FURNIPART - פרסום קודם ואובדן דין קדימה במדגמים

בהחלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בבקשות לרישום מדגמים 55598–55604, FURNIPART (21.2.2017), דחה הרשם אסא קלינג שבע בקשות לרישום מדגמים של ידיות. הרשם קבע כי פרסומים קודמים של המדגמים במרשם האירופי שוללים את חידושם לפי פקודת הפטנטים והמדגמים, וכי המבקשת אינה יכולה להסתמך על מועדי ההגשה באירופה משום שלא תבעה דין קדימה במועד הקבוע בפקודה.

שבע בקשות לרישום ידיות והפרסומים באירופה

חברת FURNIPART הגישה בישראל ביום 20.5.2014 שבע בקשות לרישום מדגמים של ידיות, בסוג 08-06. במהלך בחינתן נמצאו מדגמים זהים שהחברה עצמה הגישה קודם לכן באירופה ושהתפרסמו באתר מרשם העיצובים האירופי לפני הגשת הבקשות בישראל. שש מהבקשות האירופיות הוגשו ביום 21.2.2014 ופורסמו ביום 26.3.2014. הבקשה האירופית המקבילה למדגם 55602 הוגשה עוד ביום 18.10.2013 ופורסמה ביום 15.11.2013.

הבוחנת סברה שהפרסומים הקודמים מונעים את רישום המדגמים לפי סעיף 30(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים. המבקשת השיבה כי הרישומים האירופיים אינם פרסום בישראל וכי בקשותיה בישראל הוגשו בתוך שישה חודשים ממועדי ההגשה באירופה. בעניין דין הקדימה לא הוגשה דרישה במסגרת המועד שנקבע בפקודה.

פרסום באתר של מרשם מדגמים זר כפרסום קודם

לפי סעיף 30(1) לפקודה, שחל על הבקשות, מדגם היה כשיר לרישום אם היה חדש או מקורי ולא פורסם קודם לכן בישראל. חוזר הרשם מ.נ. 69, מיום 24.12.2008, הבהיר כי ניתן להסתמך לצורך בחינת החידוש גם על פרסום באינטרנט, כאשר קיימת ראיה למועד פרסומו.

הרשם דחה את הטענה שפרסום במרשם האירופי אינו רלוונטי רק משום שלא כוון במיוחד לציבור הישראלי. הוא הדגיש כי הבחינה צריכה להתייחס למועד הפרסום, לתוכנו ולנגישותו בישראל, וכי אתרי מרשמי העיצובים של רשויות רשמיות הם מקור מהימן במיוחד לתאריך הפרסום. במקרה זה המבקשת לא חלקה על מועדי הפרסום או על מהימנות האתר, אלא על משמעות הנגישות של המידע בישראל.

ההבחנה בין פרסום שמועדו מוכח לבין פרסום שאי אפשר לתארך אותו בוודאות נדונה גם בהחלטת Tequila Cuervo – הוכחת פרסום קודם באינטרנט, שאליה הפנה הרשם. שם התקבלה הבקשה לרישום לאחר שלא הוכח מועד הפרסום במידה מספקת; בעניין FURNIPART מדובר היה בפרסומים רשמיים שתאריכיהם לא הוכחשו.

שישה חודשים להגשת הבקשה אינם תחליף לדרישת דין קדימה

המבקשת ביקשה להסתמך על סעיף 52(א) לפקודה, שאפשר בתנאים מסוימים לראות במועד הגשת בקשה קודמת במדינה חברה את המועד הקובע לבחינת החידוש בישראל. אלא שהסעיף הציב שני תנאים מצטברים: הגשת הבקשה בישראל בתוך שישה חודשים מן הבקשה הקודמת, ודרישת דין הקדימה בישראל בתוך חודשיים מהגשת הבקשה הישראלית.

הרשם הבהיר כי עצם הגשת בקשה בישראל בתוך ששת החודשים אינה יוצרת דרישת דין קדימה מכללא. המבקשת העלתה את שאלת דין הקדימה זמן רב לאחר שחלף המועד שנקבע לכך, ולפיכך לא הייתה זכאית להעמיד את בקשותיה בישראל על מועדי ההגשה באירופה. בהיעדר דין קדימה, הפרסומים במרשם האירופי קדמו למועד הקובע של הבקשות בישראל.

האם ניתן להאריך את המועד לתביעת דין קדימה?

בדיון טענה המבקשת כי הרשם מוסמך להאריך את המועד לדרישת דין קדימה מכוח תקנה 54 לתקנות המדגמים. טענה זו נדחתה. התקנה אפשרה הארכת מועדים שנקבעו בתקנות, ואילו המועד לתביעת דין הקדימה נקבע בסעיף 52(א) לפקודה עצמה. הרשם קבע כי התקנה אינה מקנה סמכות להאריך מועד שנקבע בחקיקה הראשית.

משנדחו שתי הטענות, בדבר משמעות הפרסום באינטרנט ובדבר דין הקדימה, נדחו כל שבע הבקשות והמדגמים לא נרשמו.

דין הקדימה ופרסום קודם לפי חוק העיצובים

ההחלטה ניתנה לפי פקודת הפטנטים והמדגמים, לפני כניסתו לתוקף של חוק העיצובים, התשע"ז-2017, ביום 7.8.2018. החוק החדש שינה את מסגרת הכשירות לרישום: עיצוב צריך להיות חדש ובעל אופי ייחודי, ובחינת פרסום קודם אינה מוגבלת עוד לפרסום בישראל בלבד. החוק כולל גם חריגים ביחס לפרסומים מסוימים שנעשו בתקופה שלפני מועד ההגשה.

סעיף 21 לחוק העיצובים ותקנה 17 לתקנות העיצובים, התשע"ט-2019, ממשיכים להבחין בין מועד הגשת בקשה במדינה חברה לבין פעולה מפורשת של דרישת דין קדימה בישראל. לפי הוראות אלה, דרישת דין הקדימה צריכה להיות מוגשת לא יאוחר מחודשיים לאחר הגשת הבקשה בישראל. גם כיום אין לראות בעצם ההגשה בתוך חלון ששת החודשים תחליף לדרישה זו. להליך ההגשה והבחינה ראו רישום מדגמים ועיצובים ואת המדריך איך רושמים עיצוב בישראל?

דיון בדין הקדימה לפי הפקודה ולפי החוק החדש מובא גם בספר דיני עיצובים ומדגמים, מאת יונתן דרורי ויותם וירז'נסקי-אורלנד, מהדורה שנייה, פרק 6, סעיף 6.1.1.5.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם