מאת עו"ד יונתן דרורי ועו"ד קורל מנע
זכות מטפחים היא זכות קניין רוחני המעניקה הגנה משפטית לזן צמח חדש שנרשם בישראל. הזכות מאפשרת למטפח או לבעל הזכות למנוע ניצול בלתי מורשה של הזן, ובפרט ריבוי מסחרי שלו, אך היא אינה מעניקה שליטה בלתי מוגבלת בכל שתיל או פרח שנמכרו כדין. חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג–1973, יוצר הסדר נפרד מדיני הפטנטים, המותאם לאופן שבו מפתחים, מרבים ומשווקים זנים חקלאיים.
הגנת הזכות רלוונטית למטפחי זני פרחים, ירקות, פירות, גפנים, עצי פרי וצמחים נוספים, וכן לחברות זרעים, משתלות, משווקים ומגדלים. מבחינה משפטית יש להבחין בין שלוש שאלות: האם הזן עומד בדרישות הרישום, מיהו בעל הזכויות הרשומות, והאם הפעולה שבוצעה בצמח או בחומר הריבוי שלו מצויה בתחום הבלעדיות. ההבחנה האחרונה עמדה במוקד פסק הדין בעניין פלוריסט דה קוואקל נ׳ חג׳ג׳, שעסק בריבוי מסחרי של זני גרברה מוגנים.
המסגרת המשפטית: חוק זכות מטפחים ואמנת UPOV
ההגנה הבין־לאומית על זני צמחים התפתחה באמצעות האמנה להגנת זנים חדשים של צמחים משנת 1961 והאיגוד הבין־לאומי UPOV שהוקם מכוחה. מדינות החברות באיגוד קובעות בחקיקתן הלאומית את מסלולי ההגנה, תוך התייחסות לדרישות רישום דומות. ישראל הצטרפה לאיגוד בשנת 1979, והיא צד לנוסח אמנת 1991 החל משנת 1998, כעולה ממרשם המדינות החברות ב־UPOV.
בישראל הדין העיקרי הוא חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג–1973, ולצדו התקנות שנקבעו מכוחו. החוק מסדיר את תנאי הכשירות לרישום, הבחינה, ההתנגדות, היקף הזכות, העברתה, תקופת ההגנה והסעדים במקרה של הפרה. הרישום נעשה בספר זכויות המטפחים המנוהל במסגרת משרד החקלאות וביטחון המזון, ולא בפנקס הפטנטים.
בדומה לרישום פטנטים, גם כאן מדובר בזכות רשומה שנועדה לתמרץ השקעה בפיתוח ובחשיפה של מידע לציבור. עם זאת, הדרישות אינן זהות: פטנט מתמקד באמצאה טכנולוגית ובתביעות המגדירות אותה, ואילו זכות מטפחים מתמקדת בזן צמח מזוהה, בתכונותיו ובתנאי הכשירות הקבועים בחוק הייעודי. אין להסיק שרישום זן מקנה כשלעצמו פטנט, או שרישום פטנט מחליף את הליך זכויות המטפחים.
אילו זני צמחים כשירים לרישום?
סעיף 6 לחוק קובע כי זן כשיר לרישום אם הוא חדש, אחיד במידה מספקת בתכונות היסוד שלו ויציב לאחר ריבוי חוזר. המונח "חדש" בהקשר זה אינו זהה בהכרח למבחן החידוש בדיני הפטנטים. לפי סעיף 7, על הזן להיות שונה באופן ברור מכל זן אחר שהיה ידוע במועד הגשת הבקשה. לכן השאלה המרכזית איננה אם מדובר בצמח שקיים בטבע באופן כללי, אלא אם הזן שבגינו מבוקשת ההגנה מובחן בתכונותיו מזנים ידועים.
אחידות משמעה שתכונות היסוד של הזן נשמרות במידה מספקת בין הפרטים, בהתחשב בשיטת הריבוי. יציבות משמעה שתכונות היסוד של הזן ותיאורן נשמרים גם לאחר ריבוי חוזר, או בסיום מחזור הטיפוח במקרה המתאים. בבחינת הכשירות עשויה להידרש השוואה לזנים מוכרים, לצד בדיקות ותיאור של המאפיינים הבוטניים הרלוונטיים.
