דיאליט נ' הרר - פיצויים על צו מניעה זמני שבוטל והיעדר הוכחת נזק במדגם

בת"א (מחוזי מרכז-לוד) 2081-08-07 ו-32621-11-11 דיאליט בע"מ נ' אברהם משה הרר ונעמי הרר (24.3.2021) הכריע השופט עוז ניר נאוי בשתי תביעות כספיות שנותרו מסכסוך ארוך שנים בתחום מכונות ליטוש היהלומים. אף שבהליך קודם נקבע כי הרר הפרו מדגם רשום של דיאליט ביחס למכונות ישנות, תביעתה לפיצויים נדחתה משום שלא הוכיחה נזק המזכה בפיצוי ולא עמדה בדרישות הדיוניות. לעומת זאת נפסקו להרר 363,000 ש"ח בגין הנזק שגרם צו מניעה זמני אשר מנע שיווק מכונות חדשות במשך כ-11 שנים ובוטל לאחר שנדחתה התביעה בגינן. דיאליט חויבה גם בהוצאות של 10,000 ש"ח ובשכר טרחת עורכי דין בסך 90,000 ש"ח.

מדגם 35948 ומלחמת ההתדיינויות על מכונות היהלומים

הסכסוך בין דיאליט להרר החל עוד בראשית שנות האלפיים וכלל כמה תביעות ותביעות שכנגד בקשר למכונות לליטוש ולעיבוד יהלומים. פסק דין ראשון מיום 31.7.2016 דחה את מרבית תביעות דיאליט. חריג לכך היה חלק מהתביעה ביחס למכונות ליטוש ישנות, שבהן נקבעה הפרת מדגם רשום מספר 35948. בית המשפט הורה להרר למסור חשבונות כדי שניתן יהיה לברר את הפיצוי הכספי בעקבות הפרה זו.

באשר למכונות החדשות, התביעה נדחתה. בעקבות זאת בוטל צו מניעה זמני משנת 2005 שמנע מהרר לשווק מכונות אלה עד להכרעה בשנת 2016. השאלות שנותרו היו שונות: האם דיאליט זכאית לפיצוי כספי על הפרת המדגם במכונות הישנות; והאם הרר זכאים לפיצוי על הנזק שגרם להם צו המניעה הזמני ביחס למכונות החדשות.

ההבחנה בין שתי קבוצות המכונות הייתה מכרעת. הקביעה שנפגעו זכויות דיאליט במכונות הישנות לא הצדיקה בדיעבד את ההגבלה שהוטלה על שיווק המכונות החדשות, שנמצא כי אינן מפרות את זכויותיה במתכונת שנתבעה.

הפרת מדגם הוכחה, אך מדוע לא נפסק פיצוי לבעליו?

דיאליט ביקשה פיצויים בכמה חלופות: פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, פיצוי על רווחים שאבדו בעקבות מכירת המכונות המפרות ופיצוי בשל הירידה הנטענת במכירותיה. היא ביקשה גם לראות בפרסומים נפרדים של המכונות הפרות נוספות. בית המשפט הבחין בין זכות מוכרת במדגם לבין הוכחת נזק כספי שנגרם בפועל כתוצאה מן ההפרה.

המדגם הרלוונטי נרשם בתקופת פקודת הפטנטים והמדגמים. השופט קבע כי במשטר זה אין הוראת חוק המקנה פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בשל עצם הפרת מדגם. הוא הסתמך על ההבחנה שנקבעה בע"א 7201/13 תביג נ' טויטופלסט, שלפיה אין להחיל בדרך של היקש הסדרי פיצוי ללא הוכחת נזק הקבועים בדינים אחרים. בעניין רונית דגלי אומות, שעסק במדגמים, השאלה לא הוכרעה במפורש.

הדין המאוחר לפי סעיף 75 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017, שונה: הוא מאפשר פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת עיצוב, בגבולות ובהתאם לשיקול הדעת הקבועים בו. בית המשפט הדגיש שאין להחיל הסדר מאוחר זה על פרשה שנדונה לפי הדין הקודם, ולכן אין להסיק מן ההחלטה שאין כיום אפשרות לפיצוי ללא הוכחת נזק בתביעות על עיצובים.

