הליך שנדון בבית משפט השלום בחיפה, בפני השופטת מירב קלמפנר נבון. ביום 1.7.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובעת: פוטקס תבניות בע"מ; – הנתבע: עיסא ג'רייס
עובדות: התובעת היא חברה אשר מייצרת, בין היתר, קופסאות המיועדות למפסקי חשמל וקופסאות המיועדות למפסקים אותן מתקינים בקירות תחת הטיח. לטענת התובעת, היא בעלת הסימן המסחרי הרשום מספר 239461 "פוטקס Photex" אשר מופיע הן בהטבעה על כל מוצריה והן על התוויות המצורפות לרבים ממוצריה. הנתבע הוא בעלים של עסק שעוסק, בין היתר, בסיטונאות בממכר קופסאות חשמל.
לטענת התובעת, התברר לה כי הנתבע מייצר ומפיץ קופסאות זהות לחלוטין לאלה המיוצרות על-ידה. לטענתה, הנתבע הטביע על המוצרים המזויפים את סימנה המסחרי Photex ואת המילה "PATENTED". לטענת התובעת בייצור מוצרים אלו או בשיווקם, הנתבע ביצע עוולה של גניבת עין כהגדרתה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 והפרה של סימן מסחר רשום.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. התקיימה הפרה כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר. כמו כן, הנתבע עוול בעוולת גניבת עין. נקבע כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 50,000. כמו כן, נפסק כי הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 5500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 17,500 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הפרת סימן מסחר רשום
הפרת סימן מסחר מוגדרת בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר כדלקמן:
""הפרה" – שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך –
(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר"
על-מנת להוכיח כי שימוש בסימן מסחר רשום, על-ידי מי שאינו זכאי לכך, מהווה "הפרה", לא מספיק להוכיח כי נעשה שימוש בסימן מסחר רשום או בסימן דומה לו אלא יש להוכיח כי השימוש נעשה בטובין שלגביהם נרשם הסימן או שהם מאותו הגדר.
בענייננו, מדובר בסימן מסחר זהה (ולא דומה). לכן, התובעת, הטוענת להפרה, לא נדרשת להוכיח כי הסימן המפר גורם להטעיית הציבור. כמו כן, מדובר בטובין הנמנים על "אותו גדר" כהגדרת הסעיף והנתבע עשה "שימוש" על אף שאינו זכאי לכך.
טענתו של הנתבע כי הוא ייצר את המוצרים אינה רלוונטית. לשון הסעיף קובעת כי המדובר ב"שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך" ולכן זה לא משנה אם הנתבע ייצר או שיווק או מכר את המוצרים.
נפסק כי הנתבע עשה שימוש בסימן מסחר זהה לסימנה המסחרי הרשום של התובעת, הן על גבי המוצר והן על גבי התוויות, כאשר הוא אינו זכאי לכך. בכך מתקיימת הפרה כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר.
עוולת גניבת עין
עוולה זו נועדה להגן על המוניטין של מי שמוכר טובין או נותן שירות מפני מצג מטעה, כאילו מוצר או שירות אחר קשורים לבעל המוניטין.
על-מנת להוכיח את יסודות העוולה, התובעת נדרשת להוכיח כי היא רכשה מוניטין בתחום פועלה והציבור מזהה את המוצרים נושא התביעה אותם היא מספקת, עמה בלבד. בנוסף, התובעת נדרשת להוכיח כי הקופסאות שנמכרו על-ידי הנתבע נחשבות בטעות כמוצריה. על-מנת להוכיח הטעיה לעניין עוולת גניבת עין, הפסיקה עמדה על מבחן הכולל שלושה היבטים: מבחן המראה והצליל; סוג הסחורה וחוג הלקוחות; ויתר נסיבות העניין.
מבחן המראה והצליל – זהו המבחן המרכזי. מבחן זה עוסק בהשוואת החזות והצליל לצורך בחינת מידת הדמיון. בענייננו מדובר בקופסאות כמעט זהות לחלוטין. הנתבע ארז את המוצרים המזויפים בחבילות בנות 10 מוצרים, כשבתוכן תווית נייר הנחזית להיות כזו המעידה על כך שהמוצר יוצר על-ידי התובעת. בראש התווית הופיע באותיות לבנות סמלה המסחרי של התובעת. צבע הכיתוב על התווית של אחת הקופסאות היה שונה וצורת התווית הייתה שונה. פרט לכך מדובר במוצרים דומים להפליא וכמעט זהים זה לזה.
סוג הסחורה וחוג הלקוחות – לפי מבחן משנה זה, יש לבחון האם המוצרים פונים לאותו חוג לקוחות והאם זהותם של הלקוחות משפיעה על הסיכוי להטעיה. בענייננו, מדובר במוצר כמעט זהה לחלוטין, המוצר פונה לאותו חוג לקוחות ולכן סיכוי ההטעיה רב.