סעיף 7(ג) מתייחס גם למכירה או להעברה של חומר ריבוי או חומר מאוסף לפני הגשת הבקשה. בכפוף להוראותיו, מכירה או העברה שנעשו על ידי המטפח או בהסכמתו לא ישללו את האפשרות לראות בזן זן חדש כאשר חלפה תקופה שאינה עולה על שנה בישראל; ביחס לפעולות מחוץ לישראל נקבעו תקופות של ארבע שנים לצמחים מסוימים ושש שנים לגפנים ולעצים המנויים בסעיף. לפיכך מי שמתכנן לחשוף זן חדש לשוק בישראל או בחו"ל צריך לבחון מראש את מועדי ההפצה, ולא להניח כי ניתן להגיש בקשה בכל מועד ללא השלכות.
כיצד מגישים בקשה לרישום זכות מטפחים בישראל?
לפי סעיף 20 לחוק, בקשה לרישום כוללת את פרטי המבקש, תיאור הזן ותכונותיו, השם המוצע לזן ותביעות המפרטות את ייחודו, לצד פרטים נוספים הנדרשים לפי התקנות. יש להבחין בין מי שטיפח את הזן בפועל לבין מי שמבקש להירשם כבעל הזכות מכוח העברה, הסכם או דין. כאשר המבקש אינו המטפח עצמו יש להציג את הבסיס לזכאותו. לפי סעיף 21 רשאי הרשם לדרוש חומר ריבוי, מסמכים ומידע נוסף לצורך הבדיקה.
את הבקשה מגישים לפי שירות רישום זכויות מטפחים של משרד החקלאות. לצד המסמכים והתיאור הטכני יש לבחון את תשלום האגרות הנדרשות ואת חובות ההמשך. השירות הממשלתי מאפשר גם טיפול בהעברת זכויות או בהעברת בעלות בזן רשום; אין להניח כי הסכם פרטי לבדו מספיק לכל פעולה הטעונה רישום כלפי צדדים שלישיים.
לאחר שלב הבדיקה והחלטה על העברת הבקשה למועצה, מפורסמת הודעה לפי סעיף 22 לחוק. סעיף 23 מאפשר לכל אדם להגיש התנגדות מנומקת בתוך 90 ימים מפרסום ההודעה ברשומות, בעילות המנויות בחוק, ובהן אי־עמידה בדרישות הכשירות או זכות עדיפה של מתנגד להירשם כבעל הזן. אין מדובר בהתנגדות כללית לכל שיקול עסקי או מסחרי. לאחר בחינת הזן וההתנגדויות, ככל שהוגשו, ניתן להורות על רישום הזכות ולפרסם אותו.
לצורך בדיקת מצב רישום קונקרטי ניתן להיעזר בפרסומי הרשומות בנושא זכויות מטפחים ובעלון זכויות המטפחים הרשמי, הכולל בין היתר בקשות, רישומים וזכויות שהסתיימו. בדיקת פרסום או הגשת בקשה אינה שקולה להוכחה שקיימת כבר זכות רשומה ותקפה.
מהו היקף זכות המטפחים ומה נחשב להפרה?
סעיף 36 לחוק מעניק לבעל זכות מטפחים רשומה את האפשרות למנוע מאחרים לנצל את הזן המוגן ללא רשות או שלא כדין. המונח "ניצול", בסעיף 1 לחוק, כולל גידול וריבוי, הכנה לצורך ריבוי, הצעה למכירה, מכירה, יבוא, יצוא ושיווק, וכן החזקה לצורך פעולות אלה. היקף ההגנה עשוי להשתרע בתנאים הקבועים בחוק גם על זנים נגזרים בעיקרם ועל זנים נוספים המנויים בסעיף 36.
