מאמר ארכיוני משנת 2013: המאמר שלהלן נכתב בעת דיון בהצעות לשינוי דיני העיצובים בבריטניה ובישראל. ההתפתחויות המתוארות בו אינן עוד הצעות עתידיות: בבריטניה בוטל סעיף 52 לחוק זכויות היוצרים והעיצובים משנת 1988 ביום 28 ביולי 2016; בישראל נחקק חוק העיצובים בשנת 2017 ונכנס לתוקף ב־7 באוגוסט 2018. המאמר שומר על ניתוח הרפורמות והביקורת שנכתבו בזמן אמת, ומבהיר את מצב החקיקה שהתפתח מאז. לסקירה כרונולוגית רחבה ראו ההיסטוריה של דיני העיצובים בישראל ובעולם.
כתבו: יותם וירז'נסקי ואבישי אסטרין
בשנת 2013 הסתמנו רפורמות חשובות בתחום העיצוב התעשייתי בישראל ובבריטניה. גם באירופה וגם בישראל מתרחשים שינויים רבים בתחום דיני העיצוב התעשייתי (מדגמים) בין היתר מבחינת משך ההגנה על יצירות אמנות שיוצרו באופן תעשייתי בבריטניה והן בהרחבת ההגנה על עיצובים בתחום האופנה בישראל, שלרוב מעצבי אופנה נמנעים מהגשת
בקשות לרישום עיצובים לגבי העיצובים שלהם.
בריטניה: הדיון בהארכת ההגנה על יצירות שיוצרו באופן תעשייתי
לא בכל יום בית הלורדים הבריטי דן בעניין קניין רוחני בעיצוב. בסוף שנת 2012 היה מופע שכזה כאשר עברה בקריאה ראשונה בפרלמנט הבריטי ה- Enterprise and Regulatory Reform Bill. אף שבמבט ראשון הצעת חוק זו נראית לא מסוכנת במיוחד, מגולם בה סעיף מעניין ביותר, סעיף 65 בנוסח ההצעה שנדון אז, אשר עסק בהגנה על יצירות אמנות שיוצרו באופן תעשייתי. הוראת הביטול נקבעה לבסוף בסעיף 74 לחוק Enterprise and Regulatory Reform Act 2013.
הסעיף התמים לכאורה קובע, כי הוראות סעיף 52 של חוק הקניין הרוחני הבריטי (Copyright, Designs and Patents Act of 1988 או ה- CDPA), העוסק ב"השפעה של שימוש בעיצוב הנגזר מיצירה אומנותית" בטלות בכל הקשור לתקופת ההגנה על מדגמים (עיצובים תעשייתיים) ומשווה את תקופת ההגנה על מדגמים לזו שעל זכויות יוצרים. בעת פרסום המאמר בשנת 2013, סעיף 52 ל־CDPA הגביל את תקופת זכות היוצרים ביצירות אמנות מסוימות שיוצרו באופן תעשייתי ל־25 שנים. ההסדר ההיסטורי הזה בוטל בבריטניה בשנת 2016. כך שבמקום לשלם הון עתק על רהיט מעוצב מקורי, ניתן להמתין ולרכוש אותו בעשירית המחיר. עם זאת, לעיתים נשמעות קריאות גנאי המופנות לאלה התומכים ב- Faux-Furniture. הצעת הרפורמה ביקשה להסיר את מגבלת 25 השנים שהחיל סעיף 52 על זכויות יוצרים ביצירות אמנות מסוימות שיוצרו באופן תעשייתי. בעקבות ביטול הסעיף ב־28 ביולי 2016, יצירות העומדות בתנאי הגנת זכות יוצרים עשויות ליהנות מתקופת ההגנה הרגילה של חיי היוצר ועוד 70 שנה, בכפוף לדין ולכללי המעבר. אין בכך לומר שכל מוצר תעשייתי נהנה אוטומטית מהגנת זכות יוצרים.
