon .com.inc, מעבדות קסמי מלכת שבא – מוצרי קוסמטיקה מים המלח בע"מ, AAA Invest net.Ltd, ישראל נטגייד בע"מ וחסיה סטבינצקי. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת חנה פלינר. ביום 19.3.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.
העובדות: בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט שניתן במעמד צד אחד על-ידי כב' הרשמת נחליאלי-חיאט.
בכתב התביעה כאמור טוענת פרימייר ים המלח כנגד כל המשיבות כולן כי הן מפרות את סימן המסחר הרשום שלה, כאשר הן מוכרות את מוצריה ומציגות עצמן כמשווקות מורשות של פרמייר, כי הן מפרות את זכויות היוצרים והזכויות המוסריות, בין היתר, על-ידי שימוש בשמה של פרימייר והצגת תמונותיה ללא רשות, כי התנהלות המשיבות עולה כדי גניבת עין.
התובעת טוענת שאתר האינטרנט של אמזון מאפשר למשווקים שונים לשווק מוצרים ללא כל פיקוח תוך פגיעה בזכויותיה ומונעת ממי שנפגעו זכויותיו למצות את הדין עם הגורם המפר על ידי כך שהיא מסתירה את פרטי הגורמים המפרים.
פרימייר פנתה לאמזון במכתב דרישה בו טענה כי גורמים שאינם מורשים משווקים את סחורתה, אגב הפרת זכויותיה. פרימייר ים המלח טוענת כי גם לאחר שפנתה לאמזון במכתב הדרישה אמזון לא פעלה על מנת להסיר את המחדל.
בכל הנוגע לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי מפנה פרימייר לחלופות 500(6), 500(7), 500(10). בכל הנוגע להיות בית המשפט בישראל הפורום הנאות, מפנה פרימייר ים המלח למבחנים שגובשו בפסיקה וטוענת כי במקרה הנדון מירב הזיקות מצביעות על כך כי הפורום הנאות הוא בישראל, הן מאחר והנזק נגרם בישראל והן מאחר ומקום מושבם של כל יתר בעלי הדין מלבד אמזון הוא בישראל. פרימייר ים המלח טוענת שלאמזון צריכה להיות ציפייה סבירה כי יהיה עליה לנהל הליכים משפטיים מחוץ לארה"ב, ובישראל בפרט, שכן רבים עושים את השימוש בשירותיה.
אמזון הגישה בקשה לביטול היתר ההמצאה ומכאן ההליך שלהלן.
תוצאות ההליך: הבקשה לביטול היתר המצאה התקבלה, היתר ההמצאה מחוץ לתחום מבוטל. בית המשפט לא הכיר בתקפות ההמצאה שבוצעה. בית המשפט סבר כי אין בידי פרמייר עילת תביעה טובה כנגד אמזון, אם בכלל קיימת עילה שכזו; לא מתקיימת חלופה מחלופות תקנה 500 לתקסד"א; בנוסף ולחלופין ישראל אינה הפורום הנאות בנסיבות העניין. לא זו אף זו, יש ממש בטענות אמזון בדבר אי הדיוק שבהצגת העובדות שבבקשה, דבר המעיב על קבלת הסעד המבוקש.
בנוסף נפסק כי פרמייר תשלם לאמזון הוצאות משפט בשתי הבקשות שהוגשו בסכום של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.
הערעור: ביום 19.4.2015 הגישה פרימייר ערעור על ההחלטה הראשונה לבית המשפט המחוזי (ע"ר 28760-04-15, [פורסם בנבו] השופטת ע' צ'רניאק). ביום 21.5.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטה הראשונה תבוטל בכל הנוגע להכרעה בשאלת תוקפו של היתר ההמצאה שניתן בכנס, והורתה לדון בסוגיה זו בשנית, בשל כך שלפרימייר לא ניתנה הזדמנות מלאה לטעון בעניין. זכות הערעור של פרימייר על ההחלטה בעניין ביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום נשמרה.
