בע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' אברהם הרר ואח' (17.6.2019) דן בית המשפט העליון, בהרכב המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטים נעם סולברג ודוד מינץ, בערעור על סכסוך ממושך בין יצרני מכונות לליטוש יהלומים. בכל הנוגע לתביעות הקניין הרוחני נדחה הערעור: לא הוכרה הגנת זכות יוצרים בחלקי מכונת GS ובשרטוטי הייצור שלה, לא נמצאה הפרת המדגם הרשום במכונות החדשות, והטענות להפרת פטנט ולגניבת עין לא הביאו לשינוי פסק הדין. לעומת זאת, בדעת רוב של מלצר וסולברג, נגד דעתו החולקת של מינץ, התקבל חלקית הערעור בעניין גרם הפרת חוזה הנוגע לתניית אי-תחרות בהסכם ההפצה של דיאליט; רכיב זה הוחזר למחוזי לבירור הפיצויים. בהחלטה מאוחרת משנת 2021 נדונו בנפרד הפיצויים בעקבות הפרת מדגם במכונות הישנות ובגין צו מניעה זמני שבוטל.
שלוש תביעות בסכסוך מתמשך על מכונות היהלומים
דיאליט ייצרה מכונות לעיבוד וליטוש יהלומים. הרר פעל באמצעות חברה שהתחרתה בה בשוק. המחלוקת החלה סביב שיתוף פעולה עסקי והתקשרויות עם חברה הודית בשם Sahajanand Laser Technology, ששימשה מפיצה של דיאליט, ונמשכה בתביעות על מכונות ליטוש, שרטוטי ייצור, פטנטים, מדגם רשום וגניבת עין.
שלוש תביעות התבררו במאוחד בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. הראשונה עסקה בטענה שהרר גרם לחברה ההודית להפר הסכמים עם דיאליט, לרבות התחייבות לאי-תחרות. השנייה עסקה בזכויות בחלקי מכונת GS ובשרטוטיה, ובמדגם של מכונות ישנות. השלישית עסקה במכונות חדשות ובטענות להפרת פטנט, מדגם וגניבת עין. פסק הדין המחוזי ניתן ביום 31.7.2016 והערעור עסק רק בחלק מן המחלוקות שהוכרעו בו.
מדוע שרטוטי הייצור לא זכו להגנת זכות יוצרים?
דיאליט טענה ששרטוטי מכונת GS וחלקיה הם יצירות מוגנות, ושייצור מכונות דומות הפר את זכות היוצרים בהן. השופט מינץ בחן את דיני זכויות היוצרים שקדמו לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, משום שהיצירות הנטענות נוצרו במהלך שנות התשעים. הוא הבחין בין שרטוט שעשוי לכלול מאמץ תכנוני וידע מקצועי לבין יצירה אמנותית מוגנת, ובחן את מבחני המקוריות והאמנותיות החלים על מוצר פונקציונלי.
בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בממצא המחוזי שלפיו חלקי מכונת GS אינם מקיימים את התנאים להכרה ביצירת אמנות מן הסוג שנטען. מכאן נדחתה גם ההגנה שנתבעה לשרטוטי הייצור של אותם חלקים לפי הניתוח המשפטי שנעשה. העליון הסביר כי כאשר השרטוט נועד לשחזר את המוצר התעשייתי, אין בהכרח הגנה באמצעות זכות יוצרים בשרטוט שתאפשר לעקוף את היעדר ההגנה במוצר שאותו הוא מתאר.
אין זו הלכה השוללת זכויות יוצרים בכל שרטוט הנדסי. ההכרעה קשורה לדין הישן שחל על היצירה, לאופי השרטוטים ולמוצר שהם נועדו לייצר. במקרה אחר, למשל בהדמיות של מוצר שיוצר במיוחד ללקוח, ניתן להגיע לתוצאה שונה; ראו תעשיות רהיטים לביא נ' בן לולו.
מדגם רשום: מדוע המכונות הישנות והחדשות הובילו לתוצאות שונות?
לצד זכויות היוצרים טענה דיאליט להפרת מדגם רשום באמצעות מכונות לוח ובלוקר. בערכאה הראשונה הוכרה הפרת המדגם במכונות הישנות, תוך יישום מבחן העין. לעומת זאת נדחתה טענת ההפרה במכונות החדשות. העליון אישר את ההבחנה ביחס למכונות החדשות: חרף דמיון כללי בין המכונות, היו הבדלים בקווי הצורה והדמות שהבחינו ביניהן בעיני ציבור הלקוחות הרלוונטי.