יתר נסיבות העניין – זהו מבחן לוואי המאגד את כל יתר הנסיבות של המקרה הספציפי המובא בפני בית המשפט, המלמדות על התקיימות הטעיה ואשר לא הובאו בחשבון במסגרת המבחנים האחרים שנבחנו. בענייננו, די באמור לעיל על-מנת לקבוע כי מדובר בהטעיה, ואין צורך בנסיבות נוספות המלמדות על הטעיה. למרות זאת, מהעדויות אשר נשמעו בפני בית המשפט, מתחזקת המסקנה כי מתקיימת הטעיה. כך למשל, עדות לפיה נמסרו ללקוחות חשבוניות שעל גביהן מצוין כי מדובר במוצרי פוטקס, מבלי שאכן היה זה כך בפועל.
נקבע כי יסודות עוולת גניבת עין, לפי הגדרתה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות מתקיימות בענייננו. חיקוי מכוון של מוצרו של מתחרה, מעיד לכאורה על חשש להטעיה של ציבור הלקוחות ואין צורך בהוכחת כוונה להטעיה.
פיצוי בגין עוולת גניבת עין והפרת סימן מסחר
התובעת עתרה לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בגין ביצוע עוולת גניבת העין במכירת "קופסאות 3 מקום" הנחזות להיות מיוצרות ע"י התובעת; וכן לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בגין ביצוע עוולת גניבת העין במכירת "קופסאות 4 מקום" הנחזות להיות מיוצרות על ידי התובעת.
סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות קובע פיצוי בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. עוד בסעיף 13(ב) לחוק עוולות מסחריות נקבע כי "לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת".
נפסק כי ההפרדה אשר מבצעת התובעת, בעניין הסעדים, שעה שדורשת 100,000 ₪ לייצור כל אחת מהקופסאות, היא הפרדה מלאכותית, ובהתאם להוראות סעיף 13(ב) יש להתייחס למעשים, המגוללים כמסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת לעניין סעיף זה ולכן, הפיצוי המקסימלי בנסיבות שבפניי הוא 100,000 ₪ (ולא 200,000 ₪ כמבוקש).
בית המשפט מפרט את הטעמים שבפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף זה עמד בית המשפט בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, [פורסם בנבו] והם: היעדר יכולת להוכיח את הנזק המדויק שנגרם בעקבות גניבת עין; הרצון להרתיע מעוולים בכוח. בבחינת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בקביעת גובה הפיצוי כוללים, בין היתר, את עוצמת ההפרות, מספרן, משכן, אשמו של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר (ראה שם, בעמ' 905).
בענייננו נפסק כי מחד גיסא, מדובר בעסק קטן של הנתבע, אדם בן 74 בעל נכות צמיתה בשיעור 100% בשל עיוורון, אשר כפי עדותו, אינו יודע קרוא וכתוב והוא עצמו בוודאי אינו יכול לעמוד על ההבדל שבין המוצרים, שתוארה על ידי עדי הנתבעת ופורטה לעיל.
מאידך גיסא, הציג הנתבע חשבוניות מרכישות של מוצרים תחליפיים של חברות מתחרות לרבות, חברת איילה וחברת תבור, וכן הוצגו בפניי אסמכתאות אשר לכאורה מעידות כי סך המכירות באותה שנה למוצרים אלו, עמד על כ-45,000 קופסאות 3 מקום וכ-26,000 קופסאות 4 מקום.
יתרה מכך, מחקירתו של הנתבע , בניגוד לנכתב בתצהירו, לא השתכנע בית המשפט כי אכן רכש קופסאות משך כל התקופה, מחברות מתחרות, ואין זה מן הנמנע כי במשך כל התקופה נמכרו אותן קופסאות נושא תביעה זו ללקוחותיו. לפיכך, תקופת ביצוע העוולה אשר נשקלה לצורך קביעת פיצוי ללא הוכחת נזק היא כשנה וחצי.
עוד שקל בית המשפט את סירובו של הנתבע להשיב לשאלת בית המשפט, אם הגיע להסדר בטענת זיוף עם חברת גוויס ולאחר מכן, כשנשאל שוב ע"י בא כוחו, השיב הנתבע כי הוא אינו זוכר מה היה באותו מקרה.
נתון חשוב ונוסף אשר נלקח בחשבון הוא עמידת חברת פוטקס ומוצריה בדרישות התקן הישראלי כפי שעלה מעדותו של מר אבן צור. הלכה למעשה, כך לפי עדותו, הנפקות היא שעלולה להימכר קופסה, הנחזית להיות שייכת לחברת פוטקס, כשבפועל היא אינה עומדת בדרישות התקן ועלולה לגרום לשריפה או לכל נזק אחר המסכן חיי אדם ורכוש. מובן כי מדובר בחשש לפגיעה ניכרת במוניטין של חברת פוטקס ובחשיפה לסיכון רב בעצם האחריות אשר עלולה לעמוד בפניה התובעת.
עוד שקל בית המשפט כי בהתאם לעדות הגב' ג'ריס, בכל החשבוניות נכתב כי המוצר הוא של פוטקס על אף שבפועל לא נמכרו מוצרי פוטקס כי אם המוצרים נושא התביעה ואחרים.
בהתחשב במכלול הנסיבות, בכך שאלו בוצעו תוך שימוש בסימן מסחר רשום מפר, ובהיבט המניעתי שבפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, פסק בית המשפט כי הפיצוי יעמוד ע"ס של 50,000 ₪.