המשמעות המעשית היא שחשיפה של זן מוגן בשוק אינה מתירה בהכרח לכל מגדל ליצור ממנו שתילים נוספים לצורך מכירתם. רישיון לטיפוח או לריבוי עשוי להגדיר את כמות השתילים, את השימושים המותרים, את התמלוגים ואת חובות הדיווח. מחלוקת על ביצוע פעולות מחוץ להיקף הרישיון עשויה להתעורר הן במישור החוזי והן במישור הקנייני, אך שני המישורים אינם זהים.
עם זאת, יש לבחון את תחום ההגנה ולא להניח שכל שימוש בצמח הוא הפרה. למשל, סעיף 37 מתיר שימושים מסוימים לצורכי מחקר, מדע, בדיקות מעבדתיות וניסויים לפיתוח זן חדש, וכן פעולות פרטיות שאינן מסחריות, בכפוף למגבלות הקבועות בו. שימוש חוזר בחומר ריבוי לצורך ייצור מסחרי של זן אחר עשוי לדרוש רשות גם כאשר ניסוי לפיתוח הזן הותר. נוסף על כך, סעיפים 40–41 לחוק מאפשרים בנסיבות מיוחדות מתן רישיון כפייה, לרבות לצורך ייצור תרופה או בשל ניצול לרעה של הזכות הפוגע בטובת הציבור. אין מדובר בהיתר גורף לניצול מסחרי של זנים מוגנים.
מיצוי זכות מטפחים: האם מותר להרבות שתילים שנרכשו כדין?
סעיף 36א לחוק קובע את עקרון מיצוי זכות המטפחים. כאשר הזן המוגן נמכר או שווק בישראל בידי בעל הזכות או בהסכמתו, אין לבעל הזכות שליטה בלתי מוגבלת בכל שימוש מאוחר בחומר שנמכר. אולם החוק שומר על הגנה ביחס לניצול הכרוך בריבוי חוזר של הזן, וכן במצבים מסוימים של יצוא חומר ריבוי למדינה שבה אין הגנה על הזן הרלוונטי. מכאן שקנייה כדין של שתיל אינה מעניקה באופן אוטומטי זכות לייצר ממנו דור חדש של שתילים למטרות מסחריות.
הבחנה זו הובהרה בבית המשפט העליון בע"א 10717/05 פלוריסט דה קוואקל נ׳ חג׳ג׳ (3.9.2013). בעלי זכויות מטפחים בזני גרברה טענו כי מגדל פרחים ביצע ריבוי חוזר של זנים מוגנים ללא רשות מתאימה. בית המשפט הבחין בין המשך ניצול של שתילים שנרכשו בהסכמה, שעשוי לחסות תחת עקרון המיצוי, לבין ריבוי חוזר למטרות מסחריות, שאינו נהנה מאותה הגנה. הערעור התקבל, אך בית המשפט הבהיר שאין להעניק לבעל הזכות צו האוסר באופן גורף גם שימושים שהחוק התיר לאחר מכירה מורשית.
הלקח למגדלים ולבעלי זכויות הוא שרצוי להסדיר מראש ובמפורש את שאלות הריבוי, התמלוגים ואופן הבקרה. דיווח עצמי על מספר השתילים אינו מחליף בהכרח הסכמה לניצול החורג מהיקף הרישיון, ומנגד בעל הזכות אינו יכול להרחיב בחוזה את גבולות הזכות הסטטוטורית בלי לבחון את תוקפן של ההתחייבויות לפי הדין הכללי.
כמה זמן נמשכת זכות מטפחים?
לפי סעיף 38 לחוק, תקופת זכות מטפחים היא ככלל 20 שנים ממועד רישומה. בזני גפנים, עצי פרי, עצי יער וכל צמח רב־שנתי אחר, תקופת ההגנה היא 25 שנים מיום הרישום. החוק מסמיך לקבוע תקופה ארוכה יותר במקרים המנויים בו. תקופת ההגנה שונה אפוא מתקופת פטנט, אשר מחושבת ככלל על בסיס מועד הגשת בקשת הפטנט ובכפוף לדין המתאים.