השופטים התחשבו בכך שמדובר במכונות תעשייתיות שנרכשות בידי לקוחות מקצועיים בעלי היכרות עם תכונותיהן. לכן לא ניתן היה להסיק מהדמיון הכללי הפרה של המדגם הרשום או חשש ממשי להטעיה. העובדה שמכונות משמשות לאותה מטרה טכנולוגית אינה מספיקה כשלעצמה להוכיח הפרה של ההגנה על מראן.
ההבחנה בין מכונות ישנות לחדשות חשובה להבנת המשך ההתדיינות. קיומה של קביעה על הפרת מדגם במכונות הישנות לא הביא לפיצוי אוטומטי לדיאליט. בפסק דין מחוזי מאוחר מיום 24.3.2021 נדחתה תביעתה הכספית בשל כשל בהוכחת הנזק, ובמקביל נפסק להרר פיצוי על צו מניעה זמני ביחס למכונות החדשות. ראו דיאליט נ' הרר – פיצויים בגין צו מניעה שבוטל.
טענות להפרת פטנט ולגניבת עין
דיאליט ביקשה להסתמך גם על זכויות פטנט. ביחס לטענות כפי שהוצגו בהליך, העליון לא מצא מקום להתערב במסקנה שהן חורגות ממסגרת כתבי הטענות, ולא הוכח שניתנה הסכמה להרחבת חזית. ההכרעה בעניין זה הייתה דיונית בעיקרה, ואין לראות בה קביעה כללית שתכונותיהן הטכנולוגיות של מכונות ליטוש אינן יכולות להיות מוגנות בפטנט.
בעילת גניבת העין נדרשים מוניטין המזהה את המוצר עם העסק וחשש סביר להטעיית לקוחות. לגבי המכונות החדשות לא הוכחו התנאים הללו, וביחס למכונות הישנות עמד בית המשפט על הימנעות מפיצוי כפול על אותו מעשה לצד הפרת המדגם. לכן לא היה בסיס לשינוי התוצאה בערעור בעילות אלה.
דעת הרוב: גרם הפרת תניית אי-תחרות בהסכם הפצה
בתביעה החוזית התעוררה השאלה אם התקשרות הרר עם המפיצה ההודית גרמה לה להפר תניית אי-תחרות שחייבה אותה כלפי דיאליט. השופט מינץ סבר שיש לדחות את הערעור גם ברכיב זה. לעומתו, המשנה לנשיאה מלצר והשופט סולברג קבעו שהוכחו יסודות עוולת גרם הפרת חוזה בקשר להפרות תניית אי-התחרות בשנים 2000–2001.
דעת הרוב הבחינה בין ההפרה הנטענת של הסכם רכישת המכונות, שלא הוכחה, לבין תניית אי-התחרות בהסכם ההפצה, שהוסיפה לחייב גם לאחר סיום ההתקשרות לפי הפרשנות שאומצה. הרר הכיר את המגבלה החוזית, הוזהר מפני הפרתה ובכל זאת התקשר עם המפיצה. דעת הרוב סברה שאין צורך להראות שהמתחרה שידל את הצד המפר: די בשותפות לגרימת ההפרה וביתר יסודות העוולה.
התוצאה הייתה קבלת הערעור רק באותו רכיב והשבת הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך בירור הפיצויים בגין גרם הפרת החוזה. אין לראות בכך ניצחון גורף של דיאליט בטענות הקניין הרוחני, שנדחו, או בפיצויי המדגם, שנדונו במסלול אחר.
מה ניתן ללמוד מפסק הדין על הגנה על מוצרים טכנולוגיים?
פסק הדין ממחיש מדוע יש לבחון בנפרד את ההגנה על פתרון טכנולוגי, על מראה מוצר, על שרטוטי ייצור ועל ההתקשרויות המסחריות הנלוות. טענה להפרת זכות יוצרים בשרטוט אינה מחליפה תביעה לפי דיני פטנטים או מדגמים, וטענה להפרת מדגם מחייבת השוואה חזותית של המוצר המוגן למוצר הנתבע תוך זיהוי המשתמש הרלוונטי.
בהליכי ליטיגציה בתחום העיצובים והמדגמים יש גם להבחין בין אחריות להפרה לבין הוכחת הנזק, ובין הפרה במוצר מסוים לבין הטענה שמוצר אחר מפר אף הוא. פרשת דיאליט מדגימה את המחיר המשפטי של ערבוב בין עילות שונות במסגרת התדיינות ממושכת.
