בקשה לרישום סימן מסחר "OMNI" שהוגשה על ידי חברת Visa Europe Limited ההליך נדון ברשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני, סגנית רשם הפטנטים. ביום 10.12.2012 ניתנה ההחלטה בתיק.
עובדות: המבקשת הגישה בקשה לרישום סימן מסחר "OMNI" בסוג 9 בגין כרטיסי בנק, כרטיסי הטענה, כרטיסי חיוב, תוכנות מחשב לשימוש בתעשיה הבנקאית עבור אישור, הבהרה והסדרת עסקאות פיננסיות ומוצרים נוספים.
מחלקת סימני המסחר העלתה כנגד הכשירות לרישום הסימן השגה לפי סעיף 11(9) לפקודת סימני המסחר לנוכח רישומו בפנקס של סימן 93536 ("OMNI") גם הוא בסוג 9 בבעלות חברת Verifone (להלן: "הסימן המצוטט"). בתשובותיה להשגות המחלקה ביקשה המבקשת לתקן את פרטת הסחורות ולכלול סייג המציין במפורש כי פרטת הסחורות אינה כוללת את הסחורות הכלולות בסימן המצוטט. כן צירפה המבקשת מכתב הסכמה מאת בעלת הסימן המצוטט.
תוצאות ההליך: הבקשה התקבלה הסימן כשיר לרישום, לאחר שהוסרה כל חפיפה בין הפרטות של הסימן המבוקש לרישום והסימן המצוטט.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
מטרת דיני סימני המסחר
מטרתם של דיני סימני המסחר כפולה היא: מחד נועדו הם להגן על הצרכנים לבל יוטעו באשר למקור הטובין והשירותים שהם רוכשים, מאידך, נועדה היא להגן על העוסקים מפני תחרות בלתי הוגנת. לפיכך גם כאשר ישנה הסכמה בין בעלי הסימנים כי ייתכן דו-קיום בין סימניהם, עדיין יילקח בחשבון אינטרס הציבור שלא להיות מוטעה.
לא ניתן לרשום סימנים זהים על שם בעלים שונים
סעיף 11(9) לפקודה קובע כדלקמן:
"סימנים אלה אינם כשרים לרישום:
…
(9) סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות;"
מבחני הדמיון נקבעו בפסיקה וזכו לכינוי "המבחן המשולש", הלא הם מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, צינורות השיווק וסוג הלקוחות ויתר נסיבות העניין והשכל הישר.
נפסק כי בפנינו סימנים זהים מבחינת המראה והצליל ולפיכך נותר לקבוע האם יש בהבדלים עליהם הצביעה המבקשת בטענותיה בסוג הסחורות ובסוג הלקוחות כדי למנוע את הטעית הציבור.
בהעדר ראיות באשר לסוג הסחורות המשווקות תחת הסימנים יש לערוך השוואה בין הפרטות של שני הסימנים.
הסימן המצוטט נרשם בגין הסחורות דלקמן: "מסופים אלקטרוניים לעיבוד ולהעברת נתונים על עסקאות בכרטיסי אשראי וחיוב, נתונים כלכליים ושילומיים, ואינפורמציה אחרת המוצגת שם, וכן תוכנת מחשבים לתכנות מסופים כאמור; כולם נכללים בסוג 9".
רישום סימן 216985 (לאחר תיקון הפרטה) נתבקש בגין הסחורות דלקמן (הסחורות שסומנו בקו חוצה הוסרו מן הפרטה במסגרת טיעוני המבקשת בכתב): "כרטיסי בנק, כרטיסי הטענה, כרטיסי אשראי, כרטיסי חיוב, כרטיסי הטענה של חנויות, כרטיסי תשלום, כולל סוגי כרטיסים המשלבים מעגלים ומיקרו-מעבדים; למעט מסופים אלקטרוניים לעיבוד ולהעברת נתונים על עסקאות בכרטיסי אשראי וחיוב, נתונים כלכליים ושילומים, ואינפורמציה אחרת המוצגת שם, וכן תוכנת מחשבים לתכנות מסופים כאמור; כולם נכללים בסוג 9".
נפסק כי בענייננו אין זהות בין המוצרים המשווקים תחת שני הסימנים ומדובר במוצרים משלימים בשוק האשראי.
האם יש דמיון בין סחורות: מוצרים משלימים
המבחנים לדמיון בין סחורות פורטו בספרו של זליגסון בעמ' 82 – 83 בעקבות הפסיקה האנגלית, כדלקמן:
"א. מהו טבע הסחורות והרכבן?
ב. מה הוא אופן השימוש בסחורות?
ג. מה הם צינורות המסחר הרגילים, דרכם משווקים את הסחורות?
אם לפי אחד משלושת המבחנים קיים דמיון או קרבה, יש הצדקה להוצאות המסקנה, שסוגי הסחורות דומים. ברם, נראה (גם לפי הפסיקה האנגלית), כי המבחן השלישי אינו בעל משקל כמו המבחן הראשון והשני."
Kerly בספרו מוסיף שלושה גורמים נוספים והם:
(1) המשתמשים (הלקוחות) של הסחורות או השירותים;
(2) במקרה שמדובר במוצרי מדף, באיזו מידה ניתן לצפות למצוא את הסחורות על גבי אותם מדפים;
(3) מידת התחרות בין המוצרים וזאת בהתייחס, בין היתר, להתייחסותם של העוסקים בתחום או חברות העוסקות במחקר שווקים.
הפסיקה האמריקאית מונה רשימה שאינה ממצה של גורמים המצביעים על דמיון בין סחורות ושירותים בהקשר זה של שאלת הדמיון שעלול לגרום להטעיה.
לעניין מוצרים משלימים נקבע בפסיקה האמריקאית כי לוחות דפוס וציוד המשמש בתהליך ההדפסה הינם מוצרים משלימים, אשר בהיותם נושאים את אותו סימן מסחר יטעו את הציבור לחשוב כי מקורם באותו יצרן. כמו-כן פסק בית המשפט בארה"ב כי מחשבים ושירותי אספקת תקשורת נתונים הינם תעשיות שונות, אך קשורות דיין לעניין שאלת הדמיון המטעה.
נפסק כי ככלל מוצרים משלימים יוצרים אצל ציבור הצרכנים אסוציאציה ביניהם וגם בענייננו מדובר בסוג סחורות דומה.
סוג לקוחות שונה וצינורות שיווק שונים
נפסק כי למרות הדמיון בסוג הסחורות בהיות המוצרים משלימים, יש שוני בלקוחות. בעוד שלקוחותיה של המבקשת הינם המחזיקים בכרטיסי האשראי כאמצעי תשלום, לקוחותיה של Verifone הינם בעלי העסקים המחזיקים במכשירי הסליקה של אותם כרטיסי אשראי. מכאן שאין זהות בין הציבור התוהה למקור כרטיסי האשראי לבין הציבור החוקר אחר מקור מכשירי הסליקה.
לעניין צינורות השיווק ניתן להניח כי אדם אשר מקבל כרטיס אשראי מקבלו מחברת האשראי או מהבנק ואילו רכישת המסופים אינה נעשית בדרך זו.
לנוכח ההבדלים האמורים ולאחר שהוסרה כל חפיפה בין הפרטות של הסימן המבוקש לרישום והסימן המצוטט, נפסק כי אין דמיון מטעה בין הסימנים ולפיכך כשיר הסימן לרישום.