ההחלטה השנייה: ביום 19.7.2015, לאחר שהתקיים דיון מחודש לעניין ההמצאה שבוצעה בכנס, קבעה הרשמת כי אין מקום לשנות מן ההחלטה הראשונה. הרשמת קבעה כי תיקון מס' 2 לתקנות משנת 2013 (להלן: תיקון מס' 2) החמיר את המבחנים לביצוע המצאה למורשה, כך שנדרש כי היא תבוצע למורשה העוסק אותה שעה בעצמו מטעם הנתבע בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט. בהמשך לכך, נקבע כי פרימייר לא הוכיחה כי הקשר בין AWS לבין אמזון מקיים את הדרישה לעניין "אותו העסק או אותה העבודה" לפי תקנה 482 לתקנות.
הערעור השני: גם על ההחלטה השנייה הוגש ערעור שהתקבל וראו לעניין זה ע"ר 34510-09-15.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
המצאה מחוץ לתחום השיפוט
המצאה מחוץ לתחום השיפוט נדרשת מקום שהנתבע אינו כפוף לשיפוט המדינה מחמת שאינו מצוי בגבולותיה ובית המשפט אינו יכול לרכוש בעניינו סמכות שיפוט באחת מדרכי ההמצאה הקבועות בתקסד"א. הוראת תקנה 500 לתקנות עניינה ב"המצאה מחוץ לתחום השיפוט" ובה נקבעה רשימה סגורה של עילות, אשר בהתקיים אחת מהן לפחות מוסמך בית המשפט להרחיב את יריעת השיפוט בדרך של מתן היתר להמצאת הזמנה לדין מחוץ לגבולות המדינה לנתבע זר.
על המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט להראות כי עניינו בא למצער בגדר אחת העילות המנויות בתקנה 500 לתקסד"א וכי עומדת לו עילה לגופו של ענין – "תביעה הראויה לטיעון" – "שאלה רצינית" שיש לדון בה. בענין זה רמת ההוכחה הנדרשת נמוכה מזו שבהליך האזרחי וכל תכליתה למנוע הרחבת סמכות השיפוט בתביעות שהינן טורדניות או תביעות סרק. בהתקיים אחת או יותר מהחלופות המנויות בתקנה 500 לתקסד"א רשאי בית המשפט להתיר המצאת כתבי בי- דין אל מחוץ לתחום המדינה. עם זאת, לבית המשפט מסורה סמכות שבשיקול דעת אם להתיר את ההמצאה, כאשר בין שיקוליו יביא את שאלת "נאותות הפורום" – האם בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה. שאלת "נאותות הפורום" תוכרע על יסוד בחינת מכלול הנסיבות, לרבות מירב הזיקות.
עילת תביעה טובה: הטלת אחריות על ספק שירותי אינטרנט: נוהל הודעה והסרה
אמזון הינה כאמור חברה זרה המפעילה אתר אינטרנט המספק לגולשים שירותים שונים והינה ספקית שירותי אינטרנט ותוכן. כדי להטיל אחריות על ספק שירותי אינטרנט, נדרש הצד הנפגע לפעול בהליך הדרגתי כפי שנקבע בפסק הדין בעניין ת"א (כ"ס) 7830/00 בורכוב נ' פורן (2002) [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] אליו הפנתה התובעת בעצמה בסעיף 18 לסיכומיה (להלן: "פס"ד בורכוב") : "לכן הייתי סבור, כי ראוי לחייב את ספק שירותי האינטרנט בגין פרסום פוגע שנעשה ע"י צד ג' במסגרת אותם שירותים שנותן הספק – רק אם וכאשר הצד הנפגע מתלונן על כך בפני הספק ודורש במפורש את הסרת הפרסום הפוגע ; ורק אם הפרסום אכן פוגע ואסור על-פניו ; ורק כאשר יש לספק יכולת למנוע זאת באופן סביר. זהו מבחן משולש ומצטבר – של ידיעה בפועל, ושל ודאות הפגיעה, ושל אפשרות מניעתה".
עילת תביעה טובה: מכתב התראה שלא בהתאם לפרוצדורה נהוגה באתר
במקרה הנדון התברר כי פרמייר ים המלח הסתפקה במשלוח מכתב הדרישה לאמזון. מכתב הדרישה שנשלח אינו תואם לכאורה לפרוצדורה הנקוטה באתר. בת.א (ת"א) 1963-05-11 אווא פיננסים נ' יעקב ארמונד מלכה (2011) [פורסם המאגרים], [פורסם בנבו] שם נקבע בין היתר כי במקרה בו מתקשר אדם בהסכם אינטרנטי מקוון, שכל תנאיו גלויים בפניו והוא מאשר את הסכמתו להם, ניתן להחיל את ההלכה שנפסקה ביחס לחוזה רגיל, לפיה אדם החותם על הסכם מחויב בתנאיו ומוחזק כמי שקראם והסכים להם. במקרה הנדון סבר בית המשפט כי פרמייר ים המלח, בין בהיותה מפרסמת באתר אמזון ובין כשפעלה כלקוח (עת הזמינה את המוצר), ידעה או היה עליה לדעת על הפרוצדורה המתחייבת; בית המשפט סבר כי היה על פרמייר ים המלח לפעול בהתאם לפרוצודורה זו, בטרם מגישה היא תביעה משפטית כנגד אמזון בתחומי מדינת ישראל; נפסק כי פס"ד בורוכוב המצוטט לעיל, היה עליה לפעול על פי המוסכם בין הצדדים ולאפשר לאמזון לאתר את אותם גורמים מפרים לכאורה, לערוך את הבירור הנדרש ולפעול להסרתם, במידת הצורך. נפסק כי אם לא פעלה פרמייר ים המלח בדרך המתחייבת והמוסכמת, לא קנתה היא את זכות התביעה.
בנוסף ולחלופין, ואם יטען כי לא נכרת חוזה במקרה הנדון, נפסק כי לא הוכחה טענת פרמייר לפיה מייל התשובה לא התקבל. כאמור אמזון צירפה את מייל התשובה, בו תודרכה פרמייר ים המלח כיצד עליה לנהוג.
עילת תביעה טובה: היקף אחריות של פלטפורמת מסחר לפעולות מפרות
גם אם לא תתקבל טענה זו, סבר בית המשפט כי אין בידי פרמייר ים המלח עילת תביעה טובה כנגד אמזון, הן במישור הראייתי והן במישור המהותי. במישור העובדתי, כל שצורף בתמיכה היא אותה רכישה שנעשתה מחברת קווין אוף שיבה. אין מחלוקת שמדובר במוצר שנשלח מישראל. אמור מעתה – הראיה היחידה שצורפה היא רכישת מוצר ישראלי; אותו מייצרת חברה ישראלית; שלכל היותר חברה ישראלית אחרת ביצעה הפרה (אם בכלל); ושנשלח מישראל. לא הוכחה ההפרה הנטענת שאמזון פעלה כמאחסנת הסחורה ו/או כמשלחת הסחורה, אלא כפלטפורמת מסחר בלבד.
לא די בעובדה שאמזון מהווה פלטפורמת מסחר ושישראלים נוהגים להזמין את מוצריה, כדי להקים אחריות לכל פרסום מוצר באשר הוא. לא זו אף זו, נפסק כי פלטפורמת מסחר זו נועדה בראש ובראשונה להזמנת מוצרים מחו"ל שאינם מיוצרים בישראל או הזמנת מוצרים ישראלים לחו"ל שאחרת אין כל היגיון בשימוש באתר זה.
עת נתבעות בישראל חברות ענק, מכוח הפרסום באינטרנט, יש לבחון היטב אם אכן קיימת עילה תביעה טובה לבירור והאם אין מדובר בחיפוש אחר כיס עמוק או הד תקשורתי כזה או אחר. כאמור, לא די בעצם הפרסום עצמו כדי לבסס את אותה עילת תביעה. דומה כי בתי המשפט אכן נוהגים לבחון עניין זה היטב, וראו למשל פסק דינו של כב' השופט ענבר בת"צ (י-ם) 4091/10 אמל ג'ראיסי נ' גוגל ישראל בע"מ (2011) [פורסם במאגרים] שם קבע הוא כי אין בפי התובע "תובענה ראויה לבירור", כך גם השופטת עירית כהן בה"פ (י-ם) 12816-08-13 עמרי וייל נ' FACEBOOK INC.(2014) [פורסם המאגרים] [פורסם בנבו].
