רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ (התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 138296-9 ו 138302,3) – 24.8.2010
תחום: סימן מסחר מוכר היטב
נושאים: סימן מסחר מוכר היטב, משקלו של תצהיר כאשר העד אינו מתייצב לחקירה, משמעות ההכרה בסימן כסימן מסחר, מוכר היטב, הסכנות האורבות לסימן מסחר מוכר היטב, לעניין הבדלים בין סימני מסחר, מבחני הדמיון והטלת הוצאות על הצד הזוכה.
עובדות:
בקשה לרישום סימן המסחר POLO, בשלל טובין (מוצרי עור, מוצרים לבית, מוצרי חשבמל למינהם ועוד) המתנגדת (חברת הביגוד POLO) טוענת כי סימן המסחר שלה הוא "סימן מסחר מוכר היטב" ולכן משתרעת ההגנה עליהם מעבר לסוגי הטובין עליהם נרשמו.
נפסק:
התנגדות מתקבלת חלקית, נפסק כי הסימן POLO הינו סימן מסחר מוכר היטב ואכן סימני המבקשת בנוגע לטובין אשר קרובים במהותם לטובין המתנגדת לא ניתן למבקשת לרשום סימן מסחר, לגבי סימני מסחר לטובין אשר אינם קשורים כלל לעסקי המתנגדת ניתן היתר לרשום את סימן מסחר המבקשת.
נקודות מרכזיות
סימן מסחר מוכר היטב
סעיף 1 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב 1972 (להלן:"הפקודה") קובע כי "סימן מסחר מוכר היטב" "ואפילו אין הסימן רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל". הרשם מזכיר כי אפשר שסימן מסחר יהיה מפורסם עד כדי שך שניתן לומר שעצם מוכרותו מצויה היא בידיעה שיפוטית ("..הן ידועות לרוב בני האדם..המדובר בידיעות שהאדם הסביר אינו חולק על נכונותן.."). כמו כן קובע הרשם כי המדד למוכרות אינו רמת פרסום או מכירות אלא מידת היכירות (אשר לעיתים תגזר מפרסום או מכירות).
משקלו של תצהיר כאשר העד אינו מתייצב לחקירה
לעניין זה הרשם מצטט את בית המשפט העליון בעא 6181/96 יגאל קרדי נ' Bacardi & Company Limited פ"ד נב (3) 276. (להלן:'פרשת בקרדי') שם נקע כי אין לפסול את התצהיר אך ניתן לייחס לו חשיבות מזערית.
משמעות ההכרה בסימן כסימן מסחר מוכר היטב
הרשם קובע כי ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב משתרעת אף מעבר לתחומים בהם הוא מוכר ו"אף למחוזות בהם לא קיימת סכנת טעות (בלבול או שיוך) דהיינו אף במקום בו קיימת סכנת דילול בלבד אם כי גם השתרעות זו אינה מוחלטת, ואינה כוללת בהכרח את כלל המוצרים והשירותים שניתן להעלות על הדעת".
הסכנות האורבות לסימן מסחר מוכר היטב
הרשם קובע כי סימן מסחר מוכר היטב חשוף ל-3 סכנות:
1. סכנת הטעות – אדם מן הציבור יחשבו שבידו הוא מוצר אשר הוא מכיר (אך בעצם אינו מכיר) – סכנה אשר משותפת לכלל סימני המסחר.
2. סכנת השיוך – טעות לפיה אדם יחשוב מקור המוצר הוא בעלי סימן המסחר המוכר היטב וכי לא ידע שהנ"ל עוסקים/מייצרים את אותו מוצר.
3. סכנת הדילול – מצב בו אדם ידע ויכיר בכך שהמוצר שבידו אינו של בעלי הסימן המוכר היטב אולם עצם הדמיון בסימנים יפחית ממעמדו של הסימן.
הרשם קובע כי הגנה מפני דילול, אף שמידת האינטרס הציבורי בה אינה ברורה דיה, מתיישבת עם המטרות הכלליות של הגנה על סימני מסחר.
לעניין הבדלים בין סימני מסחר
הרשם קובע כי זכרונו של הצרכן אינו מושלם ויש לבחון את הסימנים כפי שהם נקבעים במוחו של הצרכן הממוצע ולא להשוות את הסימנים כשהם מוצבים זה לעומת זה.
מבחני הדמיון
הרשם קובע כי מבחן הדמיון החזותי אינו מספיק ויש לבחון את סוג הסחורות, צינורות השיווק ומבחן הנסיבות. כמו כן קובע הרשם כי לעיתים סוגי סחורות שונים משויכים בעיני הציבור לסוג 25 – "ג'ינסים שהם דברי לבוש" באופן בו קיומו של סימן בסוג מסוים, ימנע רישומו של סימן בסוג או בפרטי סחורה הקרובה אליו.
הטלת הוצאות על הצד הזוכה
הרשם מייחס חשיבות להתנהגות הצדדים (המתנגדת בעניינו לא התייצבה לדיון ולא העד מטעמה. זאת ללא בקשה, הודעה מוקדמת ואף ללא נסיון להגיע עם הצד שכנגד להסדר דיוני).
