בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי חברת לייבדיאנאס בע"מ ויגאל רוזנקרנץ כנגד קובי (סבח) שחר, גורני אינטראקטיב בע"מ, ג'יסייטס בע"מ, וירטואלבוקס בע"מ, מסך – פרסום אלקטרוני בע"מ, רותם אופיר ובזק בינלאומי בע"מ. הבקשה נדונה בבית המשפט העליון, בפני השופטת אסתר חיות. ביום 29.5.2014 ניתנה ההחלטה בבקשה.
העובדות: בקשה למתן רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' גינת) מיום 4.5.2014 ומיום 8.5.2014, בהן נדחו בקשות המבקשים למתן צווים לתפיסת נכסים ולמינוי כונס נכסים לחומרי מחשב.
המבקשת 1, חברת לייבדיאנאס בע"מ, פועלת כרשם מוסמך של שמות מתחם מטעם איגוד האינטרנט הישראלי. לייבדיאנאס טוענת כי הקימה מערכת טכנולוגית מקורית לרישום שמות המתחם המבוססת על קוד תוכנה המוגן בזכויות יוצרים ומהווה סוד מסחרי שלה. המבקש 2, מר יגאל רוזנקרנץ, והמשיב 1, מר קובי (סבח) שחר, היו בעלי מניות ודירקטורים בחברה. לטענת החברה שחר היה מעורב בפיתוח ובכתיבה של חלק ניכר מקוד התוכנה שלה ובעקבות סכסוך שפרץ בין רוזנקרנץ ושחר, רכש רוזנקרנץ את מלוא אחזקותיו וזכויותיו של שחר בחברה. המשיבה 2, חברת גורני אינטראקטיב בע"מ, מפעילת אתר אינטרנט המשמש לרישום שמות מתחם בשם BOX (להלן: אתר בוקס).
לטענת המבקשים, מבדיקה שערכו, הנתמכת בחוות דעת מומחה מטעמם, עלו אינדיקציות רבות לכך שרכיבים מהמערכת המופעלת באתר בוקס מבוססים על המערכת של החברה ומועתקים ממנה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי שחר אחראי לפעילות אתר בוקס, למעשי הפרת זכויות המבקשת ול"דליפת" סודותיה המסחריים, וכי נעשו מאמצים רבים להסתיר את מעורבותו בפעילות חברת גורני. המבקשים מוסיפים וטוענים כי זכויות היוצרים שלהם בקוד התכנה המשמשת את המערכת לרישום שמות המתחם וביצירות אחרות המוטמעות בו הופרו; סודותיה המסחריים של החברה נגזלו; וכי שחר הפר הן את ההסכם שכרת עם רוזנקרנץ והן את חובת האמון שלו.
המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לסעדים זמניים במעמד צד אחד וטרם פתיחה בהליך העיקרי, וביקשו את מינויו של עו"ד ירקוני כתופס נכסים לפי תקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולחלופין כי ימונה ככונס נכסים לפי סעיף 16(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 וזאת לצורך איתור והעתקת ראיות או מידע, לרבות חיפוש והעתקת חומר מחשב, הדרושים לבירור המחלוקת בין הצדדים.
החלטת בית המשפט המחוזי: בהחלטתו מיום 4.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' גינת) את הבקשה וציין כי עיין בבקשה והוא סבור כי אין מקום להעניק את הסעד במעמד צד אחד וטרם שהוגש הליך עיקרי. בהחלטתו מיום 8.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון מחדש. בית המשפט ציין כי הסעדים הינם מרחיקי לכת, ובשים לב לתשתית העובדתית שהובאה לפניו בשלב הנוכחי, אין זה מן הראוי ליתן סעדים אלה על פי צד אחד בלבד במקרה הנוכחי.
בית המשפט הוסיף כי במצב הדברים הנוכחי, היקפם של סודות המסחר, התוכנות המוגנות בזכויות יוצרים, והיוצר של תוכנות אלה אינו ברור ולפי סעיף 31 לכתב התביעה המבקשים נמנעים לפרט את הסודות המסחריים שנגזלו מהם ובהם קוד המקור של המערכת השייכת לחברה.
עוד נקבע כי אם המבקשים סבורים שניתן להסיק מסקנות מפעילותם הגלויה של המשיבים, אין צורך בסעדים הללו ובהנחה שיש בסיס לטענות המבקשים, יעבור נטל ההוכחה אל המשיבים להוכיח כי העובדות הנוגעות לפעילותם שמורות בידיעתם המיוחדת. בית המשפט ציין כי העובדה שמרבית פעילות המשיבים מתבצעת באמצעות תוכנות מחשב, כמקובל במשק, אינה מצדיקה ליתן את הסעדים במעמד צד אחד וכי אמנם אין ספק שתפיסת החומרים תקל על המבקשים לנהל את המשפט אולם השאלה הנבחנת בשלב זה הינה האם להתיר את התפיסה טרם שנשמעה עמדת הצד שעלול להיפגע, ועל שאלה זו, כך נקבע, יש להשיב בשלילה.
טענות בערעור: לטענת המבקשים החלטותיו של בית המשפט המחוזי יאפשרו למשיבים להעלים ראיות באמצעות שינוי קוד התכנה באופן בלתי הפיך. לטענת המבקשים, ברירת המחדל היא לדון בבקשה במעמד צד אחד אלא אם נקבע שקיום הדיון במעמד הצדדים לא יסכל את מתן הצו, ובית המשפט לא קבע כן.
תוצאות ההליך: נפסק כי דין הבקשה להידחות. התשתית העובדתית שהניחו המבקשים אינה מצדיקה את מתן הצו.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
התערבות ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן סעדים זמניים
כידוע אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (רע"א 8843/09 סטרוד נ' אשכנזי (5.11.2009); רע"א 1608/13 קרויז נ' אמיתי (8.4.2013)). המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.
מינוי כונס נכסים לחומרי מחשב – צו "אנטון פילר"
תקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי מתירה לבית המשפט למנות אדם לשם ביצוע חיפוש, צילום, העתקה או תפיסה של נכסים המהווים ראיות או הדרושים לבירור התובענה "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש ממשי שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך". צו זה, המכונה גם צו "אנטון פילר", הינו מן הסעדים הדרסטיים שבית משפט מוסמך להעניק והפעלתו כרוכה בפגיעה בפרטיות, בחדירה לרשות הפרט, בסיכון לחשיפתם של סודות מסחריים ובפגיעה בפעילות העסקית, עד שאף כונה בפסיקה האנגלית "נשק גרעיני".
ככלל יינתן צו זה במעמד צד אחד, ועל כן נקבע כי מתן צו כזה מחייב זהירות רבה ומיוחדת מצידו של בית המשפט (ראו: תקנה 366(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ, פסקה 10 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (10.4.2007); רע"א 8459/11 אגיאר נ' פרזנטי, פסקה 5 להחלטתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (5.2.2012); גורן, 1044).
נפסק כי בית המשפט המחוזי החליט כאמור, כי במקרה הנדון אין מקום למתן הסעד הזמני אותו ביקשו המבקשים במעמד צד אחד.
החלטה זו התבססה, בין היתר, על כך שהתשתית העובדתית שהניחו המבקשים אינה מצדיקה זאת וכן על העובדה כי לפי גישת המבקשים עצמם ניתן להסיק מסקנות לחובת הנתבעים כבר מפעילותם הגלויה.
בית המשפט לא ראה מקום להתערב בהחלטה זו.
נפסק כי הראיות אותן צירפו המבקשים לבקשתם, ובפרט חוות דעת המומחה מטעמם מעלה כי הקוד הגלוי של אתר בוקס מצוי בידם וחוות דעת המוכיחה, לשיטתם, כי במידה כזו או אחרת המערכת של אתר בוקס כוללת שורה של חלקים שהועתקו מהמערכת של המבקשים. בנוסף, לשיטתו של המומחה מטעמם הקוד הסמוי נדרש לא על מנת לקבוע האם בוצעה העתקה אלא על מנת לקבוע את היקפה. עולה, אפוא, כי אף אם תבוצע פעולה דרסטית של מחיקת קוד האתר או שינויו, היא אינה צפויה לסכל את ניהול ההליך. זאת ועוד, המבקשים לא הביאו ראיות כי קיים חשש ממשי שהקוד הסמוי יושמד או ישונה, ונראה כי עובדת היותו של אתר בוקס כלי שירות הנגיש לציבור הרחב ברשת האינטרנט, מקהה במידת מה את החשש שעם היוודע עניין הגשת הבקשה למתן סעד זמני ועד לדיון במעמד הצדדים תבוצענה פעולות למחיקת הקוד של האתר "בלחיצת כפתור" (השוו: סעיף 17 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999).
בשולי הדברים צויין, כי בעל דין הנוקט פעולה מכוונת להעלמת ראיות, נוטל סיכון כי פעולות אלו יתגלו ויפעלו לחובתו (ע"א 444/73 המועצה המקומית נשר נ' חברת דנו הישראלית בע"מ, פ"ד כח(2) 356, 358 (1974)).
