רשם סימני המסחר נ׳ כביסקל - הסכם דו־קיום ורישום סימנים דומים (עליון)

בפסק הדין רע״א 5743/24 רשם סימני המסחר נ׳ חברת שירותי כביסקל בע״מ (נבו 10.4.2025), קיבל בית המשפט העליון, מפי השופט אלכס שטיין ובהסכמת השופטים נעם סולברג וחאלד כבוב, את ערעור רשם סימני המסחר וקבע כי הסכם דו־קיום בין בעלי סימנים דומים אינו שולל את סמכות הרשם להציב תנאים והגבלות לרישום. הרשם נדרש לכבד, ככלל, את ההסכמה המסחרית בין הצדדים, אך אינו רשאי להתעלם מסיכון ממשי להטעיית ציבור הצרכנים.

ההכרעה עסקה בסימן ״כביסקל״ של חברת שירותי כביסקל בע״מ, לעומת סימן המסחר הרשום ״כביסכל״ של חברת פרפיום קלין בע״מ. בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין המחוזי שאפשר רישום רחב יותר, והחזיר על כנה את החלטת רשם סימני המסחר: בסוג 3 הרישום של ״כביסַקל״ יוגבל למוצרי כביסה לשימוש מוסדי בלבד. בפסק הדין הובהר גם כי הגבלת פרטת הסחורות אינה שוללת בהכרח הגנה מפני הפרה ביחס לטובין מאותו הגדר.

הרקע לסכסוך: שני סימנים דומים בשוק מוצרי הכביסה

חברת שירותי כביסקל פועלת, לפי ממצאי ההליך, בתחום השכרת מכונות ומתן שירותי כביסה תעשייתיים מאז שנת 1967 בקירוב, וצברה מוניטין בקרב לקוחות מוסדיים. ביום 25.1.2022 הגישה בקשה לרישום הסימן ״כביסקל״, שעודכנה בהמשך. הבקשה נגעה לסחורות ושירותים בשלושה סוגים: סוג 3 למוצרי כביסה וחומרי כביסה; סוג 35 למכירת מכונות כביסה וציוד; וסוג 37 להשכרת מכונות, שירותי מכבסה ותחזוקה.

בפנקס סימני המסחר כבר היה רשום סימן מס׳ 337688, ״כביסכל״, של פרפיום קלין, ביחס לחומרי ניקוי וכביסה לשימוש ביתי בסוג 3. מחלקת סימני המסחר ראתה בדמיון שבין ״כביסקל״ ל״כביסכל״ עילה לסירוב לרישום לפי סעיף 11(9) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל״ב–1972, בשל החשש להטעיה.

המחלוקת התמקדּה בסוג 3. בקשת ״כביסקל״ התקבלה ביחס לסוגים 35 ו־37, ואילו בסוג 3 הועמדה לבחינה האפשרות לרישום מקביל בתנאים שיבדילו בין השימוש המוסדי לבין השימוש הביתי.

מה קבע הסכם הדו־קיום בין כביסקל לפרפיום קלין?

ביום 2.7.2023, לאחר העלאת ההשגה נגד הרישום, התקשרו החברות בהסכם דו־קיום. פרפיום קלין נתנה את הסכמתה לרישום ״כביסקל״; כביסקל התחייבה מצדה שלא לתקוף את כשירות רישומו של הסימן ״כביסכל״. השתיים התחייבו לפעול בתום לב למניעת הטעיית לקוחות ולהידבר אם יתעורר חשש לבלבול. ההסכם הותנה ברישום הסימן המבוקש.

אולם ההסכם לא כלל גבולות קונקרטיים לשימוש בסימנים, כגון חלוקת שווקים מחייבת, הגבלות על מוצרים או דרישות לעיצוב ולנראות הסימנים. מבחינת הרשם, הסתמכות על הצהרה כללית של הצדדים שלפיה לא צפויה הטעיה לא פתרה את החשש שבני אדם ייתקלו בעתיד בשני הסימנים במוצרי כביסה מאותו הגדר.

החלטת הרשם ופסק הדין במחוזי: שתי גישות להסכם

בהחלטת הרשם מיום 15.8.2023, שניתנה בבקשה לרישום סימן מס׳ 348173, הותר רישום הסימן בסוג 3 בכפוף לשני תנאים: הוספת ניקוד פתח לאות ק׳, כך שיירשם ״כביסַקל״, והגבלת מוצרי הכביסה לשימוש מוסדי בלבד. הרשם הביא בחשבון את המוניטין הנפרד של הצדדים ואת השימוש במקביל לאורך שנים, אך סבר שהסכם הדו־קיום אינו מסלק סיכון להטעיה בעתיד, בייחוד לגבי מוצרי מדף המיועדים לקהל הרחב.

כביסקל ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק הדין עש״א (מחוזי י־ם) 24545-09-23 חברת שירותי כביסקל בע״מ נ׳ רשם סימני המסחר (15.5.2024), קיבל השופט אביגדור דורות את הערעור והורה שלא להגביל את רשימת הסחורות בסוג 3 לשימוש מוסדי. בית המשפט המחוזי לא חלק על קיומו של דמיון מטעה, אך הבחין בין הסכם שנכרת לאחר שכבר נרשם סימן קודם לבין בקשות מתחרות שהוגשו במקביל. לגישתו, במקרה הראשון יש לתת עדיפות מכרעת להסכמה שבין בעלי הסימנים. הרשם ביקש רשות לערער על כך לבית המשפט העליון.

סמכות הרשם לפי סעיף 30(א): גם כשבעלי הסימנים מסכימים

בית המשפט העליון נתן רשות ערעור, דן בבקשה כבערעור וקיבל אותו. השופט שטיין קבע כי סעיף 30(א) לפקודת סימני מסחר מקנה לרשם סמכות עצמאית ורחבה להתיר רישום מקביל של סימנים זהים או דומים בידי בעלים שונים, כאשר נעשה בהם שימוש מקביל בתום לב או מתקיימות נסיבות מיוחדות אחרות. במסגרת סמכותו רשאי הרשם להתיר רישום, לסרב לו, או לקבוע תנאים והגבלות.

הסמכות לפי סעיף 30(א) פועלת לצד הכלל שבסעיף 11(9), המגביל רישום סימן הזהה או דומה עד כדי הטעיה לסימן שכבר נרשם. היא גם נפרדת מהסמכות לפי סעיף 29(א), העוסקת בהכרעה בין בקשות לרישום סימני מסחר שהוגשו באופן מתחרה. בית המשפט דחה את ההבחנה שערך המחוזי בין בקשה המוגשת מול סימן רשום לבין שתי בקשות תלויות ועומדות: לשון סעיף 30(א) אינה מגבילה את סמכות הרשם לאחד משני המצבים.

השופט שטיין עמד גם על סעיף 18(א) לפקודה, המקנה לרשם סמכות כללית לקבל בקשה לרישום בכפוף לתיקונים, שינויים והגבלות, לרבות הגבלות הנוגעות לשימוש בטובין. מכאן שהסכמת בעלי הסימנים אינה יכולה לבטל סמכות סטטוטורית שמטרתה בין היתר להגן על הציבור.

מתי יש לכבד הסכם דו־קיום ומתי מותר להתערב בו?

בית המשפט הדגיש שהכלל הוא מתן משקל משמעותי להסכם דו־קיום, ולא חשד אוטומטי בהסכמים כאלה. הצדדים מכירים את השווקים שבהם הם פועלים; הסכמתם יכולה לבטא הערכה רצינית שאין חשש להטעיה. הסכם גם עשוי לחסוך התדיינות ולהסדיר מציאות שבה שני העסקים כבר משתמשים בסימנים זה לצד זה.

עם זאת, במקרים חריגים יידרש הרשם להתערב, ובנסיבות מתאימות אף לסרב לרישום מקביל, כאשר ההסכם נגוע באי־חוקיות ברורה או כאשר רישומו יפגע בצדדים שלישיים בשל סיכון ממשי להטעיית צרכנים. ההסכם מחייב את הצדדים לו במישור החוזי, אך הציבור אינו צד לו; על כן הסכמת הצדדים לבדה אינה ראיה מכרעת לכך שהצרכנים לא יוטעו.

השופט שטיין הבחין בהקשר זה בין הסכמה כללית ובלתי מסויגת לשימוש מקביל, המכונה בדיון בדין האמריקאי naked consent, לבין הסכמה המלווה בהסדרים מעשיים למניעת בלבול, המכונה clothed consent. ככל שההסכם כולל מנגנוני הבחנה ממשיים, כך עשוי להיות לו משקל רב יותר בבחינת האפשרות לרישום.

מדוע הותר לרשם להגביל את כביסקל לשימוש מוסדי בלבד?

בנסיבות הספציפיות נקבע כי שני הסימנים דומים מבחינת המראה והצליל, וכי קיים מפגש אפשרי ביניהם בתחום חומרי הכביסה. הגבלת ״כביסַקל״ לשוק המוסדי תאמה את תחום הפעילות והמוניטין שכביסקל עצמה טענה להם ואת ההבחנה המסחרית שהוצגה בהסכם. היא צמצמה את הסיכון ששני הסימנים יופיעו על מוצרי כביסה ביתיים הנרכשים בידי אותו ציבור.

השופט שטיין קבע שהרשם הפעיל את שיקול דעתו בגבולות סמכותו. לא הייתה הצדקה לחייבו לקבל את ההסכם ככתבו וכלשונו ולרשום את הסימן ללא הגבלה, כפי שהורה בית המשפט המחוזי.

רישום מוגבל אינו שולל הגנה מפני הפרה בטובין מאותו הגדר

נקודה משפטית חשובה בפסק הדין נוגעת להבחנה בין היקף זכות השימוש הייחודית של בעל סימן רשום לבין היקף ההגנה מפני שימוש מפר בידי אחרים. לפי סעיף 46(א) לפקודה, השימוש הייחודי בסימן כפוף לפרטת הטובין ולתנאים הרשומים בפנקס. לעומת זאת, הגדרת ״הפרה״ בסעיף 1 לפקודה עשויה לכלול שימוש בסימן גם ביחס לטובין מאותו הגדר של הטובין הרשומים.

לפיכך, עצם הגבלת הרישום של ״כביסַקל״ בסוג 3 למוצרי כביסה לשימוש מוסדי אינה מעניקה לכל מתחרה רשות לעשות שימוש בסימן למוצרי כביסה ביתיים. כאשר מדובר בטובין מאותו הגדר ובהתקיים יסודות ההפרה, עשויה כביסקל לתבוע בגין שימוש כזה. בית המשפט הבהיר כי הרשם והמחוזי שגו ככל שסברו שהגבלת פרטת הסחורות מאיינת את זכות התביעה כלפי צדדים שלישיים בשוק הביתי.

הגנת הצרכנים לעומת הגנת המתחרים ושיקולי תחרות

לשיטת השופט שטיין, בבחינת הסכם דו־קיום על הרשם להתמקד בהגנה על צרכנים מפני הטעיה. אינטרסים של מתחרים פוטנציאליים אינם מצדיקים כשלעצמם התערבות מיוחדת בהסכם, שכן למתחרים עומדים ההליכים הרגילים של התנגדות לרישום סימן מסחר או בקשה למחיקה ולביטול רישום, בהתקיים התנאים שבדין.

פגיעה בתחרות כתוצאה מהסכמים או ממבנה השוק עשויה לעורר שאלות בדיני התחרות, אך ככלל שאלות אלה מצויות בסמכות הגורמים המופקדים על אכיפת דיני התחרות ולא במסגרת שיקול הדעת של הרשם בעניין רישום מקביל לפי סעיף 30(א).

הערות השופט כבוב: מה אם כביסקל תרצה להתרחב לשוק הביתי?

השופט חאלד כבוב הסכים לתוצאה ולהנמקתו של השופט שטיין. הוא הוסיף כי חלק ניכר מהמחלוקת נבע מתפיסה שגויה שלפיה הגבלת הרישום לשימוש מוסדי תמנע מכביסקל להתגונן כלפי מי שישתמש בסימן עבור מוצרים ביתיים מאותו הגדר. הבחנת השופט שטיין בין היקף הרישום לבין הגנה מפני הפרה מלמדת שהחשש אינו מבוסס.

השופט כבוב ציין כי אם בעתיד תחפוץ כביסקל לפעול גם בשוק הביתי, ייתכן שהצדדים יוכלו להסדיר בהסכם מפורט את הסיכון להטעיה גם בתחום זה. הדברים נאמרו כהערה באשר למצב אפשרי בעתיד, ולא כהיתר שניתן בפסק הדין להרחבת הרישום או השימוש בשוק הביתי.

תוצאת הערעור וההוצאות

ביום 10.4.2025 התקבל הערעור. פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.5.2024 בוטל, והחלטת הרשם מיום 15.8.2023 הושבה על כנה. לפיכך הרישום של הסימן ״כביסַקל״ בסוג 3 נותר מוגבל למוצרי כביסה לשימוש מוסדי, לצד הקיבול שניתן בעניינם של סוגים 35 ו־37.

בית המשפט העליון לא פסק הוצאות בערעור. חיוב הרשם בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש״ח, שנקבע בבית המשפט המחוזי, בוטל; כל צד נושא בהוצאותיו. מדובר בהכרעה על תנאי הרישום ועל גבולות סמכות הרשם, ולא בתביעת הפרת סימן מסחר או בפיצויים בגינה.

המשמעות המעשית לניסוח הסכמי דו־קיום

מבחינת מבקשי רישום סימני מסחר, המסקנה היא שאין להסתפק במכתב הסכמה או בהצהרה כללית שלפיה שני מותגים דומים יכולים לדור בכפיפה אחת. הסכם דו־קיום עשוי להיות פתרון יעיל, אך עליו להתמודד עם הסיכון המסוים להטעיית צרכנים שעולה מן הסימנים, מפרטות הטובין ומאופן השימוש המתוכנן בהם.

בהתאם לנסיבות, ניתן לשקול הגדרה של שווקים וקהלי יעד, צמצום פרטות, הבחנה בעיצוב הסימנים ובאריזות, ערוצי מכירה נפרדים, התחייבויות לגבי אופן ההצגה המסחרית ומנגנונים לטיפול בתלונות על בלבול. אלה אפשרויות מעשיות לניסוח הסכם, ולא רשימה של תנאים שבית המשפט קבע כחובה בכל מקרה. הרשם רשאי לבחון אם המנגנונים אכן נותנים מענה לחשש להטעיה.

לקריאה נוספת על החלטות קודמות הנוגעות לרישום מקביל ראו בקשה לרישום מקביל בחלוקה גיאוגרפית וכן אישור סימן מסחר זהה בפרטת סחורות שונה. להרחבה על ההליכים בפני רשם סימני המסחר ראו רישום סימני מסחר בישראל ועל התנגדות לרישום סימן מסחר.

פרשת כביסקל ומאמרים נוספים על רישום סימנים דומים

פסק הדין במחוזי בעניין כביסקל (2024) | רישום מקביל וחלוקה גיאוגרפית | דמיון בין סימנים בפרטות שונות | התנגדות לרישום סימן מסחר