רישום סימן מסחר בטאיוואן

רישום סימן מסחר בטאיוואן מחייב הגשה בהתאם לדין המקומי ובחינה בפני Taiwan Intellectual Property Office (TIPO). עבור חברה ישראלית, יש שתי הבחנות שאסור להחמיץ: טאיוואן אינה חברה במערכת מדריד, ולכן ייעוד סין במערכת אינו מקנה הגנה בטאיוואן; ותקופת ההתנגדות המקומית נפתחת לאחר פרסום הרישום, בשונה ממדינות שבהן ההתנגדות קודמת לרישום. מאפיינים אלה משפיעים על בחירת המסלול, על העלויות ועל מועד הסיכון המשפטי.

מדריך זה עוסק בסדר ההגשה המקומי, בדרישות הייצוג, במסלולי הבחינה ובהגנה על מותג של עסק ישראלי. למידע על רישום נפרד בסין היבשתית ובהונג קונג ראו את המאמרים הייעודיים. רישום באחד משווקים אלה אינו תחליף אוטומטי לאחר.

מדוע אי אפשר לייעד את טאיוואן באמצעות פרוטוקול מדריד?

מערכת מדריד מאפשרת לייעד רק מדינות וארגונים החברים בה. לפי הסבר רשמי של TIPO על מערכת מדריד, טאיוואן אינה צד למערכת זו. לכן חברה ישראלית המבקשת רישום בטאיוואן צריכה לפעול במסלול רישום מקומי, ולא להסתפק בבקשה בינלאומית שבמסגרתה יועדה סין. הדבר נכון גם אם כבר קיימים לחברה רישומים בישראל, בסין או במדינות אחרות החברות במדריד.

ההבחנה אינה רק טכנית. ייתכן שהשם שנבחר ונרשם בסין אינו פנוי בטאיוואן, או שהשימוש בשם בסימניות סיניות יוצר חשש שונה להטעיה. יש לבדוק את המאגר המקומי ואת דרך השימוש בפועל, ולבחור את הסימן ואת פרטת הטובין והשירותים בהתאם לדין הטאיוואני.

מי רשאי להגיש בקשה והאם נדרש נציג מקומי?

TIPO מאפשרת הגשת בקשה על ידי יחיד, חברה או גורם עסקי העומדים בהוראות הדין המקומי. אולם לפי הנחיות TIPO בנוגע לייצוג, מבקש זר שאין לו מקום מושב או עסק בטאיוואן חייב למנות סוכן סימני מסחר שמקום מושבו בטאיוואן לטיפול בבקשה. כאשר מוגשת בקשה באמצעות סוכן יש לצרף הרשאה כנדרש, ואם המסמך ערוך בשפה זרה ייתכן שתידרש גרסה מתורגמת לסינית.

את הבקשה יש להגיש עם פרטי המבקש, דמות או נוסח הסימן, פירוט הטובין והשירותים והאגרות המתאימות. כדאי לוודא שבעל הזכויות הרשום יהיה הגורם המסחרי הנכון. TIPO מבהירה שגם מפיץ מקומי של מוצרים זרים אינו רשאי לרשום סימן של יצרן זר על שמו ללא הסכמה מתאימה. ראו הנחיית TIPO לגבי מפיצים וסוכנים.

בחירת הסימן: מילים, לוגו וסימניות סיניות

אפשר לבקש הגנה על סימן מילולי, על סימן מעוצב או על שילוב מתאים של רכיבים מילוליים וחזותיים, בהתאם לאופן שבו מבקשים להשתמש במותג. אין כלל גורף המחייב שכל מילה וכל לוגו יוגשו תמיד בבקשות נפרדות. עם זאת, רישום של גרסה גרפית משולבת אינו בהכרח מעניק הגנה עצמאית זהה למילה ללא העיצוב, ולכן ראוי להגדיר את צורת ההגנה לפני ההגשה.

לעסק שמוכר מוצרים באמצעות מפיצים מקומיים עשויה להיות חשיבות לבדיקת שם המותג גם בסימניות סיניות ובתעתיקים מקובלים. סימן שהוגש באותיות לטיניות בלבד עלול שלא לכסות את כל גרסאות השם שהשוק יאמץ. בדיקת הזמינות צריכה להביא בחשבון גם סימנים קודמים בטאיוואן וגם את השאלה אם השם המיועד מתאר את המוצרים או משמש לציון מקור מסחרי.

