זכות יוצרים ביצירה מעניקה שתי זכויות: האחת, הזכות החומרית, המאפשרת לבעל היצירה לשלוט ביצירה (למכור את היצירה, להשכיר את היצירה, להציג את היצירה, להשתמש ביצירה ועוד…) והשנייה, היא הזכות המוסרית ביצירה.
הזכות המוסרית ביצירה כוללת שתי תתי זכויות:
האחת, זכות ההורות – המופיעה בסעיף 45 לחוק זכות יוצרים לפיה: "זכות היוצר כי שמו יקרא על יצירתו בהקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין" – זכות זו מקנה ליוצר היצירה (להבדיל מהבעלים שלה) לקבל קרדיט ביחס ליצירה.
השנייה, זכות לשלמות – המופיעה בסעיף 46 לחוק זכות יוצרים לפיה: "זכות היוצר כי לא יהיה פגם ביצירתו או יעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".
החוק מייחד את הזכות המוסרית רק ליוצרי יצירות אמנותיות, דרמטיות, מוזיקליות וספרותיות (למעט תכנת מחשב). כלומר אין זכויות מוסריות בתקליט ובתכנת מחשב.
זכות מוסרית והיוצר
סעיף 45(ב) לחוק זכות יוצרים קובע כי: "הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר."
הזכות המוסרית הינה זכות אישית של יוצר היצירה (ולא של הבעלים ביצירה) ואינה ניתנת להעברה.
וויתור על הזכות מוסרית
כאמור בסעיף 45(ב) זכות מוסרית אינה עבירה, ואולם, בשורה של פסקי דין נקבע כי ניתן לוותר על הזכות המוסרית ולהציג יצירה ללא שם יוצרה (ראו: ה"פ (ת"א) 1380/95 עטיה נ' עיריית תל אביב (לא פורסם); רע"א 1780/98 הונדט נ' קווים חברה לפרסום בע"מ (פורסם בנבו)).
פיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית
סעיף 45(ב) לחוק זכות יוצרים קובע כי: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים".
סעיף זה קובע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת הזכות המוסרית, המחוקק יוצא מנקודת הנחה כי הוכחה של הנזק הלא ממוני והממוני שנגרם מהפרת זכות יוצרים בכלל וזכות מוסרית בפרט הינה הוכחה קשה ביותר ועל כן יצר הוא מנגנון של פיצוי ללא הוכחת נזק.
יודגש כי תובע אינו חייב לבחור במסלול זה לשם הוכחת הנזק שנגרם לו והוא רשאי לבחור במסלול של הוכחת הנזק הממשי שנגרם לו לשם קבלת פיצוי ממשי בגין הנזק שנגרם לו.
