זכות יוצרים ביצירה אדריכלית ת"א 3735-03-12 פיבקו נ' הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ (פורסם בנבו)

נפסק כי התוכניות אותן הכין התובע מהוות "יצירה אומנותית" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק זכויות יוצרים. כן לא חלקו הצדדים על היות היצירה ברת הגנה בזכויות יוצרים. המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה נוגעת לזהות בעלי אותן זכויות יוצרים בתוכניות, וזאת בהסתמך על פרשנותם השונה להסכם.

סעיף 35(א) לחוק זכויות יוצרים, קובע כך:

וכן לסעיף 11(2) לחוק זכויות יוצרים הקובע:

בנוסף נפסק כי מן ההסכם בין הצדדים עולה באופן ברור, כי התובע הוא הבעלים של  זכויות היוצרים בתוכניות. לצד זאת, נראה כי ההסכם קובע מפורשות שלנתבעת ניתן רישיון שימוש מוגבל בתוכניות.

נפסק כי השימוש של הנתבעת בתוכניות התובע נעשה על דרך של פרסומן באתר הפרויקט, ולצורך שיווקם של הבתים בו, בשונה מהתוכנית המקורית- לבניה עצמאית ולא מרוכזת, וזאת לאחר שלא ניתן אישור מהרשויות לבניה מרוכזת, כנדרש. משלא נקבעה בהסכם כל מגבלה לפיה השימוש הפרסומי בתוכניות יכול שייעשה אך ורק למטרת הפרויקט המקורית, לשמה הוזמנו שירותי התובע, הרי אין כל מניעה כי הנתבעת תעשה בהן את השימוש האמור, וכי הוא אינו חורג מגבולות הרישיון שניתן לה בהסכם. נפסק כי תוצאה זו אף מתיישבת עם התחייבותו של התובע לפי ההסכם לבצע מספר מטלות לצורכי שיווק, לרבות ביצוע של התוכניות האמורות שפורסמו, כעולה מנספח מטלות האדריכל המהווה חלק מן ההסכם.

נפסק כי השימוש שעשתה הנתבעת בתוכניות התובע לא היפר את זכויותיו בהן, באופן שחרג מן הרישיון שניתן לה לפי המוסכם ביניהם.  שונה הדבר אם הנתבעת היתה מבקשת לעשות שימוש בתוכניות אלה לצרכי פרויקטים אחרים למשל.

נפסק כי ההסכם הסתיים בפועל על ידי המזמין, דהיינו הנתבעת, בהודעתה לתובע על כך, וזאת גם אם הודעתה של הנתבעת על סיומו נבעה מסירוב המנהל לספק את האישור הנדרש להמשך הפרויקט באופיו המקורי.

נפסק כי בהתאם להוראותיו של ההסכם, הרי בעת סיום ההסכם היה על הנתבעת לשלם לתובע בעבור שלב א-1, ו- 25% משלב א-2, אשר לא נקבע תשלום בצידו. לאור האמור, המסקנה היא, איפוא, כי הנתבעת נותרה חייבת לתובע את יתרת התשלום בעבור שלב א-1 להסכם, כלומר 127,200 ₪, לפני מע"מ.