בחינה רגילה ובחינה מואצת בטאיוואן

אחרי הגשת הבקשה, TIPO בוחנת את תנאי ההגשה ואת כשירות הסימן לרישום. במסגרת תיקון שנכנס לתוקף ב־1 במאי 2024 הונהג גם מסלול בחינה מואצת למבקשים שמוכיחים צורך מיוחד בקבלת זכויות בתוך זמן קצר. לפי עדכון הנחיות TIPO שנכנס לתוקף בדצמבר 2025, נקבעו הוראות דיוניות מפורטות למסלול זה ולדרכי תשלום האגרה.

הבחינה המואצת אינה הבטחה לרישום או לפטור מעילות סירוב. היא מיועדת למקרים שעומדים בתנאי המסלול וכרוכה בתשלום נוסף, בעוד שבקשה רגילה עשויה לקבל הודעות להשגה ולהצריך תיקון או טיעון. ההחלטה אם לבקש זירוז ראויה להתבסס על צורך מסחרי ממשי, למשל מוצר שעומד לצאת לשוק במועד קונקרטי.

מתי אפשר להתנגד לרישום בטאיוואן?

אחד ההבדלים הבולטים מן הדין ההודי או האמריקאי הוא סדר הדברים. לפי סעיף 48 לחוק סימני המסחר הטאיוואני, התנגדות אפשרית בתוך שלושה חודשים ממועד פרסום הרישום. כלומר, מדובר בתקופה שלאחר שהסימן כבר נרשם ופורסם, ולא בתקופת המתנה כללית של שלושה חודשים בין קיבול הבקשה לבין קבלת הרישום. הנחיות TIPO להגשת התנגדות מסבירות את המועד ואת האפשרות להתנגד גם ביחס לחלק מן הטובין או השירותים.

המשמעות היא שגם אחרי קבלת אישור הרישום יש לעקוב אחר פרסומים והליכים רלוונטיים. בעל סימן קודם יכול להעלות טענות לפי עילות הדין, ובעל הסימן החדש עשוי להידרש להגיב. אין לבלבל בין התנגדות למנגנונים אחרים שבאמצעותם ניתן להשיג על תוקף רישום.

מהן האגרות הרשמיות וכיצד מחושב התשלום?

לפי תעריף TIPO התקף לפי פרסומי הרשות, אגרת בסיס להגשת סימן מסחר היא 3,000 דולר טאיוואני חדש (NT$) לסוג במקרים הרגילים, בכפוף לפרטת הטובין והשירותים. לגבי טובין בסוגים 1–34, מעל 20 פריטים בסוג עשויה להתווסף אגרה של 200 NT$ לכל פריט; לגבי שירותי מכירה קמעונאית מסוימים בסוג 35 קיימת שיטת חיוב מיוחדת. קיימות הנחות להגשה אלקטרונית ולשימוש במונחים המאושרים במערכת.

חשוב להבחין בין אגרת ההגשה לבין אגרת הרישום לאחר הקיבול: לפי התעריף המפורסם, אגרת הרישום היא 2,500 NT$ לסוג. במסלול בחינה מואצת מתווספת אגרה נפרדת של 6,000 NT$ לסוג, בכפוף לתנאים. עלויות אלה אינן כוללות שכר טרחה מקומי, תרגומים או טיפול בהשגות ובהתנגדויות. יש לאמת את האגרות המעודכנות במועד ההגשה.

תוקף הרישום ושמירת הזכויות

רישום סימן מסחר בטאיוואן תקף לעשר שנים, וניתן לחדשו לתקופות נוספות של עשר שנים. לפי הנחיות TIPO לתחזוקת זכויות, היעדר שימוש רצוף במשך שלוש שנים עלול להביא לביטול הרישום בתנאי הדין. לכן גם מי שנרשם מוקדם כדי להגן על מותג לפני כניסה לשוק צריך לשקול את לוח הזמנים לשימוש אמיתי בסימן ואת האפשרות לתעד אותו.

כאשר עסק ישראלי פועל בסין היבשתית ובטאיוואן, תכנון הגנה נפרדת על סימן המסחר בטאיוואן לצד הרישום בסין ובמדינות מדריד מחייב להבחין בין משטרי הרישום, למנות גורם מקומי כשנדרש ולבדוק את השם בכל אחת מן הטריטוריות. ההבחנה בין הגשה בינלאומית לרישום מקומי נדונה גם בספר Intellectual Property Law in Israel מאת יונתן דרורי ויותם ורזנסקי-אורלנד, בפרק העוסק במערכת מדריד.