התומכים בשינוי זה כמובן משננים את מנטרת "עידוד התעשיה ויצירת עוד מקומות עבודה" כסלוגן ניצחון בקרב שבין זכות היוצרים לבין זכות הציבור ביצירה. עם זאת, טוענים רבים אחרים, יש מקום לשמר את שוק החיקויים כחלק בלתי נפרד מחיי המסחר. בשביל לשמור על איכות היצירות, הם טוענים, יש לאפשר לאזרח הפשוט אשר חפצה נפשו בחיקוי נאמן למקור לרכוש אותו לאחר תום 25 השנים ולא להמתין את התקופה הארוכה אשר קצובה בחוק החדש. אל לנו לשכוח כי ישנן חברות שלמות העוסקות ביצירת חיקויים לגיטימיים של עיצובים מקוריים, לאחר פקיעת הגנתם.
ישראל: מתזכיר חוק המדגמים של 2013 לחוק העיצובים
בשנת 2013, בעת פרסום המאמר, הוגבלה ההגנה לפי פקודת הפטנטים והמדגמים ל־15 שנים לכל היותר, בחלוקה לתקופות של חמש שנים ובכפוף לחידוש. מאז נחקק חוק העיצובים, התשע״ז–2017, אשר מאפשר במדגמים ותיקים מסוימים הארכה עד 18 שנים, ובעיצובים רשומים חדשים הגנה עד 25 שנים ממועד הגשת הבקשה, בכפוף לחידושים. ההבחנה בין המסלולים מוסברת במאמר על מדגם רשום לפי הדין הישן.
בתקופה שבה נכתב המאמר פורסם תזכיר חוק המדגמים, התשע״ג–2013, והוא היה מצוי אז בדיון ציבורי. התזכיר אינו החוק המחייב כיום. בסופו של תהליך נחקק חוק העיצובים, התשע״ז–2017, אשר נכנס לתוקף באוגוסט 2018. סעיף 85 לתזכיר החוק קובע, כי "חוק זה לא יחול על מדגם הכשיר לרישום או להגנה לפי חוק המדגמים, אלא אם כן המוצר בו מבוטא המדגם אינו מיוצר, ואינו מיועד להיות מיוצר, באופן תעשייתי". במילים אחרות, החוק יגן על עיצובים תעשייתיים מיוצר "באופן תעשייתי".
ומהו "אופן תעשייתי" ישאל השואל? ובכן, הדיון הישן על ייצור תעשייתי הפנה לתקנה 72 לתקנות המדגמים, ולא לסעיף 72 לפקודת המדגמים. התקנה התייחסה בין היתר למבחן של יותר מ־50 עותקים. אולם אין להסיק ממבחן זה שלכל מוצר שלא נרשם נשללות בהכרח כל ההגנות; יש לבחון את סעיף 7 לחוק זכות יוצרים ואת ההסדרים האחרים. את המבחן ההיסטורי אין להציג כדרישת רישום כללית לפי חוק העיצובים כיום.
יודגש לעניין זה, כי תזכיר 2013 הציע גם מסלול הגנה מוגבל לעיצובים בלתי רשומים, מתוך התחשבות בין היתר בענפים בעלי מחזור חיים קצר כגון אופנה. חוק העיצובים שנחקק לבסוף מעניק, בתנאים הקבועים בו, הגנה על עיצוב לא רשום למשך עד שלוש שנים. לניתוח משפטי של תכלית ההסדר והיחס לזכויות יוצרים ראו יונתן דרורי ויותם וירז׳נסקי־אורלנד,
דיני עיצובים ומדגמים (מהדורה שנייה, 2019), פרק 1 ופרק 5.
מה ניתן ללמוד מן הרפורמות שנדונו ב־2013?
ההשוואה מדגימה שני מסלולי התפתחות משפטית שונים: בבריטניה הוסרה מגבלה מסוימת על משך הגנת זכות יוצרים ביצירות אמנות שיוצרו בתהליך תעשייתי, ואילו בישראל נוצר חוק עיצובים עצמאי הכולל הגנה על עיצוב רשום ועל עיצוב לא רשום בתנאים שנקבעו בו. עמדות המחברים ביחס לחופש התחרות ולזמינות חיקויים לגיטימיים נשמרות כאן כניתוח ביקורתי משנת 2013, ואין לראות בהן קביעה כי הצעות חוק מאותה שנה עדיין תלויות ועומדות.
