תביעה שהוגשה על ידי חברת הבית הפיננסי י.כ. בע"מ כנגד יצחק יעקב. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת ענת ברון. ביום 7.10.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: התובעת היא הבעלים של סימן מסחר מספר 207226 "הבית הפיננסי" והיא תובעת את הנתבע בטענה כי הוא עושה שימוש מפר בסימנה הרשום. הנתבע עשה שימוש בסימן כבר שנים קודם לכן במסגרת אתר אינטרנט שהקים לעסקו.
הנתבעת תובעת סעדים לצו מניעה ולפיצוי בסך 150,000 ש"ח בגין הפרת סימן המסחר.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה בחלקה. ניתן בזה צו מניעה המורה לנתבע להימנע מעשיית שימוש כלשהו בסימן המסחר של התובעת, "הבית הפיננסי", ובכלל זה באמצעות האתר. יתר העילות והסעדים שנתבעו, נדחים. לנוכח כלל הנסיבות כפי שנתבררו בתיק זה, אין צו להוצאות.
נקודות מרכזיות שנדונו בתיק:
המונופול המוענק על ידי סימן מסחר
סעיף 46(א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה") מורה כדלקמן:
"רישומו התקף של אדם כבעל סימן מסחר יזכה אותו לשימוש ייחודי בסימן המסחר של הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם, בכפוף לכל תנאי וסייג הרשומים בפנקס".
בסעיף 1 לפקודה מוגדרת הפרה של סימן מסחר רשום, כדלקמן:
" 'הפרה' – שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך –
(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר;
(2) בסימן מסחר רשום, לשם פרסום טובין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פרסום טובין מאותו הגדר;"
מכוח הפקודה כפי שצוטט לעיל, הבעלים בסימן המסחר הרשום הוא בעל הזכות הקניינית בו; ולו בלבד נתונה הזכות לעשות שימוש בסימן המסחר בהתייחס לטובין שלגביהן נרשם. רישום סימן המסחר ואכיפת השימוש הייחודי המוקנה לבעלים בסימן, מטרתם להגן על הציבור מפני הטעיה מחד גיסא, ועל בעל הסימן מפני פגיעה בקניינו ובמוניטין שרכש מאידך גיסא.
במסגרת האתר של הנתבע, עושה הלה שימוש בסימן המסחר של התובעת לקידום עסקו. בכך על פניו נמצא הנתבע מפר את סימן המסחר של התובעת, מקום שהוברר שהן התובעת והן הנתבע נמצאים באותה טריטוריה עסקית, גם אם לא בהכרח קיימת זהות בכלל תחומי העיסוק שלהם.
נפסק כי קמה לתובעת זכות למנוע מן הנתבע כל שימוש בסימן המסחר שלה, "הבית הפיננסי", ובכלל זה במסגרת האתר.
תקיפה עקיפה של סימן מסחר
אמנם הנתבע טוען כי סימן המסחר לא היה כשיר לרישום בעת שנרשם, וכי אף ניתן לתקוף את הסימן ב"תקיפה עקיפה" אגב ההכרעה בתובענה, ואולם לא זו דרך המלך. רישומו של סימן מסחר הוא ראייה לתוקפו. על הטוען אחרת מוטל נטל השכנוע וזהו נטל כבד עד מאד. הנתבע לא עמד בנטל זה, ומכלל הראיות אף נראה שאין בטענה ממש.
שימוש אמת בסימן מסחר
בסיכום טיעוניו טוען הנתבע כי קיימת לו הגנה מכוח הוראת סעיף 47 לפקודה, שזו לשונה:
"רישום לפי פקודה זו לא ימנע אדם מהשתמש שימוש אמת בשמו או בשם עסקו, או בשמו הגאוגרפי של מקום עסקו, שלו או של קודמיו בעסק, או מהשתמש בהגדר אמיתי של מהותם או איכותם של טובין שלו".
בהקשר זה הנתבע מפנה לכך שעשה שימוש בצמד המילים "הבית הפיננסי" כבר בשנת 2005, שאז גם נרשם האתר על שמו – זמן רב לפני שהיתה לתובעת זכות כלשהי בסימן המסחר ולפני שזה נרשם לזכותה.
נפסק כי פרט לשימוש שעשה הנתבע במילים "הבית הפיננסי" במסגרת האתר, לא הוכח כי עשה שימוש כלשהו בפועל בצמד מילים זה לצורך עסקו מאז שנת 2006, זמן לא רב לאחר שהוקם האתר בשנת 2005. למעשה הנתבע זנח את האתר במהלך השנים הרבות שחלפו מאז; לא עדכן אותו כלל; יש לו עסק אחר הקרוי על שמו, "יצחק יעקב ושות' ניהול סיכונים למשפחה", שבאמצעותו הוא פועל ובמסגרתו הוא מציע את אותם שירותים שטען שהעניק תחת השם "הבית הפיננסי"; והנתבע אף הקים אתר אינטרנט אחר ופעיל, שמזוהה עימו ועם עסקו שכתובתו www.yitzhak.com. בחקירתו אישר כי שמו, יצחק יעקב, ולא האתר, הוא מקור המוניטין שלו ומוקד המשיכה של הלקוחות המגיעים אליו.
העובדה שלאחר הגשת התביעה מצא הנתבע מקום לשדרג ולרענן את האתר נושא הדיון, אין בה כדי להועיל לו.
גניבת עין
התובעת טענה גם לגניבת עין והתערבות לא הוגנת – עוולות מכוח חוק עוולות מסחריות.
ככל שמדובר בגניבת עין, נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים: הוכחת מוניטין לתובעת וכן חשש להטעיית הציבור. אלא שלא נעשה כל נסיון ממשי מצד התובעת להוכיח מוניטין, ולא די בעדות יחידה של מנהלה כדי להרים את הנטל בעניין זה. כבר בשל כך עילה זו אינה עומדת לתובעת. אשר להתערבות לא הוגנת, טענה זו נטענה בעלמא; ומכל מקום, בהתאם להוראות חוק עוולות מסחריות, עוולה זו אינה מצמיחה סעד של פיצוי בלא הוכחת נזק (סעיף 3 ביחד עם סעיף 12 לחוק).
פיצוי בגין הפרת סימן מסחר
התובעת כאמור עותרת גם לפיצויים. מלכתחילה עתרה לפיצויים בסך 150,000 ש"ח בגין נזקים שלטענתה נגרמו לה בעקבות התנהלותו של הנתבע, ולחלופין לפיצוי סטטוטורי בלא הוכחת נזק בהתאם לחוק עוולות מסחריות – קרי עד 100,000 ש"ח.
מאחר ובענייננו הוכחה רק הפרת סימן מסחר נפסק כי בגין כך זכאית כאמור התובעת לצו מניעה ואולם אין מקום להוסיף ולפסוק לזכותה גם פיצוי סטטוטורי, כפי שביקשה.
ראשית דבר משום שמנגנון פיצוי סטטוטורי בלא הוכחת נזק הקיים בחוק עוולות מסחריות בגין עוולת גניבת עין, אינו קיים בפקודת סימני מסחר. ואולם גם אם ניתן היה לפסוק פיצוי על דרך האומדנה, בענייננו אין מקום להורות על פיצוי כזה. כך, משהתובעת לא הציגה כל ראיה לנזק שנגרם לה ולו לכאורה. וכך גם שעה שמן העדויות שנשמעו והמסמכים שהוצגו, ברי כי בעת שהנתבע הקים את האתר כהגדרתו לעיל, בשנת 2005, עשה כן מטעמים ענייניים שלו וללא קשר לשם העסק של התובעת. אין גם מחלוקת כי סימן המסחר נרשם על שמה של התובעת רק כעבור שנים, בשנת 2009.