זכות רשומה עשויה גם לפקוע קודם לכן, למשל בשל אי־תשלום אגרה או מכוח הוראות אחרות בחוק. לפני הסתמכות על זכות, בין לצורך רישוי ובין לצורך טענת הפרה, יש לבדוק את הרישום, התוקף, זהות הבעלים ואת מגבלות השימוש המותרות.
אכיפת זכויות מטפחים: צו מניעה, פיצויים ונטל ההוכחה
כאשר מתקיימת הפרה, סעיף 65 לחוק מאפשר לבית המשפט להעניק סעד בדרך ציווי ובדרך פיצויים. בבחינת סכום הפיצוי רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הנזק הישיר שנגרם לבעל הזכות, את היקף ההפרה, את הרווחים שהפיק המפר ואת התמלוגים הסבירים שהיו משתלמים אילו ניתן רישיון לניצול הזן בהיקף ההפרה. החוק כולל גם הוראות מיוחדות לגבי פיצויים עונשיים בנסיבות שנקבעו בו, ומאפשר חיוב במתן חשבונות במקרים מתאימים.
בתביעת הפרה יש לזהות את הזן המוגן ולהוכיח את הקשר בין הזן הרשום לבין החומר שנוצל. כאשר המחלוקת נוגעת לזן שנגזר בעיקרו מזן מוגן, סעיף 62א קובע הסדר מיוחד של העברת חובת הראיה בהתקיים התנאים המפורטים בו. טענות בדבר בטלות הרישום עשויות להתברר גם במסגרת הגנה מתביעה, לפי סעיף 64. לכן בדיקת תיק הזן, נתוני רישומו, מסמכי הרישיון וחומר הריבוי עשויה להיות מכרעת כבר בתחילת ההליך.
יש דמיון מסוים בין ניהול סכסוך על זן מוגן לבין ליטיגציית פטנטים, בפרט בכל הנוגע לשילוב ראיות טכניות, פרשנות היקף הזכות וסעדים. אולם הבסיס הסטטוטורי והגדרת הפעולות המפרות שונים. עצם העובדה שמשרד עורכי דין עוסק בפטנטים אינה הופכת את שתי הזכויות לזהות.
העברת זכויות, רישיונות והגנה מחוץ לישראל
זכויות מטפחים הן נכס בעל ערך מסחרי, וניתן להסדיר לגביהן העברת בעלות, העברת זכויות שימוש ורישיונות בהתאם לחוק. בעסקת השקעה, רכישת חברה או רכישת זן יש לבחון מי הבעלים הרשום, מהו היקף ההרשאות שכבר ניתנו למגדלים או למשווקים, האם קיימים תשלומי אגרות שוטפים והאם קיימת מחלוקת על הזן או על זכאות המטפח. עקרונות דומים של בדיקת שרשרת הבעלות ונכסי הקניין הרוחני מוסברים גם במאמר על בדיקת נאותות לנכסי קניין רוחני.
ההגנה בישראל אינה יוצרת זכות אוטומטית בכל מדינה אחרת. חברה המשווקת זרעים או שתילים בחו"ל צריכה לבחון את מסלולי רישום זכויות המטפחים במדינות היעד, את מועדי הגשת הבקשות ואת הכללים לגבי מכירה וחשיפה מוקדמת של הזן. הוראות אמנת UPOV תורמות להרמוניזציה, אך הליך הענקת הזכות והאפשרות לאכוף אותה נשענים על הדין החל בכל טריטוריה.
בטרם מתחילים לשווק זן חדש, ראוי לתעד את פיתוחו, לבדוק את הזנים הדומים לו, לבחון את תנאי הכשירות לרישום ולוודא שההסכמים עם שותפים, מגדלים ומפיצים מסדירים את הזכויות הנובעות ממנו. כאשר קיימת זכות רשומה, נקודת המוצא לבדיקת הפרה היא המעשה שבוצע בזן והיקף ההיתר שניתן, ולא עצם העובדה שהזן הגיע לידיו של המגדל ברכישה חוקית.
