מעמדו של צד שלישי בהליך בחינה בקשה לרישום סימן מסחר 243620 "חלית? נפצעת?"

סעיף 18(ב)(3) לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967  מאפשר לצד שלישי להגיש לפני תחילת הבחינה של בקשה לפטנט פרסומים קודמים הרלוונטיים, לדעתו, לכשירות האמצאה הנתבעת בבקשה לפטנט. סעיף 18(ב)(3) לחוק הפטנטים קובע כדלקמן:

מן האמור לעיל עולה כי בבואו לבחון בקשת פטנט, אין הבוחן מנוע מלהתייחס לפרסומים קודמים שהומצאו לו בידי מי שאינו המבקש בהליך. הוראה זו בחוק הפטנטים התווספה לאחרונה, בחוק הפטנטים ותוחמת את התקופה במהלכה רשאי הצד השלישי להגיש פרסומים כאמור.

פקודת סימני המסחר ותקנות סימני המסחר, אינן מסדירות את זכותו של צד שלישי להתערב בהליך בחינת הבקשה לרישום סימן מסחר. חיקוקים אלה מסדירים את זכותו של צד שלישי לפתוח בהליך התנגדות וליזום הליכי מחיקה וביטול של סימן רשום. עוד ניתנת לצד שלישי הטוען לזכות או לטובת הנאה בסימן רשום האפשרות לעתור להתערב בהליך מחיקת הסימן בהתאם לתקנה 72 לתקנות.

מעמדו של צד שלישי בהליך הבחינה אינו חוסה תחת תקנה 73 לתקנות, הקובעת כדלקמן:

התקנה באה להבטיח הזדמנות למי שעלול להיפגע מהחלטה של הרשם, להבדיל מהחלטה מינהלית של הבוחן, להשמיע את טענותיו בפני הרשם. בענייננו מדובר בהתערבות של צד שלישי בהליך המינהלי בפני הבוחן באמצעות הגשת ראיות או טענות.

סגנית הרשמת סברה כי העדר הוראה בפקודה או בתקנות המקבילה לסעיף 18(ב)(3) לחוק הפטנטים, אינה שוללת את סמכות הבוחן להתייחס בהליך הבחינה למידע שהגיע אליו מידי צדדים שלישיים וזאת כל עוד מצא הלה במסגרת שיקול דעתו כרשות מינהלית כי המידע הינו רלוונטי,  מהימן ומהותי.

מאידך לא ניתן להתחשב במידע שאין מקורו במבקש מבלי לאפשר לו להתייחס למידע זה וזאת על מנת לאפשר למבקש למצות את זכות הטיעון בהליך. זאת ועוד, אף אם אין בדעת הבוחן לקחת מידע זה בחשבון במסגרת החלטתו, יש ליידע את המבקש בדבר הגשת הפנייה. לפיכך ראוי כי בוחן המקבל מידע מצדדים שלישיים בהליך הבחינה יעבירו למבקש ויאפשר לו להתייחס למידע ככל שיחפוץ.

בהליך המינהלי, בשונה מהליך שיפוטי-אדוורסרי, נתון לרשות המינהלית שיקול דעת רחב בביסוס התשתית העובדתית לקבלת החלטתה, כל עוד היא עומדת במבחנים שנקבעו לעניין זה, הלא הם איסוף הנתונים באופן סביר, שייכות העובדות לעניין, אמינות הנתונים וגיבוש תשתית עובדתית מוצקה. (ר' יצחק זמיר בספרו לעיל, בעמ' 734 – 735 וכן בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 423).

מכאן שעל מידע שהגיע ממקור כלשהו לעמוד במבחנים האמורים וכלל המידע שנאסף צריך להיות כזה שיאפשר לרשות המינהלית, דהיינו לבוחן, לגבש החלטה בהליך שבפניו. אין פירוש הדבר כי ניתן מעמד לצד השלישי, מקור המידע, כצד בהליך אדוורסרי והמשקל שיינתן למידע מושפע, בין היתר, ממקור אותו מידע. על בוחן שקיבל מידע כאמור מצד שלישי לחשוף את המידע למבקש, שהרי אין זה סביר כי לא תינתן למבקש האפשרות להתמודד עם המידע. זאת ועוד, גם אם אין בדעת הבוחן להסתמך על המידע או לשקול אותו במסגרת שיקוליו, נראה כי זכותו של המבקש לדעת כי צד שלישי פנה בעניין בקשתו לרשות המינהלית.

לעניין טענת המבקשת כי לפניית זכותי לא צורף תצהיר, נפסק כי בקביעת העובדות פטור הבוחן מדיני הראיות השיפוטיים.

 המבקשת ביקשה כי חלק מן המסמכים שהוגשו יוותרו חסויים מפאת היותם סוד מסחרי. לטענתה, מסמכים אלה כוללים פרטים אודות עובדי המבקשת ואודות השיטה העסקית בה היא נוקטת.

החסיון נתבקש, בין היתר, בשל פרסומו של חוזר רשם 028/2014 – סימני מסחר, המאפשר עיון בתיקי בקשות לרישום סימן מסחר בידי צדדים שלישיים.

סעיף 23 לחוק העוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

לאחרונה נדרש בית המשפט העליון לפרשנותו של סעיף זה ברע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' משה דהן (פורסם בנבו, 8.7.2013), שם נדונו האינטרסים אותם על בית המשפט לאזן בהכרעתו האם ליתן צו חסיון כאמור:

במקרים רבים, כאשר על מבקש להוכיח את אופיו המבחין הנרכש של סימנו, נחשפים היקפי השימוש בסימן, ההשקעות בפרסום ונתונים נוספים הנוגעים לפעילות מבקש הסימן. נראה כי בהליך שאינו אדוורסרי ישנה פגיעה פחותה יותר לציבור מאי חשיפת נתונים מסחריים הרלוונטיים לרישום הסימן. יחד עם זאת, יש אינטרס לציבור לדעת מדוע נרשם הסימן וכיצד הוכח אופיו המבחין. במלים אחרות, הקו המבחין הינו בין המידע הנדרש לציבור על מנת להבין את רישום הסימן לבין המידע הנוגע לפעילותה המסחרית של המבקשת שאינו רלוונטי לרישום הסימן.

אשר לחוות הדעת שחסיונה נתבקש, נפסק כי עצם הגשת חוות הדעת והמסקנות העולות ממנה אינו יכול לחסות תחת חסיון של סוד מסחרי. לפיכך סגנית הרשמת לא קיבלה את בקשת המבקשת לחסיון על חלק מהפריטים ואולם נפסק כי חוות הדעת באמצעותה הוגש הסקר שנעשה תישאר חסויה.

בנוסף נפסק כי ביתר הסעיפים שחסיונם נתבקש מוסרת המבקשת נתונים על אודות מספר העובדים בחברה והסכומים שהושקעו בפרסום. פרטים אלה אינם הכרחיים לרישום הסימן. לפיכך, נפסק כי ניתן להיענות לבקשתה כי המידע בסעיפים האמורים לא ייחשף בהליך זה. אם תוגש התנגדות לרישום הסימן לאחר קיבולו תישמע עמדת המתנגדת בעניין זה בטרם יוותר הצו על כנו.

נהוג לסווג את הסימנים בהתאם למידת התיאוריות שלהם ביחס לסחורות או לשירותים להן נועדו. בין סוגי הסימנים הללו נמתח ציר הנמשך מהסימנים הגנריים ועד הסימנים הדמיוניים – הוא ציר התיאוריות.

נפסק כי הסימן המבוקש מתאר במידה רבה את השירותים ואת מטרתם והצירוף של שתי המלים יחד עם סימן שאלה ביניהן אינו משנה את המשמעות הרגילה של המלים הללו כמתארות את מטרת השירותים תוך יצירת משמעות חדשה.

זאת ועוד, אין בעובדה שיש לסימן משמעויות לשוניות אחרות או שניתן לקשרו גם לסחורות או שירותים נוספים כדי להשליך על אופיו וטיבו ביחס לשירותים אשר לסימונם הוא נועד. על כן, האפשרות לקשר את הסימן גם לשירותים רפואיים אינה שוללת את העובדה כי הוא מתאר ביחס לשירותים המבוקשים, דהיינו מימוש זכויות רפואיות.

יתרה מכך, אפילו לא עולה מהסימן המבוקש מה טיבם של השירותים בגינם התבקש הרישום, עובדה זו כשלעצמה אינה מספקת לשם סיווגו כסימן מרמז או כסימן שאינו מתאר.

 בסימן המבוקש אין מקוריות או תחכום אשר מאפיינים סימן מרמז, ואף אין הצרכן נאלץ להפעיל מאמץ אינטלקטואלי בכדי לקשר בין ההיגד לבין תכונות המוצר או השירותים דנן. לפיכך נפסק כי עסקינן בסימן מתאר, אשר לצורך רישומו נדרשת המבקשת להוכיח כי רכש אופי מבחין.

נפסק כי עלה בידי המבקשת להוכיח כי הסימן רכש אופי מבחין כמשמעות מונחים אלה בסעיף 8(ב) לפקודה וזאת במידה המספקת לקיבול הסימן ופרסומו להתנגדויות הציבור.

אופי מבחין על פי סעיף 8(א) לפקודה הינו תכונה של הסימן המאפשרת לצרכן לקשר בין הסימן לבין מקור הטובין ולהבחין בין הסימן לבין סימנים של אחרים בקשר לאותם טובין או שירותים.

נפסק כי בחוות הדעת ובתצהירים שהוגשו היה כדי להוכיח את אופיו המבחין של הסימן. כמו-כן היה בתוצאות החיפוש שהוגשו מתוך מנוע החיפוש Google כדי לשכנע כי הצירוף המבוקש מקושר למבקשת ולשירותים שהיא מספקת, אף ללא הצירוף "לבנת פורן" לידו.