תביעה שהוגשה על ידי ישראלה שפרינגר כנגד חיים איזנפלד, עזי גרסטנר, יורם רביב ויוסף וקס. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט מגן אלטוביה. ביום 17.3.2016 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: בשנת 2006 הנתבעים התקשרו עם התובעת בהסכם לכתיבת ספר. התובעת העבירה לנתבעים פרקים ראשונים מהספר שכתבה וערכה והופקה גרסת "פיילוט" לספר. למעט התשלום בעד הפקת הפיילוט, לא שילמו הנתבעים לתובעת כל תשלום על חשבון כתיבת הספר, לפיכך, חדלה התובעת מכתיבת הספר. בתחילת שנת 2007, גילתה התובעת כי הנתבעים הוציאו לאור את הספר ולטענתה נכללו בו פרקים שכתב. מכאן תביעתה.
התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי כספי סטטוטורי בגין הפרת זכות יוצרים, מתן חשבונות, צו קבוע המחייב את הנתבעים לשלם לתובעת תמלוגים בשיעור 20% ממכירות הספר "מעסק שורד לעסק מצליח" וצו קבוע המחייב את הנתבעים להוסיף את שם התובעת כאחת מכותבי הספר.
תוצאות ההליך: התבעיה התקבלה באופן חלקי נפסק כי אין הפרה של זכות יוצרים ואולם נפסק כי לתובעת לא שולם שכר מלא.
בית המשפט חייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 16,599 ₪. בנוסף חייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
נקודת מרכזיות שנדונו בהליך:
זכות יוצרים ביצירה ספרותית
סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, קובע:
"היצירות שבהן יש זכות יוצרים:
(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית, שהיא יצירה ספרותית, יצירה אומנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;"
בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ [פורסם בנבו] (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין סטרוסקי"), דן בית המשפט בדרישות להגנה מכוח זכות יוצרים אשר הייתה מעוגנת בחוק זכות יוצרים האנגלי משנת 1911, וכך נקבע:
"הדרישה למקוריות נשמטה משום מה מהתרגום הרשמי העברי של חוקי ארץ ישראל, אך היא מופיעה בסעיף 1 של הנוסח האנגלי של החוק, שהוא הנוסח הקובע : every" ". . .original literary, dramatic, musical and artistic work. הגנת זכות יוצרים אינה ניתנת עבור רעיון מופשט אלא עבור ביטויו המוחשי של רעיון. ביטוי זה צריך שיהיה מקורי. אך הפירוש שניתן למושג "מקורי" הן בפסיקה האנגלית והן בפסיקה האמריקנית איננו המושג המקובל של חדשני, בר-חידוש כלשהו. אין היצירה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או אמצאה מקורית. כל שנדרש הוא, שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה, במחברה…
…
יחד עם זאת הלכה פסוקה היא באנגליה, כי היצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כישרון והשקעה של המחבר, שיקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה…ומה מידתם של המאמץ, הכישרון וההשקעה הדרושים לכך ? די לאלה במידה צנועה ביותר. פשטות היצירה בלבד לא תמנע הגנת זכות יוצרים, אלא אם היא קיצונית, כגון סתם קו ישר או עגול (ראה קופינג'ר, בעמ' 42-41, והאסמכתאות שם). כדי לבחון אם היצירה ראויה להגנה יש לראותה בכללותה, כשלמות אחת. אם, למרות השימוש שעשה המחבר בנושא קיים, השקיע ביצירה די מאמץ וכישרון עצמאיים משלו, שמקורם בו, תהיה היצירה מוגנת".
עוד נקבע בעניין סטרוסקי כי, בליקוט, סידור ועריכה של נושא קיים, די במידת מקוריות צנועה ושינוי פרי מאמץ של המחבר שניתן להבחין בו, כדי לזכות בהגנת זכות יוצרים.
בע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A [פורסם בנבו] (פורסם בתקדין) דן כבוד הנשיא השופט (בדימוס) מאיר שמגר בזכות יוצרים ולאחר סקירת הדין הזר והפסיקה, כך קבע:
"סיכומו של הדיון במבחנים המשמשים לצורך קבלת הגנה של זכות יוצרים, הוא כדלקמן:
(1) ביטוי לגביו מתבקשת הגנת זכות יוצרים צריך לעמוד בתנאים הבאים:
(א) צריך שיהיה, לפחות בחלקו, מעשה ידי אדם.
(ב) הוא צריך ללבוש חזות ממשית.
(ג) הוא צריך להיות תוצר של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו.
(ד) יצירתו צריך שתיעשה תוך שימוש מינימאלי של יצירתיות מקורית, כאשר "מקורית" פירושה שהיצירתיות היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, אך לאו דווקא שהיא מהווה חידוש על פני יצירות קיימות.
(ה) על היצירתיות המחשבתית ללבוש צורת ביטוי ולא רק רעיון העומד מאחוריו.
(2) בחינת מקוריות היצירה צריכה להתמקד בשלב גיבוש הביטוי ולא בשלב המוצר המוגמר.
(3) יש להבחין בין בדיקת מקוריותה של יצירה המתבססת על יצירה קודמת ספציפית לבין בדיקת מקוריותה של יצירה העושה שימוש רק באלמנטים כלליים. יצירה מהסוג השני תעבור את מחסום המקוריות בקלות יחסית…".
דרישות הדין להכרה בזכות יוצרים לא שונו בעקבות חקיקת חוק זכות יוצרים, וההלכות שלעיל, תקפות גם לעת הזו.
נפסק כי התובעת השקיעה מאמץ כישרון ויצירתיות בכתיבת ועריכת פרקים בספר, אשר הועברו אל הנתבעים. על כן ניתן לראות בפרקים מהספר אותם כתבה וערכה התובעת כיצירה ברת הגנה.
הבעלות ביצירה
סעיף 78(א) לחוק זכות יוצרים, מוסיף וקובע כי הוראות החוק יחולו גם על יצירה שנוצרה לפני 25.5.2008 בכפוף להוראות סעיפים 78 (א) – (י) לחוק.
סעיף 78 (ה) לחוק קובע כי הוראות סעיפים 33 עד 36 לחוק, העוסקים בבעלות על היצירה, לא יחולו על יצירות שנוצרו לפני 25.5.2008, ולגבי יצירות אלה יש לקבוע את הבעלות ביצירה על פי הדין הקודם.
סעיף 5 לחוק זכות-יוצרים, 1911, קובע:
"זכות בעלות על זכות יוצרים וכד'
(1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות-היוצרים בה: בתנאי –
(א) שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר-ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות-היוצרים;
(ב) אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר עפ"י חוזה שירות או שוליאות והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות-היוצרים, אלא שאם היתה היצירה מאמר או איזה חיבור אחר בעתון, במגזין או בכתב-עת כיוצא בזה, הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא דינה של היצירה כאילו שמורה למחבר הזכות למנוע את פרסום היצירה שלא כחלק מעתון, ממגזין ממכתב-עת כיוצא בזה.
(2)…
(3)…"
נפסק כי בין התובעת לנתבעים השתכלל חוזה להפצת הספר, לפיו הנתבעים יישאו בהוצאות ובכלל זה שכרה של התובעת ואילו התובעת תעסוק בעריכה וכתיבה של החומרים המקצועיים שקיבלה מהנתבעים.
אמנם בהצעת המחיר, הציעה התובעת שיינתן לה "קרדיט עבור קופרייטינג, עריכה והפקה", אלא שהנתבעים לא חתמו על הצעת המחיר, וממילא אין לייחס להם הסכמה אוטומטית לשנות מברירת המחדל החוקית הקבועה בסעיף 5 (ב) לחוק זכות-יוצרים, 1911, לפיה זכות היוצרים ביצירה שבוצעה על ידי עובד או נותן שירות שייכת לאדם שהעסיק את העובד או נותן השירות. לכך יש להוסיף, כי מתצהירה של התובעת, עולה כי תוך כדי עבודה העבירה התובעת לנתבעים את כל הפרקים המוגמרים שכתבה וערכה, מבלי שהתנתה זאת בהתחייבות מצד הנתבעים להעביר אליה את זכות היוצרים בפרקים אלה, ובכך יש כדי לתמוך במסקנה שבזמן אמת הסכימה התובעת שהפרקים שכתבה וזכות היוצרים בהם יהיו בבעלות הנתבעים.
נפסק כי הנתבעים היו שותפים לכתיבת הספר. זאת ועוד. מגרסת התובעת עולה, כי כבר בשנת 2007 גילתה שהנתבעים הוציאו לאור את הספר, למרות זאת, לא מיהרה התובעת לפנות לבית המשפט כדי להגן על זכות היוצרים הנטענת. בכך יש כדי לתמוך במסקנה שבזמן אמת ידעה התובעת שאין לה זכות יוצרים בפרקים שערכה וכתבה. גם מעדותה של התובעת בסיום שלב ההוכחות, עולה כי בעבודות אחרות שביצעה הוצגה התובעת כרעיונאית וכך נהגה גם במקרה כאן. בהתחשב בכך ונוכח הוראות סעיף 5 (ב) לחוק זכות-יוצרים, 1911, נראה כי אין לייחס לתובעת זכות יוצרים בפרקים אותם כתבה עבור הנתבעים, וכך נקבע.
על כן נפסק כי אין מקום להיעתר לסעד הפיצוי הסטטוטורי ולמתן החשבונות ואף לא לצו התמלוגים.
שכר עבודה
משנקבע שבין התובעת לבין הנתבעים נכרת הסכם לפיו הייתה אמורה התובעת לערוך ולכתוב את הספר, ומשאין חולק שהתובעת כתבה את פרק הפיילוט ופרקים נוספים, חלה על הנתבעים חובה לשלם לה בעד עבודתה זו.
נפסק כי, בזמן אמת, הסכימה התובעת להסתפק בתשלום התואם להיקף העבודה שביצעה בפועל או ל – 50% מעלות העיצוב והכתיבה, במקרה בו יפסיקו הנתבעים את ההתקשרות.
נפסק כי הנתבעים לא שילמו לתובעת סך של 14,099.50 ₪ (כולל מע"מ) הנקוב בחשבונית מיום 10.4.2006 (נספח א לכתב ההגנה), משום המחלוקת ביחס לדרישת התובעת לקבל סכומים נוספים מעבר למפורט בהצעת המחיר. על כן נפסק כי אין בפי הנתבעים טענה שהתובעת לא הייתה זכאית לסכום האמור בתמורה לעבודה שהשקיעה בכתיבת הספר עד להוצאת החשבונית.
בנוסף, נפסק כי משהנתבעים מודים שגם לאחר משלוח החשבונית התקיימו פגישות בינם לבין התובעת, נפסק כי יש להוסיף על דרך האומדן סך של 2,500 ₪ (כולל מע"מ) בגין פגישות נוספות שקיימה התובעת עם הנתבעים לאחר משלוח החשבונית.
על כן נפסק כי בגין עריכת וכתיבת הספר ופעולות שביצעה לקידום ההוצאה לאור של הספר זכאית התובעת לקבל מהנתבעים שכר עבודה בסך של 16,599.50 ₪.