הקשר הסיבתי בין ההפרה לירידה במכירות לא הוכח

דיאליט הציגה ירידה במכירות מכונות הליטוש וטענה שהיא נובעת מכניסת הרר לשוק. אלא שהשופט לא מצא תשתית מספקת לקשר סיבתי בין המוצרים המפרים לבין הירידה הנטענת. הוא הפנה למבחנים שנדונו בפסיקה בנוגע לביקוש למוצר, לקיומם של תחליפים בשוק, ליכולתו של בעל הזכות לספק את הביקוש ולרווח שהיה מפיק אלמלא ההפרה.

גם הדרך של פסיקת פיצוי על דרך האומדנה לא סייעה לדיאליט. אומדן שיפוטי עשוי להועיל כאשר הנזק עצמו הוכח אך שיעורו המדויק אינו ניתן לחישוב מלא. הוא אינו תחליף להוכחת עצם הפגיעה. לכך נוסף קושי דיוני: חלק מן הסעדים ומסלולי החישוב שהתובעת ביקשה בשלבים מאוחרים לא נכללו באופן המתאים בכתב התביעה המתוקן, והיא לא תיקנה אותו כדי להתאים את הסעד שהתבקש לשאלות שנותרו להכרעה.

כך נוצר מצב שבו קביעת האחריות להפרת המדגם עמדה בעינה, אך לא נפסק לדיאליט פיצוי כספי. פסק הדין ממחיש מדוע בתביעת פיצויים בגין הפרת עיצוב יש לתכנן מראש את תשתית הנזק, את סעד מתן החשבונות ואת החלופות הכספיות, ולא להסתפק בהוכחת הדמיון בין המוצרים.

צו המניעה הזמני עמד 11 שנים: כיצד חושב הנזק להרר?

הרר טענו כי צו המניעה הזמני חסם את מכירת המכונות החדשות בין 2005 ל-2016, ודרשו פיצוי של כ-2.1 מיליון ש"ח על יסוד התחייבות עצמית שהפקידה דיאליט בעת קבלת הצו. בית המשפט הכיר באפשרות לפצות על הנזק שנגרם עקב צו זמני שהתברר כי לא היה מקום להותירו על כנו, אך לא קיבל את חישוב הנזק שהוצג במלואו.

בחוות דעת המומחה מטעם הרר הוערך כי ללא הצו היו יכולים למכור 428 מכונות. השופט סבר שהנחות הצמיחה ונתוני נתח השוק לא הוכחו דיים. הוא בחן את המכירות שקדמו לצו, את טענות בעלי הדין ואת הנתונים לגבי התחרות בענף, ואמד בזהירות את המכירות שנמנעו ב-10 מכונות בשנה בלבד. במשך 11 שנים מדובר ב-110 מכונות.

לאחר שקיבל אומדן של רווח גולמי בסך כ-1,000 דולר למכונה, העמיד השופט את הנזק על 110,000 דולר, ששווים לפי השער היציג במועד פסק הדין היו 363,000 ש"ח. נוסף על סכום זה נפסקו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת בקשת הפיצויים, 28.11.2016. בהכרעה זו ראה בית המשפט בסיס ראייתי מספיק לעצם הנזק ולנתונים המאפשרים אומדן, בניגוד למצב הראייתי בתביעת הפיצויים של דיאליט.

הסיכון הכלכלי בסעד זמני בתחום הקניין הרוחני

צו מניעה זמני עשוי להיות כלי מרכזי בהגנה על מוצר או על זכות רשומה, אבל כאשר הוא מונע שיווק של מוצר במשך שנים, ביטולו עלול לחשוף את המבקש לחבות כספית ניכרת מכוח ההתחייבות העצמית שנתן. ההליך ממחיש כי בקשה לצו מניעה זמני בתביעת עיצוב מחייבת בירור זהיר של הדמיון בין המוצרים, גבולות הרישום, מאזן הנוחות והנזק האפשרי לנתבע.

במקרה הזה לא הסתפק בית המשפט בהחזרת הערבויות וביטול הצו, אלא הכריע גם בתביעת הפיצויים בגין התקופה שבה נמנעה המכירה. התוצאה ממחישה שאחריות בגין הפרת מדגם וסעד כספי אינם אותה שאלה, וכי גם מבקש סעד זמני שהצליח לקבלו בתחילת ההליך עשוי לשאת בנזק שנגרם מכוחו לאחר שהבסיס לצו נשמט.

מאמרים נוספים באשכול: עיצובים: פיצויים וצווי מניעה

פיצויים בגין הפרת עיצוב וכן צו מניעה זמני בתביעת עיצוב.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם