הפרת זכויות קניין רוחני נתפסת בדרך כלל כסכסוך אזרחי בין בעל הזכות לבין מי שלטענתו הפר אותה. ואולם, במקרים מסוימים הפרה של זכויות יוצרים, סימני מסחר, זכויות מבצעים או עיצוב רשום עלולה להוביל לחקירת משטרה ואף להגשת כתב אישום.
המשמעות חשובה במיוחד לבעלי עסקים, יבואנים, מפיצים, בעלי חנויות ואתרי מסחר שנחקרים בחשד למכירת מוצרים מזויפים, ייבוא מוצרים הנושאים סימני מסחר ללא הרשאה, הפצת עותקים מפרים או ייצור מוצרים המפרים זכויות קניין רוחני.
לא כל הפרה אזרחית של זכות קניין רוחני היא גם עבירה פלילית. בהליך פלילי על התביעה להוכיח את כל יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, ובכלל זה את קיומה של הזכות הרלוונטית, את ביצוע הפעולה שהחוק אוסר ואת היסוד הנפשי הנדרש. לכן עצם העובדה שבעל מותג או בעל זכות טוען שמוצר מסוים הוא מזויף או מפר אינה מספיקה, כשלעצמה, להרשעה בפלילים.
זימון לחקירה בחשד לעבירות קניין רוחני
הליך פלילי בעבירות קניין רוחני מתחיל פעמים רבות בתלונה של בעל הזכות או נציגו, אך המשטרה יכולה לפתוח בחקירה גם בעקבות מידע שהגיע אליה או פעילות אכיפה יזומה.
נוהל משטרת ישראל בעניין טיפול בהפרת זכויות קניין רוחני קובע כי במסגרת החקירה נאספים, בין היתר, מסמכים להוכחת שרשרת הזכויות, דוגמאות של מוצרים החשודים כמפרים וחוות דעת ראשונית מטעם בעל הזכות. כאשר מדובר בסימן מסחר רשום, על בעל הזכות להמציא גם העתק מתעודת הרישום.
מי שזומן לחקירה צריך להביא בחשבון שהחקירה אינה מתמקדת רק בשאלה אם המוצר מקורי. החוקרים עשויים לבקש לברר מהיכן נרכשה הסחורה, מי הספק, מה היה מחיר הרכישה, האם התקבלו חשבוניות, אילו בדיקות נערכו לפני הרכישה ומה ידע החשוד על המוצר ועל הזכויות הנטענות בו. נוהל המשטרה עצמו מנחה את החוקרים לברר את ידיעת החשוד כי המוצרים אינם מקוריים ואת מקור הסחורה.
לכן יש חשיבות רבה לקבלת ייעוץ משפטי עוד לפני החקירה. דברים שנאמרים בשלב הראשון עשויים להיות בעלי משמעות בהמשך ההליך, ובפרט בשאלת המודעות של החשוד לכך שמדובר במוצרים מפרים.
חיפוש ותפיסת מוצרים במסגרת חקירת קניין רוחני
חקירות קניין רוחני מלוות לעיתים בחיפוש בבית העסק, במחסן, במשרד או במקום אחר שבו מוחזקת הסחורה.
לפי נוהל המשטרה, ניתן לבקש מבית המשפט צו חיפוש ואף להסתייע בנציג של בעל הזכות לצורך זיהוי הסחורה החשודה כמפרה. במהלך החיפוש עשויים להיתפס לא רק המוצרים עצמם, אלא גם ציוד ששימש לייצורם או להפצתם, אריזות, קטלוגים, חשבוניות, קבלות ומסמכים הנוגעים לרכישה ולמכירה של הסחורה. הנוהל אף מציין כי מסמכים כספיים שנתפסו עשויים לשמש גם בחקירות מס, מע"מ או מכס.
כאשר נתפס מחשב או חומר מחשב, נוהל המשטרה קובע כי החיפוש במחשב ייעשה בידי חוקר מיומן ולאחר הוצאת צו חיפוש ספציפי לחיפוש במחשב.
לאחר חיפוש ותפיסה יש לבחון את צו החיפוש, את היקף הסמכות שניתנה למשטרה, אילו מוצרים ומסמכים נתפסו, כיצד הם סומנו ותועדו, מי קבע כי הם מפרים ועל סמך איזו מומחיות.
כתב אישום בגין הפרת זכויות יוצרים
סעיפים 61 עד 63 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, מסדירים את העבירות הפליליות המרכזיות בתחום זכויות היוצרים.
בין היתר, החוק אוסר עשיית עותק מפר לשם מסחר, ייבוא עותק מפר לשם מסחר, עיסוק במכירה, השכרה או הפצה של עותק מפר, מכירה או הפצה של עותקים מפרים בהיקף מסחרי והחזקת עותק מפר לשם מסחר. החוק כולל כיום גם עבירות הנוגעות לשידור ולהעמדה לרשות הציבור בהיקף מסחרי ובנסיבות הקבועות בו.
העונש המרבי על עשיית עותק מפר או ייבוא עותק מפר לשם מסחר הוא חמש שנות מאסר. עבירות של עיסוק במכירה, השכרה או הפצה, מכירה או הפצה בהיקף מסחרי והחזקה לשם מסחר עשויות להגיע לעונש מרבי של שלוש שנות מאסר.
כאשר מוגש כתב אישום בגין הפרת זכויות יוצרים, יש לבדוק תחילה האם היצירה נשוא האישום אכן מוגנת בזכות יוצרים בישראל. לא כל חומר שמועתק נהנה מהגנת זכות יוצרים, והחוק עצמו קובע את סוגי היצירות המוגנות ואת התנאים להגנתן.
יש לבדוק גם האם המתלונן הוא בעל הזכויות או מי שמוסמך לפעול מטעמו. בנוהל המשטרה קיימת דרישה לקבל מסמכים להוכחת שרשרת הזכויות ולהוכחת העדר הרשאה לייצור העותק שנתפס. כאשר מדובר ביצירה זרה, עשויים להידרש תצהירים, הסכמים ומסמכים נוספים המוכיחים את הבעלות ואת הזיקה הנדרשת לישראל.
כתב אישום בגין הפרת סימן מסחר ומכירת מוצרים מזויפים
חלק ניכר מהחקירות הפליליות בתחום הקניין הרוחני עוסקות במוצרים הנושאים סימני מסחר של מותגים מוכרים.
סעיף 60 לפקודת סימני המסחר קובע עבירות הנוגעות, בין היתר, לסימון טובין בסימן מסחר רשום או בחיקויו ללא רשות, לייבוא טובין כאלה לשם מסחר, לעיסוק במכירתם, השכרתם או הפצתם ולהחזקתם לשם מסחר. העונש המרבי הקבוע לעבירות אלה הוא שלוש שנות מאסר או קנס בהתאם להוראות החוק.
כאשר מדובר בכתב אישום בגין מוצרים מזויפים, יש לבדוק האם סימן המסחר שעליו מבוסס האישום היה רשום ובתוקף בישראל לגבי הטובין הרלוונטיים במועד ביצוע העבירה. יש לבדוק גם אם הסימון שעל המוצר הוא אכן הסימן הרשום או חיקויו, האם המוצר סומן או יובא ללא רשות בעל הסימן והאם התקיימו יתר התנאים שקובע סעיף העבירה.
אחת הסוגיות החשובות ביותר בתיקים מסוג זה היא שאלת המודעות של הנאשם.
בעניין מדינת ישראל נ' ניסים גואטה, שעסק בהחזקת מוצרים שנשאו סימני מסחר רשומים, נקבע כי היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי סעיף 60 לפקודת סימני המסחר הוא מחשבה פלילית בהתאם לסעיף 20 לחוק העונשין. בית המשפט הדגיש כי נטל השכנוע להוכיח את מודעות הנאשם לרכיבי היסוד העובדתי מוטל על התביעה. באותו תיק הורשע הנאשם ביחס לחלק מהמוצרים, אך זוכה ביחס למוצרים אחרים לאחר שלא הוכחה המודעות הנדרשת.
מכאן שלשאלות כגון מקור הסחורה, מחיר הרכישה, אופן האריזה, החשבוניות שנמסרו, זהות הספק, היכרותו של הנאשם עם המותג ונסיבות העסקה עשויה להיות משמעות מכרעת.
עבירות פליליות בגין הפרת עיצוב רשום
חוק העיצובים, התשע"ז-2017, כולל אף הוא עבירות פליליות.
סעיף 92 לחוק קובע עבירה כאשר אדם מנצל עיצוב רשום דרך עיסוק ובאופן מסחרי, ללא רשות בעל העיצוב, באמצעות ייצור מוצר הנושא עיצוב הזהה לעיצוב הרשום או באמצעות ייבוא של מוצר כזה. העונש הקבוע בסעיף הוא קנס, ובמקרה שהעבירה נעברה בידי תאגיד ניתן להטיל כפל קנס.
חשוב להבחין בעניין זה בין הפרה אזרחית של עיצוב לבין עבירה פלילית. הזכות האזרחית בעיצוב רשום רחבה יותר, בעוד שהסעיף הפלילי מתייחס במפורש לייצור או ייבוא של מוצר הנושא עיצוב זהה לעיצוב הרשום ובתנאים המפורטים בחוק.
לכן בתיק פלילי הנוגע לעיצוב יש לבחון את תעודת הרישום ואת התיאור החזותי של העיצוב, את תוקף הרישום במועד הרלוונטי ואת השאלה אם המוצר נשוא כתב האישום אכן עומד בדרישה המחמירה שקובע הסעיף הפלילי.
אחריות פלילית של חברה ושל נושאי משרה
כתב אישום בעבירות קניין רוחני עשוי להיות מוגש לא רק נגד האדם שביצע בפועל את המכירה או הייבוא, אלא גם נגד תאגיד ובנסיבות מסוימות נגד נושאי משרה בו.
חוק זכות יוצרים קובע כי נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי החוק בידי התאגיד או עובדיו. אם נעברה עבירה בידי התאגיד או עובד, קיימת חזקה שנושא המשרה הפר את חובתו, אלא אם יוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא אותה. לעניין זה נושא משרה כולל מנהל פעיל, שותף שאינו שותף מוגבל ופקיד האחראי על התחום שבו בוצעה העבירה.
הוראות דומות קיימות גם בדינים נוספים בתחום הקניין הרוחני.
כאשר מדובר בעסק או בחברה, יש לכן לבדוק בנפרד את אחריות התאגיד ואת אחריותם האישית של המנהלים והעובדים. עצם התפקיד הניהולי אינו מייתר את הצורך לבחון מי היה אחראי לתחום, מה ידע, אילו נהלים היו קיימים ומה נעשה בפועל כדי למנוע הפרות.
קבלת מכתב יידוע לפני הגשת כתב אישום
במקרים מסוימים החשוד יקבל הודעה שהתיק הועבר לרשות התביעה לפני קבלת החלטה על הגשת כתב אישום.
סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי קובע זכות יידוע ושימוע בעבירת פשע, בכפוף לחריגים הקבועים בחוק. החשוד רשאי בתוך 30 ימים מקבלת ההודעה לפנות בכתב לרשות התביעה בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום או להימנע מהגשתו בעבירה מסוימת (ראו הנחיות המשטרה).
זכות זו אינה חלה אוטומטית בכל תיק קניין רוחני. היא עשויה להיות רלוונטית, למשל, לעבירות זכויות יוצרים שהעונש המרבי עליהן הוא חמש שנות מאסר, בעוד שעבירה שעונשה המרבי שלוש שנות מאסר אינה מסווגת כעבירת פשע לצורך הוראה זו.
בשלב השימוע ניתן להעלות טענות הנוגעות לעצם קיומה של זכות הקניין הרוחני, לזהות בעל הזכות, לאופי המוצרים, ליסוד הנפשי, להיקף המסחרי, לחולשות בחוות הדעת ולראיות המלמדות על מקור לגיטימי של הסחורה. במקרים המתאימים ניתן לטעון שאין תשתית מספקת להגשת כתב אישום או שיש מקום לייחס עבירה אחרת או מצומצמת יותר.
אפשרות להסדר מותנה בעבירות קניין רוחני
לא כל תיק שבו קיימות ראיות מסתיים בהכרח בכתב אישום.
חוק סדר הדין הפלילי מאפשר במקרים המתאימים לערוך הסדר מותנה, שבמסגרתו החשוד מודה בעבירה ומקיים תנאים שנקבעו בהסדר, ובתמורה נמנעת התביעה מהגשת כתב אישום והתיק נסגר בעילה של סגירת תיק בהסדר.
לפרקליטות המדינה קיימת הנחיה ייעודית בנוגע להסדרים מותנים בעבירות קניין רוחני. בין השיקולים שנבחנים נמצאים סוג המוצרים, שוויים והסיכון שהם עלולים ליצור לציבור. מוצרים כגון תרופות, תוספי תזונה, משקאות ומוצרי קוסמטיקה נבחנים בחומרה רבה יותר בשל הסיכון האפשרי לבריאות הציבור.
אפשרות להסדר מותנה תלויה בנסיבות המקרה ובתנאים הקבועים בדין, אך כאשר טרם הוגש כתב אישום יש מקום לבדוק אם המסלול מתאים לתיק.
הוגש כתב אישום בעבירות קניין רוחני: מה בודקים?
לאחר הגשת כתב אישום בפשע או בעוון זכאים הנאשם וסניגורו לעיין בחומר החקירה הנוגע לאישום ולהעתיקו, בכפוף לסייגים הקבועים בדין. זכות זו קמה עם הגשת כתב האישום.
בתיקי קניין רוחני לחומר החקירה עשויה להיות חשיבות מיוחדת. יש לבחון את תעודות הרישום, חוות הדעת של נציגי בעלי הזכויות והמומחים, ייפויי הכוח והמסמכים המוכיחים את שרשרת הזכויות, צילומי המוצרים, דו"חות התפיסה, החשבוניות, מסמכי הייבוא, הודעות החשוד והעדים וכל חומר שעל בסיסו מבקשת התביעה להוכיח שהמוצרים מפרים.
יש לבחון גם כיצד נערכה ההשוואה בין המוצר המקורי לבין המוצר שנתפס. נוהל המשטרה קובע כי חוות דעת המומחה צריכה לפרט את המוצרים שנבדקו ואת הסימנים המבדילים בין המקור לבין ההעתק הנטען כמפר.
חוות דעת של בעל הזכות או של נציגו אינה חסינה מביקורת. ניתן לבדוק את מומחיותו של נותן חוות הדעת, את הבסיס העובדתי שלה, אילו מוצרים הוצגו בפניו, אם נערכה השוואה למוצר מקורי מתאים ואם המסקנות שלו אכן מוכיחות את היסודות הנדרשים בעבירה הספציפית המיוחסת לנאשם.
טענות הגנה בכתב אישום בעבירות קניין רוחני
ההגנה בתיק פלילי של קניין רוחני אינה מסתכמת בטענה שהנאשם לא ידע שהמוצר מזויף. פעמים רבות קיימות שאלות משפטיות וראייתיות מוקדמות יותר.
ייתכן שהזכות שעליה מבוסס כתב האישום אינה קיימת או אינה בתוקף לגבי המוצר הרלוונטי. ייתכן שלא הוכחה שרשרת הבעלות של המתלונן. בסימני מסחר יש לבדוק אם הסימן היה רשום לגבי סוג הטובין המסוים. בזכויות יוצרים יש לבדוק אם מדובר ביצירה מוגנת ואם התוצר שנתפס הוא אכן עותק מפר. בעיצוב יש לבדוק אם מדובר בעיצוב רשום בתוקף ואם מתקיימת דרישת הזהות הקבועה בסעיף הפלילי.
לאחר מכן יש לבחון את הפעולה המיוחסת לנאשם. החוק מבחין בין ייצור, ייבוא, החזקה, מכירה והפצה, ובחלק מהעבירות נדרשת גם מטרה מסחרית או היקף מסחרי. התביעה צריכה להוכיח את העבירה המסוימת המיוחסת בכתב האישום ולא די בהוכחה כללית שהנאשם היה קשור בדרך כלשהי למוצרים.
לבסוף יש לבחון את היסוד הנפשי. במקרים שבהם נדרשת מודעות, לא ניתן להסתפק בכך שבדיעבד התברר שהמוצרים היו מפרים. השאלה היא מה ניתן להוכיח ביחס לידיעתו או לחשדו של הנאשם בזמן ביצוע המעשים.
בתיקים שבהם נערך חיפוש ותפסה המשטרה מוצרים, מחשבים או מסמכים, יש לבדוק גם את חוקיות החיפוש והתפיסה ואת התאמת הפעולות שבוצעו לצווים שניתנו.
כתב אישום על מכירת מוצרים מזויפים
כאשר כתב האישום עוסק במכירת מוצרים מזויפים, יש נטייה להתייחס למונח "זיוף" כאילו הוא מוכיח את העבירה. מבחינה משפטית אין די בכך.
על התביעה להראות איזה סימן מסחר רשום הופר, לגבי אילו טובין הוא היה רשום, כיצד המוצר שנתפס עושה שימוש בסימן או בחיקויו, האם הוא עלול להטעות במקום שבו החוק דורש זאת, מה הייתה הפעולה שביצע הנאשם ומה היה היסוד הנפשי שלו.
עניין גואטה ממחיש את החשיבות של בדיקה זו. באותו כתב אישום היו קבוצות שונות של מוצרים. העובדה שהנאשם הורשע ביחס לקבוצה אחת לא מנעה את זיכויו ביחס לקבוצה אחרת, לאחר שבית המשפט מצא שהמאשימה לא הוכיחה את המודעות הנדרשת לגבי אותם סימני מסחר.
לכן כתב אישום בעבירות קניין רוחני מחייב בחינה של כל זכות, כל מוצר וכל סעיף עבירה בנפרד. בתיק הכולל עשרות או מאות מוצרים אין להניח שכל הפריטים עומדים באותו מצב משפטי או ראייתי.
חשיבות הייצוג בעבירות קניין רוחני
עבירות קניין רוחני נמצאות בנקודת המפגש שבין המשפט הפלילי לבין דיני הקניין הרוחני. הטיפול בהן דורש לא רק בחינה של הליך החקירה והראיות הפליליות, אלא גם הבנה של הזכות שעליה מבוסס האישום.
מי שזומן לחקירה, קיבל הודעה על אפשרות להגשת כתב אישום או שכבר הוגש נגדו כתב אישום בעבירות קניין רוחני, צריך לבחון מוקדם ככל האפשר את הבסיס המשפטי והראייתי לחשדות. בחלק מהמקרים המחלוקת האמיתית אינה בשאלה אם מוצר נמצא בחזקתו של החשוד, אלא אם הזכות שעליה מבוסס האישום הוכחה, אם המוצר אכן מפר אותה ואם קיימות ראיות מספיקות להוכחת אחריות פלילית.