עילת תביעה טובה: סימני המסחר בישראל נזנחו
נפסק כי הטענות להפרות סימני המסחר לא זכו לעיגון ראייתי וחמור מכך, פרמייר ים המלח לא דייקה בהצגת העובדות. כל סמני המסחר של התובעת שהיו רשומים בישראל, נמחקו ו/או נזנחו ואינם קיימים עוד. מנגד, סימן המסחר של התובעת בארצות הברית קיים. יש לראות בחומרה את דרך הצגת הדברים מהם עולה כביכול שלפרמייר סימני מסחר רשומים בישראל, או למצער היה מקום לצרף את הרישום הנכון. כמו כן, דווקא זניחת סימני המסחר בארץ מלמדת על כך שפרמייר ים המלח מבקשת להגן על סימן המסחר שלה ועל המוניטין שלה בחו"ל ולא בארץ. דבר זה משליך גם על שאלת הפורום הנאות.
עילת תביעה טובה: ייבוא מקביל
בכל הנוגע לעניין שיווק מוצרים שלא על ידי מורשה, אזי לא הוכח בשלב זה שהמוצרים המשווקים באתר אמזון אינם מוצרים מקוריים. בית המשפט קיבל את טיעוני אמזון, בין היתר ביחס לפס"ד לייבוביץ', בכל הקשור לייבוא מקביל ולכך שלא ניתן למנוע מכירת מוצרים מקוריים המיובאים בייבוא מקביל לישראל. מכאן, שגם בעילה זו אין בפי פרמייר ים המלח עילה טובה.
חלופה על פי תקנה 500
ככל שיקבע כי בפי פרמייר ים המלח תובענה הראויה להתברר כנגד אמזון, יש לבחון כעת האם מתקיימת חלופה מחלופות תקנה 500 לתקסד"א.
ואלו שלושת החלופות לקיומן טוענת פרמייר ים המלח:
"(6) מבקשים צו מניעה לגבי דבר הנעשה או עומד להיעשות בתחום המדינה, או מבקשים למנוע או להסיר מטרד בתחום המדינה, בין אם מבקשים גם דמי נזק בקשר לכך ובין אם לאו;
(7) התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;
(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה" .
בכל הנוגע לתקנה 500 (6), לא סבר בית המשפט כי הסעד המבוקש מכוון כנגד דבר העומד להעשות בתחומי המדינה או שמדובר בהסרת מטרד בתחומי המדינה. הוא הדין לעניין תקנה 500 (7). בנסיבות העניין, כאשר אמזון הינה חברה זרה שמקום מושבה בארה"ב; שעסקיה מתנהלים מארה"ב, שהמוצרים יכולים להיות מוזמנים מכל מקום בעולם, הרי ככל שמדובר בעילת התביעה כנגד אמזון (להבדיל מהמשיבות האחרות), אין מדובר בעשה או במחדל או במטרד הנעשים בישראל. לא די בעובדה שהפרסום האינטרנטי הינו גם בישראל כדי לקבוע ההמעשה או המחדל נעשים בישראל.
כך למשל, בת"א 30847-12-13 דדון נ' OLIVIER CIAPPA ׁ ׁׁׁ(2014) [פורסם במאגרים], [פורסם בנבו] שאושר גם בערכאת הערעור ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום לתושב צרפת אשר נטען כי פרסם פרסום פוגעני המכוון כלפי תושב ישראל, התובע. איני סבורה כי יש לגזור גזירה שווה למקרה שלפנינו, בו אמזון היא רק פלטפורמת מסחר וה"מפרסם המפר", אם קיים, הם אותם משווקים לגביהם נטען כי אינם מורשים. בנוסף, אותו פרסום נטען אינו ממוקד מטרה ואינו מכוון לגורם ישראלי, אולי ההיפך הוא הנכון, שכן עמדתי כבר על חוסר ההיגיון שישראלי ירכוש מוצרים מישראל באמצעות אמזון.
