בקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת חשבונית ירוקה בע"מ. הבקשה נדונה בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני, סגנית רשם הפטנטים. ביום 13.4.2014 ניתנה החלטה בתיק.
העובדות: בקשה לרישום סימן המסחר "חשבונית ירוקה" בסוגים 35, 36 ביחס לניהול עסקים להפקת חשבוניות קבלות באינטרנט. הבקשה סורבה לרישום בטענה כי הסימן המבוקש אינו בעל אופי מבחין כדרישות סעיף 8(א) לפקודת סימני המסחר. כמו כן דחה הבוחן את רישום הסימן המבוקש לפי סעיף 11(10) לפקודה, זאת מאחר שהמילים המרכיבים את הסימן מקובלים במסחר לתיאור השירותים לגביהם מבוקש הרישום.
תוצאות ההליך: הבקשה נדחתה. נפסק כי הסימן המבוקש חסר אופי מבחין מולד או נרכש.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
אופי מבחין מולד
סעיף 8 לפקודה מגדיר את התנאי הבסיסי לרישום סימן מסחר, היותו בעל אופי מבחין, כדלקמן:
"8. (א) אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים (להלן – בעל אופי מבחין).
(ב) הרשם או בית המשפט הבאים לקבוע אם סימן מסחר המשמש למעשה הוא בעל אופי מבחין, רשאים לשקול עד כמה הפך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין בטובין שלגביהם נתבקש או נעשה הרישום."
מקובל לסווג סימני מסחר לארבע קטגוריות המצויות על ציר רציף אחד והן: סימנים גנריים, סימנים תיאוריים, סימנים מרמזים, סימנים שרירותיים ודמיוניים. סימן גנרי לא יהיה כשיר לרישום כלל לעומת סימן דמיוני שיזכה להגנה הרחבה ביותר. סימן שייחשב כמתאר יזכה להגנה מסוימת וצרה באם יוכח כי רכש אופי מבחין כאמור בסעיף 8(ב) לפקודה.
נפסק כי על הסימן המבוקש להיבחן ביחס לטובין או לשירותים אותם מכוון לסמן, שהרי לגבי טובין מסוימים עשוי הסימן להיחשב תיאורי, אך שרירותי ביחס לטובין או שירותים אחרים.
נשאלת השאלה אם הסימן המבוקש הינו בגדר שם המקובל לשירות מסוג השירותים שמיועד לסמן, או אז ראוי שיישאר פתוח לציבור, הן בשפה העברית והן בשפה אחרת, המובנת לחלק ניכר של האוכלוסייה, כגון אנגלית. סימן ששמו הינו למעשה כינוי הסחורה, קרי, הטובין או השירותים אותם מסמן הינו סימן מתאר.
ככלל יש לבחון את הסימן בכללותו ואין לפרקו לגורמים, שכן זהו האופן שבו הוא נתפס בידי הצרכן.
בענייננו נפסק כי צירופים הכוללים את המלה "ירוק" מתארים דבר כלשהו הידידותי לסביבה או הקשור ליצירת תודעה בקשר לשמירה על הסביבה. בענייננו ברי כי השימוש במילה "ירוקה" מטרתו להעיד על הערך הסביבתי של השירותים שמספקת המבקשת בהיותם שירותים אינטרנטיים שאינם מצריכים שימוש בנייר. הבנת הצירוף והקשר בינו לבין השירותים אותם הוא בא לסמן אינה מצריכה את אותו רגע קט של מחשבה באופן העשוי היה להפוך את הסימן למרמז.
לפיכך גם מניתוח המילים המרכיבות את הסימן אין כדי לקבוע כי הסימן אינו מתאר את השירותים הניתנים על ידי המבקשת. פרטת הסימנים בגינם נתבקש רישום הסימן מעידה כי הסימנים לכל הפחות מתארים לגבי השירותים המבוקשים.
על כן נפסק כי הציבור יראה את הסימן המבוקש כצירוף המלים "חשבונית" ו"ירוקה" מבלי שתתווסף לצירוף משמעות מעבר לפירוש המלים הרגיל. על כן נפסק כי הסימן נוגע במישרין למהות השירותים כמשמעות מונח זה בסעיף 11(10) לפקודה וכי הוא חסר אופי מבחין אינהרנטי.
אופי מבחין נרכש
מאחר ואין לסימן (כאמור לעיל) אופי מבין מולד, הסימן יהא כשיר לרישום רק אם יוכח כי רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש ואז יזכה להגנה מצומצמת בלבד.
בפסיקה נקבעו כמה מבחנים העשויים לסייע בהוכחת אופיו המבחין הנרכש של סימן מסחר והם תקופת השימוש בסימן, מידת הפרסום של הסימן המבוקש והאמצעים שהשקיע בעל הסימן ביצירת קשר מחשבתי בין הסימן המבוקש לתודעת הציבור. בנוסף לאלה נבחן אם הציבור אכן מקשר את השירותים נשואי הסימן המבוקש עם בעליו בעקבות השימוש בו.
מראיות המבקשת עולה כי היא משקיעה בפרסום במנועי חיפוש אינטרנטיים, רשתות חברתיות ובלוגים שונים תוך חשיפה לאלפי גולשים ומשתמשים. עם זאת, אין המדובר בחשיפה בעלת היקפים כה גדולים שיהיה בה כדי להוכיח כי הסימן המבוקש אכן רכש אופי מבחין. המבקשת לא הציגה המבקשת כל סקר צרכנים העשוי לתמוך בטענתה כי הצרכנים אכן מבחינים בין שירותי המבקשת לשירותים דומים המוצעים על ידי מתחריה, באמצעות הסימן המבוקש.
מעבר לכל אלה, נראה כי בפועל עושה המבקשת שימוש בגירסא מעוצבת של הסימן המבוקש, להבדיל מהגירסא שנתבקשה לרישום ובהחלט ייתכן כי הסימן המעוצב אליו נחשף הציבור הוא שרכש אופי מבחין.
