תביעה שהוגשה על ידי יעל אשד כנגד יותר מחברים בע"מ ובעליה: עדי גילמן ונעם שניר. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב , בפני השופט גדעון גינת. ביום 3.11.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: עיקרה של התובענה טענה להפרת זכות יוצרים חומרית ומוסרית בגין נטילת מאמר שכתבה התובעת, פרסומו באתר האינטרנט של הנתבעת 1 והפצתו בדואר אלקטרוני ללקוחות המנויים לאתר.
התובעת דרשה פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים והזכות המוסרית וכן, בגין עילות נזיקיות ועשיית עושר ולא במשפט.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק פיצוי בגין הפרת זכויות התובעת מכוח חוק זכות יוצרים בסך של 20,000 (עשרים אלף)₪.
בנוסף, הנתבעים חויבו לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
פרסום מאמר באתר המאפשר שימוש חופשי במאמרים
לטענת הנתבעים, מכיוון שהתובעת פרסמה את המאמר באתר www.maker.co.il המאפשר לעשות שימוש חופשי במאמרים, היא ויתרה בכך על זכויות היוצרים ביצירתה.
לעניין זה קבע בית המשפט קי בתנאי השימוש באתר www.maker.co.il, נקבע כי ניתן היתר להשתמש באופן חופשי בתכני האתר וללא כל צורך ברשות מערכת האתר ו/או יוצר המאמר, אך יחד עם זאת, נקבע מפורשות, כי "גולש שהחליט להשתמש בתכנים שבאתר מקבל על עצמו וללא סייג את ההתחייבויות הבאות: פרסום שם המחבר כפי שמופיע באתר, שמירת הקישורים המופיעים במאמר פעילים ככתבם וכלשונם לרבות כתבת הפניה, שלא לעשות כל שימוש הנוגד את החקיקה הפעילה במדינת ישראל או בתכנים".
לפיכך נפסק כי משפרסמו הנתבעים את יצירתה של התובעת ללא אזכור שמה ובשינוי הכותרת של המאמר, פעלו הנתבעים בניגוד לתנאי השימוש שנקבעו באתר ודין טענתם להידחות.
אחריות מנהלים ובעלים להפרות זכות יוצרים
נפסק כי על מנת להוכיח עילות תביעה אישיות כנגד האורגנים, נדרשה התובעת להוכיח כי יסודות העוולה של הפרת זכויות היוצרים ביצירתה מתקיימים אצל כל אחד מהנתבעים, כפי שנקבע בע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן פ"ד לה(4) 253, 259 (פורסם בנבו, 17.8.81).
נפסק כי תנאי זה מתקיים בענייננו, הנתבעים 2-3 הם אלה המפעילים את הנתבעת 1 ולא הובאו מצידם ראיות המבהירות את הדרך והאופן שבו פורסם המאמר באתר האינטרנט על כן עליהם לשאת באחריות אישית בגין הפרת זכות יוצרים, כמעוולים, בהנחה שהוכחה הפרת זכות היוצרים הכלכלית והמוסרית של התובעת.
הגנת זכות יוצרים על מאמר
על פי סעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, זכות היוצרים תינתן לחמישה סוגים של יצירות וזו לשונו: "יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי".
"יצירה ספרותית" פורשה כ"יצירה המבוטאת בכתב" בסעיף 1 לחוק ומאמר, מעצם טיבו, הוא בגדר "יצירה ספרותית".
כדי לקבוע שהמאמר בו עסקינן הוא יצירה ספרותית מקורית, ההלכה הפסוקה נוטה לפרש מקוריות בהרחבה, כך שאין צורך בחדשנות או באיכות יצירתית ודי בעמידה בדרישה כי היצירה לא הועתקה מאחר. נפסק כי המאמר הוא יצירה ספרותית מקורית ונופל להגדרה של יצירה מוגנת מכוח החוק.
בעלות בזכות היוצרים
יוצר היצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, על פי סעיף 33(1) לחוק. זכות זו מקנה לבעליה את הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, מגוון שימושים פומביים ומסחריים, בהתאם לסעיף 11 לחוק (להלן: "הזכות החומרית").
זכות מוסרית במאמר – הזכות לקבל קרדיט
זכות היוצרים כוללת גם זכות אישית, אשר לא ניתנת להעברה וזו מוענקת ליוצר היצירה, ולפיה הוא זכאי לכך, ששמו ייקרא על יצירתו וכי לא יוטל פגם ביצירתו, בהתאם לסעיפים 45 ו – 46 לחוק, להלן: "הזכות המוסרית" droit moral.
נפסק כי המאמר הוא יצירה מקורית פרי עטה של התובעת ומשלא הוכח אחרת על ידי הנתבעים, יש לראות בתובעת כבעלת זכויות היוצרים במאמר.
נפסק כי זכותה המוסרית של התובעת הופרה. בהעתקת היצירה ופרסומה ללא ציון שמה של התובעת, היפרו הנתבעים את זכותה המוסרית של התובעת ביצירתה לפי סעיף 46(1) לחוק. כמו כן, הופרה זכותה של האחרונה גם לפי סעיף 46 (2), מאחר שניתן לראות בשינוי כותרת המאמר כשינוי שעלול להשפיע על התייחסות הקורא ליצירה כולה ויש בו כדי לפגוע בכבודה של התובעת.
הפרת זכות יוצרים
נפסק כי המאמר הועתק, לאתר האינטרנט של הנתבעת 1 והועמד לרשות הציבור, ללא הסכמתה של התובעת, בלא ציון שמה ובשינויים מספר שנעשו בו.
נפסק כי המאמר שפורסם באתר הנתבעת 1, הוא בגדר עותק של היצירה, כאמור בסעיף 12 לחוק.
לענין זה, אזכר בית המשפט את הדברים שנאמרו בע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, כד (1) 825 , 830 (פורסם בנבו, 14.7.70):
" השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ושל דרגה. תשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי התרשמות של השופט מהיצירות בכללותן."
נפסק כי ניתנה גישה מלאה למאמר וקיים דמיון בתכנים, עד כדי זהות. בהתאם להלכה שנקבעה וצוינה לעיל ולאחר השוואת נוסח המאמרים, נפסק כי בוצעה פעולת העתקה על פי לשון סעיף 12(1) לחוק.
פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית
הכלל המנחה לקביעת פיצויים בגין הפרת זכות חומרית או זכות מוסרית, הוא סעיף 56 לחוק. בהתאם לסעיף 56(א) לחוק, אם הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
בסעיף 56(ב) מונה המחוקק את השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול עת קביעת סכום הפיצוי, כאמור:
"(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
(ד) השר רשאי, בצו, לשנות את הסכום הקבוע בסעיף קטן (א)."
בהתבסס על השיקולים דלעיל, נפסק כי:
א. המדובר במאמר אחד בלבד, אשר פורסם על ידי התובעת עצמה גם באתרים הפתוחים להעתקה, בתנאים, ללא כל צורך נוסף בקבלת רשותה.
ב. המאמר פורסם באתר הנתבעת 1, כאחד מבין מאמרים רבים במגוון תחומים, אשר הועברו למנויי האתר.
ג. האתר של הנתבעת 1 אינו בגדר אתר מתחרה באתר של התובעת, מעצם היותו בעל מאפייני פעילות ועיסוק שונים.
ד. משך ההפרה הייה של מספר חדשים.
ה. הדעת נותנת שאם היה נגרם לתובעת נזק משמעותי, הייתה האחרונה מנסה להצביע על אי אלו נזקים ממשיים שנגרמו לה בפועל. סביר, עם זאת, להניח כי השימוש שנעשה במאמר התובעת, לרבות הפצתו למנויי האתר, עזר לנתבעים בהצגת אתרם כבעל תוכן משמעותי.
על כן נפסק פיצוי בגין הפרת זכויות התובעת מכוח חוק זכות יוצרים בסך של 20,000 (עשרים אלף)₪.