כך גם בפס"ד וייל שצוטט לעיל, שם נקבע בין היתר כי:" נראה כי דברים אלה יפים אף לענייננו. כאשר מדובר במשתמש ישראלי, בחשבון ישראלי המתנהל בשפה העברית ובדף פייסבוק המתנהל בעברית, העוסק בנושאים הקשורים לציבוריות הישראלית ואשר המשתמשים הנוספים הנוטלים בו חלק פעיל רובם ככולם ישראלים, וכאשר בפועל המבקש נתקל בחסימה בשבתו בישראל, יש לקבוע כי החסימה הופנתה אליו בישראל (גם אם תיאורטית יכול היה לנהל את חשבונו באופן זהה מכל מקום אחר) ועל כן מדובר במעשה שנעשה גם בישראל ומתקיימת עילת המצאה". זה אינו המקרה שלפנינו, בו מדובר בפרסום בשפה האנגלית, אין כל גורם ספציפי אליו מכוון הפרסום, ודווקא הציבור הישראלי סביר שלא יביע כאמור התעניינות בשימוש בפלטפורמת מסחר זו לגבי מוצרי פרמייר ים המלח.
בכל הנגע לחלופה 500(10), אין כלל מקום לדון בה שכן פרמייר ים המלח טרם ביצעה מסירה כדין ליתר המשיבות ונראה כי אינה עושה כלל מאמצים לאת גורמים אלו. אם כך הדבר, אין כל תביעה הדורשת את נוכחות אמזון כבעל דין נכון או דרוש.
שאלת הפורום הנאות
גם אם פרמייר ים המלח היתה מתגברת על שתי המשוכות שלעיל, סבר בית המשפט כי ישראל אינה הפורום הנאות לבירור התביעה. ההלכה בעניין זה תומצתה ברע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD. ואח' (2012) [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] :" שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הבלתי נאות. תחילה יש לבחון האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול הנסיבות של המקרה. כלומר, יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת בין הצדדים, אליו מובילות "מירב הזיקות" הרלוונטיות (ראו רע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited [פורסם בנבו] (30.8.2009); רע"א 10250/08 קציב נ' ZAO raiffeisenbank [פורסם בנבו] (18.3.2010)); שנית יש לבחון מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך; שלישית יש לשקול שיקולים ציבוריים, ובעיקר מה הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה (ראו והשוו רע"א 2737/08 דלעיל). נדמה שההבדל בין המבחן הראשון לשלישי הוא שבעוד הראשון בוחן נתונים אובייקטיבים ביחס שבין האירוע שבמחלוקת לבין הפורום השיפוטי הדרוש, המבחן השלישי הינו אמירה נורמטיבית בדבר הצורך לדון בעניין מסויים בגבולותיה של המדינה".
בהתאם למבחנים שנקבעו לעיל: מדובר בנתבעת שהינה חברה זרה; מקום מושבה בארה"ב; הפרסום באתר נעשה מכוח התקשרות חוזית בשפה האנגלית; אמזון טענה, וטענה זו לא נסתרה, כי הדין החל הינו הדין האמריקאי ולא הדין הישראלי. אין כל היגיון בהחלת הדין הישראלי על אמזון, המשמשת כפלטפורמת מסחר למוצרים מכל קצוות תבל.
למעשה, כל הדברים שכביכול קושרים את התביעה לישראל אינם קשורים כלל לאמזון. העובדה כי מדובר בתובעת ישראלית, שמוצריה מיוצרים בישראל ושהרכישה נעשתה בישראל אינם קשורים כאמור את אמזון לתביעה ולא די בהם כדי להחיל עליה את הדין הישראלי או לחייבה להשפט בישראל. לא זו אף זו, דומה כי פרמייר ים המלח עצמה אינה מעוניינת בשוק הישראלי אלא האמרקאי/עולמי, וראו את זניחת סימני המסחר שלה בארץ ועמידתה על סימן המסחר בארה"ב בלבד. לפיכך, בכל הנוגע לטענות פרמייר ים המלח כנגד המשווקים המפרים, וככל שמדובר בגורמים ישראלים ו/או כאלו המצבעים את המשלוחים מישראל, דומה כי אין מניעה להחיל עליהם את הדין הישראלי ואת סמכות השיפוט בישראל. לא כך לגבי אמזון.
לאור כל האמור לעיל, ומאחר ואין בפי פרמייר ים המלח עילת תביעת טובה כנגד אמזון; לא מתקיימת אחת מחלופות תקנה 500 ובנוסף ולחלופין ישראל אינה הפורום הנאות לבירור התביעה, על כן הורה בית המשפט על ביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום.