קובי ורבין נ' ינאי - ביטול עיצובי צמר גפן מתוק בשל פרסום קודם ובעלות

בהחלטת סגנית רשם העיצובים ז'קלין ברכה בבקשות שהגישו מיקי משה קובי וצביקה רבין נגד ינאי ר.ד.י. השקעות בע"מ, בעניין עיצובים רשומים 63960 ו-63961 (5.12.2024), בוטלו שני רישומים של צורות ממתקי צמר גפן מתוק. נקבע כי עיצובי הלב והלב המוקף במסגרת עגולה פורסמו בסין לפני המועד הקובע ולא היו חדשים ובעלי אופי ייחודי. נוסף על כך, החברה שעל שמה נרשמו העיצובים לא הייתה בעלת הזכויות בהם ולא הוכיחה העברה כדין מן החברה הסינית שסיפקה לה מכונות לייצור הממתקים. ההחלטה מדגימה כיצד פרסום קודם ופגם בשרשרת הבעלות עשויים להצדיק ביטול רישום גם לאחר שבחינת הרשות הסתיימה ברישום הזכות.

ההחלטה משנת 2024 באה לאחר הליך הרישום המקורי: בהחלטת הרשם אופיר אלון מיום 13.12.2020, שנסקרה בנפרד במאמר ינאי – תקופת החסד ברישום עיצובי צמר גפן מתוק, אושרו לרישום עיצובים 63960 ו-63961 מכוח פרשנות סעיף 9 לחוק העיצובים. בהליך הביטול המאוחר נבחנה תשתית ראייתית אחרת, והתוצאה הייתה ביטול שני הרישומים. ההחלטות מתייחסות לשלבים שונים בחיי אותה זכות.

מכונה חדשנית אינה הופכת צורה מוכרת לעיצוב חדש

חברת ינאי הגישה ביום 25.7.2019 בקשות לרישום עיצובים של ממתקי צמר גפן מתוק המיוצרים באמצעות מכונות אוטומטיות. המכונות פותחו בידי חברת Guangzhou Sunzee Intelligent Technology מסין, המייצרת ומשווקת אותן בעולם. העיצוב הראשון תיאר צורת לב, ואילו העיצוב השני הציג לב המשולב במבנה עגול.

מחלקת העיצובים סירבה בתחילה לרישום, אך ביום 13.12.2020 החליט הרשם דאז, אופיר אלון, כי העיצובים כשירים לרישום. החלטתו הסתמכה על ההנחה שהפרסומים שהוצגו קודם לכן מקורם בחברה שממנה נגזרו הזכויות, ולכן ניתן היה להחיל עליהם את תקופת החסד שבסעיף 9 לחוק העיצובים. לאחר מכן ביקשו קובי ורבין לבטל את הרישומים, בטענה שהצורות היו מוכרות בסין עוד לפני שהמכונות הפכו את תהליך הייצור לאוטומטי.

ההחלטה בביטול מבחינה בין אופן ייצור המוצר לבין מראהו החיצוני. ייתכן שדרך ייצור ממוכנת של ממתק מצדיקה בחינה לפי דיני הפטנטים, אך זכות בעיצוב אינה קמה על פעולת המכונה. אם צורת הלב עוצבה במשך שנים בידי מוכרים בדוכני רחוב, עצם היכולת לייצר אותה באמצעות זרוע רובוטית אינה יוצרת חידוש צורני.

תוצאה שונה התקבלה בבקשה לביטול עיצוב 63267 של נרתיק טבק, י.כ. השירות לקיוסק נ' א.א.ט (13.1.2022). שם נדחתה בקשת הביטול לאחר שהמבקשות לא הוכיחו שהמוצר המתחרה פורסם לפני המועד הקובע. ההבדל בין ההליכים ממחיש כי קיומם של עיצובים דומים אינו מספיק: מי שתוקף רישום צריך להוכיח גם את מועד הפרסום ואת זהות המוצר שפורסם.

עשרים וארבעה פרסומים והגבולות של תקופת החסד

בפני סגנית הרשם הוצגו 24 פרסומים, ובהם סרטונים ותמונות מן השנים 2015–2019 שהראו ממתקי צמר גפן מתוק בצורות דומות. חלקם נוצרו על ידי צדדים שלישיים בדוכני רחוב וחלקם פורסמו בידי חברת Sunzee עצמה, לרבות בתערוכות ובפרסומים ברשתות חברתיות. הדיון לא הסתפק בקביעה שקיימים מוצרים דומים: כל פרסום נבחן לפי מועדו, זהות המפרסם ותכונותיו החזותיות של הממתק המוצג בו.

סעיפים 6 ו-7 לחוק העיצובים דורשים חידוש ואופי ייחודי. חידוש נבחן לפי זהות מהותית לעיצוב קודם, ואילו אופי ייחודי נבחן לפי הרושם הכללי בעיני המשתמש המיודע. בהחלטה נעשתה הבחנה בין שני הרישומים: פרסומים של צורת לב יכלו לשלול חידוש מעיצוב 63961, ואילו בעיצוב 63960, שכלל תוספת מסוימת, היה מקום לשאלה נפרדת אם נוצר רושם כללי שונה. סגנית הרשם קבעה שגם הרישום השני אינו בעל אופי ייחודי נדרש ביחס למאגר העיצובים שפורסם.

סעיף 9 מעניק תקופת חסד בת 12 חודשים לפרסומים שמקורם בבעל העיצוב, אך לא לכל פרסום באותה תקופה. המועד הקובע בענייננו היה 25.7.2019, ולכן תקופת החסד החלה ביום 25.7.2018. פרסומים ישנים יותר, אף אם מקורם בחברה הסינית, לא נהנו מן החריג. גם פרסום בתוך התקופה לא הוחרג כאשר לא הוכח קשר בין המפרסם לבעל העיצוב. חלק מן הפרסומים המאוחרים הוצאו מתחולת ההגנה משום שלא הוכח שמקורם בבעל הזכות, ונוסף עליהם עמדו פרסומים רבים שקדמו לתקופת החסד.

האם הסכם הפצה מאפשר לרשום עיצוב על שם המפיץ?

העילה השנייה לביטול הייתה עצמאית: סעיף 48(א)(2) לחוק מאפשר לבטל רישום כאשר בקשת הרישום הוגשה שלא בידי בעל העיצוב כדין. חברת ינאי טענה שרכשה את הזכויות מחברת Sunzee, וכי הבעלות נובעת מן ההסכם המסחרי ביניהן ומהשקעותיה בשיווק המכונות בישראל.

סגנית הרשם קבעה תחילה שהראיות אינן מלמדות שחברת Sunzee היא יוצרת הצורות המוגנות. מנהל המכירות שלה העיד שממתקים בעיצובי הלב היו נפוצים בדוכנים בסין לפני שהחברה פיתחה את המכונה. הובהר כי בעלות בפטנטים על המכונה אינה ראיה לבעלות בעיצובים של הממתקים שהמכונה מייצרת.

נוסף על כך, גם אילו הייתה Sunzee בעלת העיצובים, לא הוצג מסמך בכתב המעביר את הזכויות לינאי כנדרש לפי סעיף 15(ב) לחוק. ההסכם מיום 30.5.2019 הסדיר בלעדיות מסחרית ורכישה והפצה של מכונות בישראל, אך לא כלל הוראה המעבירה את הבעלות בעיצובים. מכתבים מאוחרים שנערכו במהלך הליך הבחינה לא ריפאו את החסר. הרשאה לשווק מכונה או לפעול לרישום עיצוב אינה זהה להעברת הזכות הקניינית בו.

בשל התקיימות שתי עילות הביטול לפי סעיפים 48(א)(1) ו-48(א)(2), הורתה סגנית הרשם על מחיקת הרישומים מן הפנקס. עוד נפסקו הוצאות בסך 25,000 ש"ח לכל אחד משני מבקשי הביטול. הטענה שהתנהלות ינאי כלפי הרשות מהווה עילת ביטול עצמאית לא הוכרעה, משום שהעילות האחרות הספיקו לתוצאה.

ההכרעה ממחישה את משמעותם המעשית של הליכי ביטול עיצוב רשום: גם לאחר שהרישום עבר בחינה, ניתן לתקוף את כשירותו ואת זהות בעליו. לצורך ניהול מחלוקת על זכויות בעיצוב, יש לאסוף לא רק פרסומים קודמים אלא גם הסכמי פיתוח, תיעוד מקור המראה החזותי ומסמכי העברת הזכויות.